פורטל:אמנות ישראלית/תולדות האמנות הישראלית

"אמנות חזותית בישראל" או "אמנות ישראלית" היא אמנות שנוצרה בארץ ישראל ובמדינת ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות גבוהה, אשר מושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות ובנושאים מגוונים המשקפים את הניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, ובקשריה עם האמנות היהודית, ובשנים האחרונות אף ביחסה אל התרבות הערבית בישראל.

"בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות" הוא בית הספר לאמנות שנוסד בשנת 1906 בירושלים. הקמתו נחשבת בעיני רבים לראשיתה של האמנות הישראלית. האמנות שנוצרה בבית הספר שילבה בין השפעות האמנות האירופית לבין מוטיבים יהודיים וציוניים, בסגנון אוריאנטאלי. חלק גדול מהיצירות שנוצרו בבצלאל נוצרו כאמנות שימושית, והן מעוטרות במוטיבים ודגמים סמליים.

"תקופת מגדל דוד" הוא כינוי המתאר את האמנות הישראלית במהלך שנות העשרים של המאה ה-20. הכינוי נטבע בעקבות תערוכות שנערכו במגדל דוד. במקום סגנון אמנותי אחיד, ניתן למצוא בתקופה זו יצירות אמנות בסגנונות מנוגדים, המשקפות את תפיסת העולם של האמנים ביחס למציאות החברתית, הפוליטית והאמנותית בארץ-ישראל ומחוץ לה.



"הכנענים" היא תנועה אידאולוגית ותרבותית, שנוסדה בשנת 1939 והגיעה לשיאה בשנות הארבעים של המאה ה-20. התנועה השפיעה על המחשבה הפוליטית, האמנות, הספרות וחיי הרוח בארץ ישראל ובמדינת ישראל. היא ביקשה ליצור קו ישיר בין העמים שחיו בארץ ישראל בעת העתיקה ובין העם העברי בארץ ישראל במאה העשרים, תוך ניסיון לניתוק מהמסורת היהודית-גלותית.

"אופקים חדשים" הייתה קבוצת אמנים שפעלה בישראל בין השנים 1948-1963 וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה. הקבוצה, בראשות יוסף זריצקי, היוותה את ההגמוניה האמנותית השולטת בשנותיה הראשונות של המדינה, והשפעתה ניכרת על האמנות הישראלית שאחריה.

"דלות החומר" היא סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם "דלות החומר" ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק, מיכאל דרוקס ואחרים.



"פיסול ישראלי" הוא שם כולל ליצירות פיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת 1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראלית עלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל.

"וידאו ארט ישראלי" היא סוגה אמנותית שהתפתחה בישראל החל משנות השישים של המאה ה-20, במקביל להתפתחות מדיום זה בארצות הברית ובאירופה. כבר מראשיתו של המדיום בישראל בלטה הקרבה של הסרטים אל האמנות המושגית. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 החל מדיום זה להתפתח בישראל והפך למדיום פופולרי בקרב שדה האמנות המקומי.

"קומיקס ישראלי" הוא סוגה שהחלה להתפתח בארץ ישראל החל משנות ה-30 של המאה ה-20. למרות שבמשך שנים קהל היעד היה בעיקר ילדים ובני נוער, החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלה להתפתח בישראל תרבות קומיקס המתבטאת בפרסומים בכתבי עת המיועדים לילדים ונוער, לצד בעיתונים ובכתבי עת הפונים למבוגרים. כמו כן מתפרסמים, במידה מצומצמת, ספרי קומיקס ורומנים גרפיים, מקוריים ומתורגמים.



"קרמיקה ישראלית" היא קרמיקה שעוצבה בארץ ישראל ובמדינת ישראל החל מראשית המאה ה-20. לצד קדרות מסורתית, פעלו בארץ אמנים שיצירותיהם נוצרו במסגרת תעשייתית. עד לשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימה בישראל מסורת מקומית שהדגישה את ערכי הטבע והמקומיות כביטוי לזהות הציונית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להופיע ביצירות האמנים הישראלים ביטויים שביקשו לערער על מסורת זו על ידי שילוב הקרמיקה במדיה אמנותיות נוספות ובשימוש בתכנים אישיים וביקורתיים.

ראשיתו של ה"הדפס הישראלי" הוא בדפוס העברי הארץ-ישראלי מן המחצית השנייה של המאה ה-19. התחום כולל שימוש בטכניקות הדפס שונות כגון חיתוך עץ, תצריב, הדפס אבן ועוד. יחד עם זאת התפתחות ההדפס האמנותי בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל איננה יכולה להיתרגם לציר התפתחותי רציף, כי אם למסורות המקיימות ביניהן יחסים של השפעות הדדיות לצד ביטויים של ניתוק והתעלמות, שנגרמו הן על ידי השפעות אמנותיות שונות והן על ידי התפתחות האמצעים הטכנולוגיים.