פתיחת התפריט הראשי

פואד מוחמד אבו זיכריערבית: فؤاد محمد أبو ذكري, תעתיק מדויק: פאאד מחמד אבו ד'כרי; 8 בנובמבר 1923 - 26 בינואר 1983) היה מפקד חיל הים המצרי מיוני 1967 ועד ספטמבר 1969, ולאחר מכן, מאוקטובר 1972 ועד נובמבר 1976. לאחר סיום שירותו הצבאי שימש יועץ בענייני הצי לנשיא מצרים, אנואר סאדאת, ולאחר מכן היה סגן שר לענייני תובלה ימית ויושב ראש חברת הספנות FAMCO.

פואד אבו זיכרי
Fouad abuzikry.jpg
לידה 8 בנובמבר 1923
אל עריש, מצרים
פטירה 26 בינואר 1983 (בגיל 59)
השתייכות הכוחות המזוינים של מצרים
דרגה אדמירל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים צבאיים
מפקד חיל הים המצרי
תפקידים אזרחיים
יועץ לנשיא מצריים לענייני הצי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בשנת 1923 באל עריש. בשנת 1965 סיים את האקדמיה הצבאית הגבוהה בקהיר ועם בני מחזורו נמנו גם מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי ואחמד איסמעיל עלי.[1]

ב-11 ביוני 1967, מיד עם סיום מלחמת ששת הימים, הודח מפקד חיל הים המצרי בזמן המלחמה, סולימאן עזאת, ואבו זיכרי מונה תחתיו. תחת פיקודו התעמת חיל הים המצרי ביולי 1967 מול חיל הים הישראלי בקרב רומני. באוקטובר 1967 זכה חיל הים המצרי לאחת מהצלחותיו הגדולות, טיבוע המשחתת הישראלית אח"י אילת. אבו זיכרי הודח מתפקידו בספטמבר 1969, לאחר מבצע רביב - הפשיטה המשוריינת שערך צה"ל בגדה המערבית של מפרץ סואץ. בפשיטה זו פעלו כוחות חיל הים הישראלי, כולל שייטת 13 במפרץ סואץ ללא שהמצרים הצליחו לאתרם ולהפריעם. תחת אבו זיכרי מונה כמפקד חיל הים, מחמוד עבד אל-רחמן פהמי.[2]

בסוף אוקטובר 1972, בעת שהחליף חלק מצמרת צבאו, כולל את שר ההגנה מוחמד צאדק (תחתיו מונה אחמד איסמעיל עלי), הדיח נשיא מצרים, אנואר סאדאת, גם את מפקד חיל הים פהמי ומינה במקומו שוב את אבו זיכרי[3].

במלחמת יום הכיפורים נלחם חיל הים המצרי מול חיל הים הישראלי בשלוש זירות: הים התיכון, מפרץ סואץ ומצרי באב אל מנדב. בים התיכון התרחשו מספר קרבות בין ספינות טילים ישראליות ומצריות, שבכולם הייתה יד הישראלים על העליונה. הקרב הבולט ביותר היה קרב דמייט בו טובעו שלושה סטי"לים מצריים. בימים הראשונים לקרבות ניסו המצרים להפגיז מן הים מתקנים ישראלים בסיני.[4] בהמשך הלחימה נשארו הספינות המצריות בנמליהן מחשש לתקיפות אוויריות.[5] במפרץ סואץ פעלו כוחות קומנדו ימי מצריים שניסו לנחות בסיני. הכוח הימי הישראלי במפרץ סואץ כלל רק דבורים וכוחות של שייטת 13. במספר היתקלויות ימיות נפגעו וטובעו סירות משמר, סירות קטנות אחרות וסירות קומנדו מצריות. במצרי באב אל מנדב הטילו המצרים מתחילת הלחימה הסגר ימי ומנעו שיט אוניות ישראליות לאילת. ב-1 בנובמבר איפשרו המצרים מעבר ספינת משא ישראלית אולם רק בתחילת דצמבר 1973 הוסר הסגר רשמית.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פואד אבו זיכרי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ TheYom Kippur War: Indications and Warnings, אתר אוניברסיטת חיל האוויר האוסטרלי
  2. ^ ברגע האחרון, הודח גם מפקד חיל-הים המצרי, דבר, 19 בספטמבר 1969
  3. ^ סעד א-שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 134
  4. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שלישי, עורכים (מלחמת יום הכיפורים) יהודה ואלך ואריה יצחקי, הוצאת כרטא, 1983, מפות 118-121
  5. ^ שאזלי, עמ' 16-17, מציין עוד לפני המלחמה את פגיעותו של חיל הים המצרי בשל השליטה האווירית הישראלית הקבועה וטוען כי הטקטיקה של הסתגרות בנמלים הייתה קיימת עוד בטרם המלחמה.
  6. ^ שאזלי, עמ' 208