פורטל:סוציולוגיה/מאמר נבחר/11
 |
יהודה שנהב (נולד ב-1952), סוציולוג ישראלי רבגוני, הפועל במסורת של הסוציולוגיה הביקורתית. תרם רבות להבנה הסוציולוגית של בירוקרטיה, ניהול וקפיטליזם אמריקני. כמו כן הוסיף נדבך למחקר בנושא של ריבוד ואתניות בישראל.
בספרו "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות", ובספרים אחרים, מבקש שנהב להעמיד את הדיון ביהודים הערבים בקונטקסט של הדיון גם בפליטים הפלסטינים ובנרטיב הפלסטיני. בכך הוא מבקש להעמיד מראה מול מבנה הידע על החברה הישראלית המפריד באופן מלאכותי בין שתי הסוגיות הללו.
שנהב מסביר את אופן פעולתה של המכונה התרבותית אשר קיבעה את יהודי ארצות ערב כיהודים-ערבים, אך ללא תהליך של "טיהור" מערביותם. הספר מראה את אזור הגבול הרחב שבו מתבצעת אותה המרה. הספר מעמיק בחקר ביקורתי של היחסים בין הציונות ליהודים-ערבים, ומבקש להראות את הציונות כפרקטיקה אידאולוגית עם שלוש קטגוריות סימביוטיות הפועלות בו זמנית: לאומיות, דת ואתניות. כדי להכליל את היהודים-הערבים (מי שהפכו לאחר מכן ל"מזרחים") בתוך הקולקטיב הלאומי, היה עליהם לעבור "דה-ערביזציה", טיהור מערביותם. הדת, לטענת שנהב, הבחינה בין היהודים-הערבים לבין הערבים, ולכן שימשה כמסמן הלאומי אצל היהודים-הערבים. כך שכדי להיות שייך לשיח הציוני-לאומי, היה על היהודים-הערבים להיות יהודים דתיים.