פובליוס פטרוניוס

פובליוס פטרוניוס (לטינית: Publius Petronius) היה מדינאי רומאי בעל ניסיון מדיני רב. בשנת 19 לספירה הוא היה קונסול ברומא והתפרסם בחקיקה לטובת עבדים. בשנים 29 עד 35 היה פרוקונסול בפרובינקיה אסיה, ובשנת 39 נשלח לסוריה, להחליף את הנציב ויטליוס. הוא היה ממשפחה מכובדת וזכה לפרסום ולהוקרה ברומא.

פובליוס פטרוניוס
P.Petronius P.f.
לידה המאה ה־1 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Plautia עריכת הנתון בוויקינתונים
אוגור
7–?
מושל רומי אסיה
29–35
(כ־6 שנים)
מושל רומי פרובינקיה סוריה
39–42
(כ־3 שנים)
סנאטור ברומא העתיקה
?
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פובליוס פטרוניוס והיהודים[1]

עריכה

יוסף בן מתתיהו מזכיר את תקופת שלטונו של פטרוניוס בפרובינקיה סוריה בספרו "קדמוניות היהודים"[2]. בעקבות אירוע ביבנה בו התגרו המקומיים הנוכרים באוכלוסייה היהודית[3], הורה הקיסר גאיוס קליגולה על הצבת פסלו בבית המקדש וביצוע המשימה נפל בחלקו של פטרוניוס. תפקיד זה לא היה קל וגם לא היה לרצונו, אך הוא לא היה חופשי להשתחרר ממנו. בהנחה שצפויים קשיים בא פטרוניוס בלוויית שני לגיונות לעיר עכו (פתולמאיס).

בהיוודע דבר בואו של פטרוניוס נהרו לקראתו אלפי יהודים והתחננו לפניו, שלא יעמיד את הקיסר בבית המקדש. הנציב ניסה להסביר להם, שהוא רק ממלא פקודה של הקיסר, ואינו רשאי לשנותה, ואילו הם מצידם הסבירו שאינם יכולים בגלל אמונתם לתת לו לבצע פקודה כזו. היהודים הבהירו שיעדיפו למות מאשר לראות פסל ניצב במקדש. היה ברור שביצוע הפקודה יגרום לשפיכות-דמים מרובה. פטרוניוס החליט לשקול את העניין ובינתיים נסע לטבריה. היהודים לא הניחו לו והלכו אחריו בהמוניהם עד טבריה, והוסיפו להפציר בו. פנייה מיוחדת באה מקרב בני משפחת הורדוס (ובראשם אריסטובולוס הצעיר) ומראשי העם, לבל תקוים הפקודה, אשר תקומם את כל העם היהודי נגד הרומאים. הם ניסו לשכנע את פטרוניוס לכתוב אל גאיוס קליגולה ולהסביר לו, עד כמה חמורה הדרישה שלו מהיהודים ואלו השלכות צפויות לה.[4] חשוב לציין כי גזירת גאיוס קליגולה זעזעה את כל העולם היהודי שמחוץ לארץ-ישראל[5]. על אף הסיכון שנטל על עצמו הסכים פטרוניוס בסופו של דבר לפנות לקיסר במכתב ולבקשו לא לפגוע בחוקי היהודים[6].

נראה שהיו לפטרוניוס שתי סיבות שהניעו אותו לנקוט עמדה זו נגד גזירת הקיסר: האחת אישית והאחרת מדינית. הסיבה האישית הייתה אהדתו ליהדות, כפי שהעיד עליו פילון האלכסנדרוני[7]; והשיקול המדיני נבע מהרצון למנוע מרד כללי של יהודים, שהיה יכול להקיף לא רק את יהודי ארץ-ישראל וקהילות שבתחומי האימפריה הרומית, אלא גם את יהודי פרתיה, האויבת המושבעת של רומא.

מטעמים אלו ניסח פטרוניוס מכתב זהיר אל גאיוס קליגולה, במטרה לעורר אותו לביטול הגזרה, או - בינתיים - לזכות לפחות בדחייה. אומנם פטרוניוס לא הצליח, אך הישועה באה מהתערבותו של אחד מידידיו הקרובים של גאיוס קליגולה, אגריפס הראשון. הקיסר נענה לבקשתו של אגריפס וכתב לפטרוניוס מכתב בו הוא מורה על ביטול הגזירה. על אף הביטול, פטרוניוס עצמו לא יצא מכלל סכנה, כי מכתביו עוררו עליו את חמתו של גאיוס קליגולה, ששלח אליו איגרת ובה הוראה להתאבד, על שהעז לעכב את ביצע דבר הקיסר. למזלו של פטרוניוס הגיעה אליו הידיעה על רצח גאיוס קליגולה ברומא לפני שהגיע המכתב ובו פקודת ההתאבדות.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ האוניברסיטה הפתוחה, החוברת לקורס: יהודה ורומא (1998), יחידה 4, עמ' 71.
  2. ^ יוסף בן-מתתיהו, קדמוניות היהודים, יח, 261-309.
  3. ^ פילון האלכסנדרוני, המשלחת אל גאיוס, 200-203.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ב, פרק י; קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ח, פסקאות ב-ד, סעיפים 278-263.
  5. ^ פילון האלכסנדרוני, המשלחת אל גאיוס, 184-196.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 283-280.
  7. ^ פילון האלכסנדרוני, המשלחת אל גאיוס, 245.