פורטל:היסטוריה/היסטוריון נבחר/11

פרופסור סר איאן קרשו (באנגלית: Ian Kershaw;‏ נולד ב-29 באפריל 1943) הוא היסטוריון בריטי, שנודע בביוגרפיות שלו על אדולף היטלר. הוא כיהן בשנים 1987-1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת נוטינגהאם, מכהן משנת 1989 כפרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת שפילד. תלמידו הבולט של ההיסטוריון המערב גרמני מרטין ברוסצאט, שתפישותיו וניתוחיו השפיעו עליו רבות. על פועלו בחקר ההיסטוריה הגרמנית קיבל תואר אצולה בשנת 2002 מהמלכה אליזבת השנייה. קרשו הוא סטרוקטורליסט בניתוחו את המשטר הנאצי, ורואה את המבנה של המדינה הנאצית כחזק בהרבה בהשפעתו מאישיותו של היטלר, או של כל אדם בודד אחר לצורך העניין, ומצביע על מבנה זה כהסבר מהותי לדרך התפתחותה של גרמניה הנאצית. על פי תיאורו, גרמניה הנאצית הייתה אוסף כאוטי של ביורוקרטיות יריבות, הנעולות במאבק מתמיד אחת באחרת. עבור קרשו, המשמעות האמיתית של היטלר אינה נעוצה באישיותו, אלא בתפיסת העם הגרמני אותו. ואכן, בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מציג אותו כ"לא-אישיות" המוחלטת, כאדם משעמם, פלקט שאף ה"גדולה השלילית" שיוחסה לו על ידי יואכים פסט אינה קיימת בו. קרשו שולל את תאוריית "האדם הדגול", ומבקר את אלו המבקשים לבאר את כל ההתרחשויות ברייך שלישי כתוצאה של רצונו וכוונותיו של היטלר בלבד. בביוגרפיה שלו על היטלר, קרשו מדגים את כוחו של היטלר, ובעיקר את אופן הגעתו לכוח זה ושימורו.

לערך המלא