פורצי הסכרים

סרט משנת 1955

פורצי הסכריםאנגלית: The Dam Busters) הוא סרט מלחמה בריטי משנת 1955 בבימוי של מייקל אנדרסון עם ריצ'רד טוד ומייקל רדגרייב בתפקידים הראשיים.

פורצי הסכרים
The Dam Busters
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על הספר פורצי הסכרים של פול בריקהיל
בימוי מייקל אנדרסון
הופק בידי אלברט קלארק
תסריט רוברט שריף
עריכה ריצ'רד בסט
שחקנים ראשיים ריצ'רד טוד
מייקל רדגרייב
מוזיקה אריק קוט
צילום ארווין הילר
מדינה בריטניה
חברת הפקה Associated British Picture Corporation עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Associated British Pathé
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 במאי 1955
משך הקרנה 124 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים, סרט היסטורי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות £419,528
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט מתאר את מבצע נזיפה במלחמת העולם השנייה שבה תקפו מטוסי טייסת 617 של חיל האוויר המלכותי את סכרי המונה (Möhne)(אנ'), האדר (Eder)(אנ') והזורפה (Sorpe)(אנ') בחבל הרוהר בגרמניה בליל ה-17 במאי 1943.

התסריט מבוסס על הספר "פורצי הסכרים" של פול בריקהיל (Brickhill, 1951) ועל ספרו האוטוביוגרפי של מפקד הטייסת גאי גיבסון "חוף האויב מנגד" (1946).

את הסרט מלווה המוזיקה של "מארש פורצי הסכרים" של אריק קוטס (Coates)(אנ'). קוטס היה מלחין פופולרי של קטעי מוזיקה קלה. ללא קשר לסרט הוא חיבר מארש בנוסח המארשים "הוד והדר" של אדוארד אלגר. לאחר שקיבל בקשה מהמפיקים לשבץ את המארש הזה בסרט שיש לו חשיבות של גאווה לאומית, הוא הסכים. למארש יש ביצועים רבים והוא אחד מהידועים ביותר בבריטניה.

מכון הסרטים הבריטי דירג את הסרט במקום ה-68 ברשימה 100 הסרטים הבריטים הגדולים של המאה ה-20.

תקציר העלילה עריכה

אביב 1942, המהנדס ברנס ואליס (Wallis) (מייקל רדגרייב), המועסק במפעל ויקרס (Vickers), מבלה את זמנו לאחר העבודה בניסויים בביתו בעזרת ילדיו, של יריות קליעים מקפצים על מים. אשתו מודאגת מהאובססיה שלו לניסויים האלה ומבקשת מרופא המשפחה שישוחח אתו. הוא מספר לרופא על חזונו להרוס את הסכרים בחבל הרוהר ולהשפיע בכך על מהלך המלחמה.

ואליס יודע כי אין אפשרות להרוס את הסכרים בהטלה אנכית אלא בפצצה שתפגע בהן בהטלת אופקית לשם כך הוא מתכנן פצצה קופצת שתוטל ממטוס בגובה נמוך.

ואליס מקבל מתקן צבאי לנסיונותיו אך מתקשה לשכנע את ראשי הצבא בחשיבותם. לבסוף הוא נפגש עם ארתור האריס, ראש פיקוד המפציצים (בזיל סידני, Sydney) שגם הוא אינו מתלהב. הוא מתייאש ומתפטר מעבודתו, אך לפתע הוא מקבל הודעה כי עניינו הועבר לווינסטון צ'רצ'יל שנתן אישור לפעולה שאותה יש לבצע עד סוף חודש מאי שאז האגמים מלאים.

לשם כך מוקמת טייסת 617 של מפציצי אוורו לנקסטר בפיקודו של גאי גיבסון (ריצ'רד טוד). גיבסון נפגש עם ואליס ונוכח בניסויים. ואליס מגיע למסקנה כי כדי שהפצצה לא תתרסק בפגיעה עם המים היא חייבת ליפול מגובה של 60 רגל (כ-18 מטר) ולהשתחרר במרחק של כ-600 יארד מהסכר.

הטייסים מתחילים להתאמן בטיסה בגובה נמוך כשעדיין אינם יודעים את מהות הפעולה. גיבסון ממציא שיטה למדידת הגובה על ידי קביעת זרקורים בראש המטוס ובזנבו שאלומותיהן יצטלבו בגובה 18 מטר (עובדה שלא הייתה נכונה היסטורית, השיטה הומצאה על ידי אדם אחר). הם מקבלים גם מכשיר שיאפשר להם למדוד את המרחק מהסכר בו תוטל הפצצה.

19 מפציצים יצאו למשימה ורק 11 חזרו. סכרי המונה והאדר נהרסו והזורפה ניזוק, נגרם נזק רב למפעלים בעמק הרוהר.

בבוקר שלמחרת, נפגש גיבסון עם ואליס המאוכזב שאומר: "56 גברים, אם הייתי יודע שזה הולך להיות כך, לעולם לא הייתי מתחיל את העניין הזה". גיבסון משיב לו: "אסור לך לחשוב בדרך זו, אם האנשים האלה היו יודעים שהם לא יחזרו, גם אז הם היו יוצאים לדרך".

לקריאה נוספת עריכה

  • פול בריקהיל, פורצי הסכרים, תרגם מאנגלית: אריה חשביה. הוצאת דשא, 1960; בהוצאת זמורה ביתן, 1983.
  • גאי גיבסון, חוף האויב מנגד. תרגמה: שולמית חן, הוצאת מערכות 1955.

קישורים חיצוניים עריכה