פורטל:פמיניזם/ערך נבחר/1
.jpg)
שביתת הנשים באיסלנד התקיימה ב-24 באוקטובר 1975, ובו נשות איסלנד הדירו רגליהן ממקומות עבודה וסירבו לטפל בילדים או לעשות עבודות בית למשך יום כדי "להדגים את הצורך בעבודה של נשים בכלכלה ובחברה", וכדי "למחות נגד פערי שכר ופרקטיקות ההעסקה בלתי הוגנות". תשעים אחוז מאוכלוסיית הנשים באיסלנד השתתפו בשביתה. נשים איסלנדיות הרוויחו פחות משישים אחוז ממשכורתם של גברים, ולנשים רבות כלל לא התאפשר לעבוד מחוץ לבית, בשל האחריות הכמעט בלעדית למשק הבית וגידול הילדים. תעשיות רבות הושבתו באותו יום כתוצאה. לא היו שירותי טלפון מכיוון שכל עובדות המרכזייה היו נשים, ועיתונים לא הודפסו, בתי הספר נסגרו, וטיסות בוטלו כשהדיילות לא הגיעו. בבנקים, המנהלים פעלו בתור פקידים כדי לשמור על הבנקים פתוחים ביום זה. במהלך היום, עשרים וחמש אלף נשים מתוך מאתיים עשרים אלף אנשים באיסלנד התאספו במרכז רייקיאוויק, בירת איסלנד, לעצרת מחאה.
הנשים השיגו את המטרה – כעבור מספר חודשים העביר הפרלמנט של איסלנד חוק שמבטיח זכויות שוות לנשים וגברים. למרות שהחוק עצמו לא שינה הרבה בפועל את אי-השוויון ופערי השכר לרעתן של נשים, השביתה היוותה צעד פוליטי משמעותי בנושא שוויון זכויות במדינה, וסללה את הדרך להתפתחויות נוספות, לרבות בחירת הנשיאה הראשונה בעולם חמש שנים מאוחר יותר, ב-1980. מאז, כל כמה שנים ביום השנה של יום החופש, חוזרות הנשים של איסלנד על המעשה באופן סמלי, ויוצאות מוקדם מהעבודה כדי "להפגין את החשיבות שלהן למשק ולהמשיך במאבק למען השוויון".