פורטל:גאולוגיה/חדשות/ארכיון/2012
7 בינואר: עריכה
אירופה ואפריקה מחליפות תפקידים
רכסים דוגמת הרי האטלס, הרי האלפים והרי היורה חייבים את היווצרותם לקימוט האלפיני שפעילותו נמשכת גם כיום, במסגרתו נוצר מפגש טקטוני בו נחת הלוח האפריקאי מתחת ללוח האירואסייתי.
על-פי צוות מחקר בראשותו של רינוס וורטל (Rinus Wortel) – גאופיזיקאי מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, מסתמן שינוי במערך הטקטוני בין שני הלוחות, והוא הוצג בכינוס של האיגוד הגאופיזי האירופי.
אזור הפחתה חדש
במערב הים התיכון מצויים שני אגנים:
- אגן אלגרו-פרובנסיאל (Algero-Provençal basin) הנמתח מצפון לחופי צפון-מערב אפריקה וגובל בחופיהן של ספרד, קורסיקה, סרדיניה וצרפת
- אגן הים הטירני בין איטליה, סיציליה, קורסיקה וסרדיניה
בדרומם של שני האגנים זוהתה פעילות סייסמית המצביעה על התהוותו של אזור הפחתה חדש בין הלוח האפריקאי לבין הלוח האירואסייתי. מניתוח של תצפיות בגבול בין-לוחי זה עולה האפשרות כי מגמת ההפחתה בגבול זה מתהפכת, וכי מתרחשת בו הפחתה של הלוח האירואסייתי אל מתחת ללוח האפריקאי.
וורטל הסביר כי התהוותו של אזור הפחתה איטית מאוד ונמשכת מיליוני שנים. וורטל הוסיף כי בים התיכון צפויה גם היווצרותו של שקע אוקייני דוגמת השקעים הגדולים האופייניים לאזורי הפחתה יציבים – אך לא בן-לילה.
תחזיות לעתיד
לאור גילוי אזור ההפחתה החדש מזהירים מדענים מעלייה בפעילות הסייסמית בים התיכון, ומתריעים על חוסר היערכותן של מדינות אגן הים התיכון לרעידות אדמה ולגלי צונמי האופייניים לאזורי הפחתה בקרקעית הים.
אף שרעידות האדמה באזור הים התיכון קטנות מאלה המוכרות בטבעת האש, כבר אירעו בו רעידות אדמה במגניטודה 8. עם זאת, "העובדה שמשהו לא התרחש במשך מאות שנים, אינה מצביעה על היעדר סכנה", מסביר וורטל ומזכיר את רעידות האדמה שהתרחשו בליסבון (1755, מגניטודה 9) ובמסינה (1908, מגניטודה 7.2) – שלוו בגלי צונמי ונטלו את חייהן של מאות אלפים.
להרחבה:
10 בינואר עריכה
אי חדש נולד עריכה
בדרום ים סוף, כ-60 ק"מ מחופי תימן, נוצר אי געשי בהתפרצות תת-ימית שהחלה בחודש דצמבר 2011. האי החדש מצוי בקצה הצפוני של שרשרת איי זובייר (בתמונה).
בצילום לוויין שנערך במסגרת מצפה כדור הארץ (Earth Observatory) של נאס"א לאחר שהחלה ההתפרצות נראים עמוד התפרצות ואפר געשי העולים מתוך לועו של הר הגעש – סימנים לעלייתו של האי מעל לפני הים.
להרחבה:
7 באוקטובר עריכה
רעידת אדמה במעבדה עריכה
בסדרת ניסויים הצליחו מדענים לדמות את רעידת האדמה הגדולה ביותר בתנאי מעבדה, במטרה ללמוד את התנהגותם של העתקי חילוף.
הגאולוג הישראלי זאב רכס ותלמידו ג'פרסון צ'אנג מאוניברסיטת אוקלהומה, בשיתוף עם דייוויד לוקנר מהמכון הגאולוגי האמריקאי (USGS), טוענים כי הצליחו לערוך את ההדמיה הטובה ביותר של רעידות אדמה גדולות בתנאי מעבדה.
לדבריהם, רעידת אדמה גדולה מתחילה במוקד ומתפשטת לאורך ההעתק והעתקי המשנה שלו בהתאם לאנרגיה האלסטית שהצטברה בהם מאז הרעידה הקודמת.
הניסויים עריכה
בניסויים הודמתה התנהגותם של סלעים ברעידות אדמה שחוזקן 4–8 בסולם מגניטודה לפי מומנט. את ההדמיה ערכו החוקרים באמצעות חיכוך בין שתי דיסקיות, שאחת מהם הסתובבה במהירות. תגובת הדיסקיות לחיכוך נועדה לדמות את התנהגותם של לוחות טקטוניים בשני צדי העתק חילוף – דוגמת בקע הירדן – בעת רעידת אדמה.
נתונים חדשים עריכה
לעומת ניסויים קודמים, לא נקבעה מהירות קבועה לתנועת הדיסקיות, אלא סופקה להם אנרגיה שהניעה אותן באופן לא קבוע מראש. בנוסף התחשבו החוקרים לא רק במהירות התנועה של הדיסקיות אלא גם בתאוצה המשתנה שלהן ובשינויים בעוצמת החיכוך.
הגאופיזיקאי אמוץ עגנון ממכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית – העוסק במחקר רעידות אדמה אך לא נטל חלק בניסויים אלה – טוען כי אלה נערכו בתנאים הנכונים לעומת ניסויים קודמים, וכי מדובר ב"תיקון חשוב מאוד". לדבריו, "בלי לדעת עד כמה נחלשים אזורי ההעתקה, יהיה קשה להעריך כמה אנרגיה אלסטית מצטברת בין הלוחות עד לרעידת האדמה הבאה".
להרחבה: