פורטל:פמיניזם
.svg)
|
פורטל פמיניזם |
|
|---|
פמיניזם היא אסופה של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות אשר מטרתן שחרור נשים מדיכוי וקידום שוויון מגדרי, מבחינה משפטית, פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית. בכלל גישות אלה כלולים המאבק לשוויון על פי חוק, המאבק לשוויון הזדמנויות בחינוך ותעסוקה והמאבק נגד אלימות כלפי נשים. נהוג לייחס את ראשיתו של הפמיניזם במאה ה-19 באירופה, כאשר קמה תנועת הסופרג'יזם, שהתמקדה בהשגת זכויות בסיס פורמליות, כגון זכות ההצבעה.
מאז גל ראשון זה קמו עוד "גלים" – הגל השני שהושפע על ידי המהפכה המינית והתנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, הגל השלישי שכולל הסתכלות מזווית של זהויות (תאוריה קווירית, פמיניזם שחור), וגל רביעי שבהתהוות מתחילת המאה ה-21 – המאופיין בשימוש בטכנולוגיה ובמדיה החברתית, ובראייה גלובלית. פעילות למען זכויות נשים או העצמת נשים שקודמת למאה ה-19 נקראת לעיתים "פרוטו-פמיניזם".
פמיניזם אינה גישה או אידאולוגיה אחת רציפה. יש אינספור וריאציות ותנועות פמיניסטיות – כאלה שמשולבות באידאולוגיה אחרת (פמיניזם מרקסיסטי, אנרכה-פמיניזם), אחרות שנובעות מתוך אמונות יסוד שונות (פמיניזם ליברלי, פמיניזם רדיקלי), ולפעמים מתוך קבוצת ייחוס מסוימת (פמיניזם דתי ביהדות). הפמיניזם מתבטא בתחומי פעילות שונים – אקטיביזם, מחקר אקדמי, אמנות וספרות, חינוך, גאוגרפיה – למעשה, ניתן לגשת לכל תחום בראייה פמיניסטית ובביטוי פמיניסטי. עם זאת, יש נושאים ספציפיים שהם תחומי עניין של הפמיניזם, בכללם אלימות מינית, אפליה על רקע מגדרי, זכויות שהן ספציפיות לנשים (כמו הזכות להפלה או לחופשות לידה), וזנות או סחר בנשים וילדות.
- נולדו
- 1849 – שרה אן האקט סטיבנסון, רופאה אמריקאית, האישה הראשונה שהתקבלה לאגודת הרפואה האמריקאית
- 1882 – אן באוכנס, עורכת קולנוע זוכת פרס אוסקר, ידועה עבור עבודתה עם ססיל ב. דה-מיל
- 1889 – אמריט קאור, פעילה חברתית ופוליטיקאית הודית
- 1905 – איין ראנד, סופרת רוסייה-אמריקאית, ידועה בשל ספריה כמעיין המתגבר ומרד הנפילים
- 1947 – פארה פוסט, שחקנית אמריקאית
- 1969 – דנה אינטרנשיונל (בתמונה), זמרת ישראלית טרנסג'נדרית
- 1977 – שאקירה, זמרת קולומביאנית
- נפטרו
- 1980 – חנה רובינא, "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי"
סמפט פל דווי היא פעילה חברתית ופמיניסטית מאזור בונדלחאנד באוטר פרדש, בצפון הודו. היא המקימה של הגולאבי גאנג, ארגון הידוע גם כ"כנופיית הנשים בוורוד" בגין מנהגן ללבוש סארי וורוד בוהק, אשר פועלות להטבת מצבן של נשים ובמיוחד של נשים המוכות במסגרת נישואיהן. דווי, שהיא מהקאסטה הנמוכה בהודו, נישאה בכפייה בגיל 12. בגיל 16 פעלה למען נשים מוכות בפעם הראשונה, כאשר הובילה את נשות שכונתה להכות בגבר שהתעלל באשתו, עד שהתנצל. זה היה הבסיס לארגון שהקימה כעבור מספר שנים, ב-1980, במטרה לסייר עם מקלות במבוק בכפרים ולמנוע אלימות נגד נשים, ומאוחר יותר הרחיבו הנשים פעולתן גם למקרים של שוטרים או פקידים רשמיים אשר מסרבים לטפל בתלונות אונס או אלימות מינית ומגדרית. הגולאבי גם פועלות למיגור עוני של נשים בקאסטות הנמוכות. במהלך השנים, נשים מכל בהודו, ובהמשך גם מרחבי העולם הצטרפו לגולאבי גאנג, ומספרן הגיע למאות אלפים - כ-270,000 רק בצפון הודו.
| ארגונים ומוסדות |
|---|
| בעולם |
| איום הלוונדר - גרילה גירלז - פמן - ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות - מוחרס ליברס - צבא נשות השלום - תא 16 - גולאבי גאנג - W.I.T.C.H |
| בישראל |
| א-סיוואר - אחותי - למען נשים בישראל - איתך - משפטניות למען צדק חברתי - אל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי) - אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה - בת שלום - עמותת כ"ן - כייאן - מרכז צדק לנשים - נשים לגופן - קואליציית נשים לשלום - קולך - קל"ף - רוח נשית - שדולת הנשים בישראל - תנד"י |
| פמיניזם |
המילה שהפכה לגנאי עבור נשים טרנסיות, ואז עברה ריקליימינג בחוגים מסוימים, ואשר פירושה מן הצרפתית הוא החיפושית מושית השבע (או פרת משה רבנו) הרי היא "קוקסינל" – אומצה ככינוי (גנאי ואחר) על שם השחקנית והמופיעה הצרפתייה שבחרה בשם זה כשם במה. ז'קלין דיפרנואה, האישה מאחורי שם הבמה, הייתה אחת הטרנסקסואליות הראשונות להגיע לפרסום בינלאומי, מן המוקדמות לעבור ניתוח וגינופלסטי, והייתה פעילה למען זכויות טרנס והקימה ארגון לקהילה ותמיכה לאנשות טרנס. כשנישאה (בהכרה חוקית מלאה) לעיתונאי פרנסיס בונה, נישואיה הוכרו גם על ידי הכנסייה הקתולית, לאחר ששינתה רשמית את שמה ועברה הטבלה מחודשת.
הווירולוגית והביוכימאית הצרפתייה פרנסואז בארה-סינוסי זכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2008, על זיהוי וירוס ה-HIV כגורם למחלת האיידס. גילוי זה איפשר פיתוח של טיפולים אפקטיביים למחלה.
|
מיתוס היופי: על השימוש ביצוגים של יופי נגד נשים הוא ספר עיון מאת נעמי וולף, אשר יצא לאור בשנת 1991. הטיעון המרכזי בספר הוא כי במקביל לשיפור מצבן של נשים מבחינה בזירה הציבורית, המאפשרת להן גישה להשכלה, ותעסוקה, וכך גם לשיפור מצבן הכלכלי, כך עלתה גם הציפייה כי תיצמדנה לסטנדרטים בלתי אפשריים של יופי גופני, ושחוסר היכולת לעמוד בסטנדרטים אלו (המובנה מראש, מכיוון שהסטנדרטים בתנועה מתמדת לקיצוניות גדולה יותר), מוביל נשים להישאר במצב בו הן מרגישות לא-מספיק טובות. שגם נשים מצליחות מקצועית או במובנים אחרים, עדיין מרגישות ככישלון, וכתוצאה חוות שנאה עצמית ודיכאון. ככל שיתאמצו יותר לעמוד בסטנדרט הבלתי אפשרי, יוציאו יותר כסף, יעבירו את גופן שינויים קוסמטיים וכירורגיים - כך נשים יותר נשלטות על ידי הפטריארכיה. על פי וולף, מיתוס היופי הוא תכתיב התנהגותי, ולא באמת קשור למראה חיצוני: הוא קובע את ההכרח לבסס את זהותן של נשים על מידת יופיין, במאמץ בלתי נלאה להגיע למצוינות נשית.
הצבע ארגמן הוא רומן של הסופרת אליס ווקר משנת 1982. הספר זכה בפרס פוליצר לסיפורת, ובפרס הספרות הלאומי. הוא עובד לסרט בשם זהה בכיכובה של אופרה וינפרי. הספר כתוב כרומן מכתבים. הוא מתרחש ברובו באזורים כפריים של מדינת ג'ורג'יה בשנות ה-30, ומתייחס לסוגיות בחייהם של שחורים בדרום ארצות הברית, לרבות מעמדם החברתי הנמוך, דיכוי כלכלי, וגזענות. הספר נמצא ברשימת מאה הספרים הכלולים ביותר ברשימות ספרים אסורים בבתי ספר בארצות הברית, הנערכת על ידי האגודה האמריקאית לספרנות, בגלל שפה בוטה בתיאורי אלימות.
♥ רשימת ערכי נשים וערכים על פמיניזם במיזם נשים באדום ♥
ובנוסף - מצאו ערכים לשיפור בנושא פמיניזם: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)