מפציץ
מפציץ הוא מטוס צבאי שנועד להטיל פצצות על מטרות קרקע. בניגוד למטוסי קרב, מפציצים מתאפיינים בקיבולת גבוהה של חימוש, והחימוש שלהם נמצא לרוב בתוך תא פצצות (אנ') בתוך גוף המטוס ולא על מתלה חימוש (אנ') בכנפיים. המפציצים זכו לעדנה בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה. כיום המפציץ המסורתי הולך ונדחק הצידה ומחליפים אותו מטוסי קרב רב־משימתיים המסוגלים לשאת חימוש הכולל פצצות, פצצות מונחות וטילי אוויר־קרקע.
היסטוריה
עריכהמלחמת העולם הראשונה
עריכההמפציץ התפתח בתחילת מלחמת העולם הראשונה בעת שהתפתח גם מטוס הקרב. המפציצים הראשונים היו למעשה מטוסים רגילים שהטילו פצצות פשוטות אל הקרקע.
הגרמנים השתמשו בצפלינים בתור מפציצים, בעיקר בגלל הטווח ויכולת ההעמסה הגבוהים שלהם. צפלינים יכלו לשאת פצצות מגרמניה לבריטניה, וכך בנו הגרמנים את היסודות להפצצה אסטרטגית – הפצצה על ערי האויב ועל התשתיות הכלכליות שלו. הפצצות כאלו נעשו בעיקר בלילות. מדינות ההסכמה למדו מהגרמנים והחלו ליצור מפציצים דו־כנפיים בעלי כמה מנועים שנועדו במיוחד להפצצה אסטרטגית.
מלחמת העולם השנייה
עריכה
בזמן מלחמת העולם השנייה החלו להיווצר קטגוריות שונות של מפציצים. מלבד המפציץ האסטרטגי נבנו מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומטוסים שנועדו לתמיכה בכוחות קרקע. מלבד זאת המפציץ האסטרטגי החל לשאת תחמושת שנועדה להגנה מפני מטוסי אויב בשל פגיעותם הגבוהה – המפציץ היה גדול ומגושם, ויכולת תמרון שלו הייתה מוגבלת. כל אלה עשו אותו למטרה נוחה ליירוט.
בשלבים מסוימים של המלחמה היו נפוצות גיחות הפצצה, וההתקפות על ערי בריטניה וגרמניה גבו מחירים כבדים מאוד. הבליץ שבוצע בשנים 1940–1941 השאיר את חותמו על לונדון בצורה ניכרת. אך גיחות הפצצה בוצעו גם על בתי חרושת גרמניים ותשתיות מרכזיות. למשל פיצוץ הסכרים הגרמניים ב־16 במאי 1943 באמצעות להק 617 של חיל האוויר המלכותי. בחזית הפסיפית השתמשו האמריקאים במטוסי ה־B-29 להפצצות על ערי יפן.
המלחמה הקרה
עריכההמפציצים היו אמצעי שבאמצעותו יכלו המעצמות לשאת נשק גרעיני מארצות הברית לברית המועצות ולהפך. המפציצים שימשו בעיקר להרתעה.
כלי הנשק החדישים שפותחו, ובהם טילי אוויר־אוויר מונחים, סייעו למפציצים להימנע מיירוטם. המפציצים החדשים יכלו לטוס גבוה יותר ובמהירות רבה יותר – ובכך להימנע מגילוי על ידי מכ"ם. כשפותחו טילי קרקע־אוויר שונתה הטקטיקה ומפציצים טסו בגובה נמוך ובמהירות רבה.
מטוסים שנועדו לשאת חימוש גרעיני נצבעו בצבע לבן מיוחד שמצמצם חדירת קרינה הרדיואקטיבית.
פיתוח של מפציצים אסטרטגיים גדולים נוספים בחלקים המאוחרים של המלחמה הקרה הופחת בגלל העלויות העצומות ובשל פיתוחם של טילים בליסטיים בין־יבשתיים שסיפקו עוצמת הרתעה דומה ללא סכנת יירוט. עם זאת פותחו בארצות הברית ובברית המועצות מטוסי הפצצה על־קוליים, כמו B-1, הבקפייר והבלאק ג'ק. בסוף שנות ה־80 הוכנס לשירות ארצות הברית מטוס הביון וההפצצה הכבד B-2, שהוא בעל יכולת חמקנית ויכול להגיע עד לאזור המטרה ולשגר לכיוונה טילי שיוט מדויקים, כמו הטומהוק, או חימוש אחר שיכול להיות בעל ראש נפץ גרעיני. עם זאת העלויות הגבוהות של המפציצים החדשים בעלי תכונת החמקנות גרמו לכך שרק מעטים מהם יוצרו, ולכן המפציצים האסטרטגיים המזדקנים לא הוצאו עדיין משירות ועתידים להמשיך לשרת את צבא ארצות הברית בעשרות השנים הקרובות.
אחרי המלחמה הקרה – הגבולות מטשטשים
עריכהבעידן המודרני ירדה קרנו של המפציץ והוא אינו כוח מרתיע כפי שהיה במלחמה הקרה. כיום נבנים מטוסים המעוצבים לקרב אווירי ומסוגלים גם להטיל פצצות בדיוק רב, לדוגמה מטוס F-16, שהשתמשו בו לעיתים קרובות כנושא פצצות, בעיקר במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת עיראק. עם זאת ישנה עדיין הבחנה ברורה בין מפציץ למטוס קרב שמסוגל להטיל פצצות - המפציץ הוא מטיל פצצות לטווח ארוך המסוגל להיכנס לתוך שטח האויב ולהפציץ מטרות, ואילו מטוס הקרב מוגבל למשימות באזורים קרובים יחסית.
התוכניות של ארצות הברית ורוסיה למפציץ עתידי מושעות. מפציצי B-52 ו-B-2 של חיל האוויר האמריקני ו-Tu-95 של חיל האוויר הרוסי יישארו כנראה בשירות לפחות עד 2020.
סוגי מפציצים
עריכהמפציץ צלילה
עריכה
ערך מורחב – מפציץ צלילה
מטוס מפציץ קטן שמפציץ את מטרותיו באמצעות צלילה כמעט אנכית אל המטרה. ברגע שהוטלו הפצצות, המטוס מטפס חזרה לגובה טיסה. שיטה זו הוכחה כבעלת דיוק גבוה וכמעט שאינה חושפת את הטיס לאש נ"מ. השימוש במטוסים מהסוג הזה היה נפוץ בהפצצת גשרים או ספינות. בקרב מידוויי רוב נושאות המטוסים שטבעו טובעו בגלל פצצות ששוחררו ממפציצי צלילה. השימוש המתועד הראשון בשיטת הצלילה היה במלחמת העולם הראשונה, ובמלחמת העולם השנייה יוצרו מטוסים המיועדים במיוחד למטרה זו. לאחר מלחמת העולם השנייה מפציצי הצלילה נעלמו בעקבות התפתחות כלי הנ"מ ומפני שהצבאות העדיפו את מטוסי הקרב הזריזים על פני מפציצי הצלילה האיטיים והפגיעים. דוגמאות: SBD דונטלס, שטוקה, אאיצ'י D3A.
מפציץ טורפדו
עריכה- ערך מורחב – מפציץ טורפדו
מפציץ שמסוגל הן להטיל פצצות רגילות והן לשחרר טילי טורפדו לשם הטבעת ספינות. הטילים שבהם השתמשו היו קטנים וקלים יותר מאלה שבהם השתמשו הצוללות. הרעיון נעשה מעשי ומבצעי בשנים המאוחרות של מלחמת העולם הראשונה, והשימוש בו המשיך במלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמה זו פחת בהדרגה השימוש במפציצי טורפדו, ובשנות ה־80 פסק סופית. כיום ישנם מסוקים ומטוסי קרב המסוגלים לשחרר טילי טורפדו. דוגמאות: TBF אוונג'ר, בריסטול בופייטר, ויקרס וילדביסט, פיירי סורדפיש.
מפציץ חמקן
עריכההמפציצים החמקנים הם בשורה חדשה יחסית בתחום התעופה, מדובר במפציצים שבשל עיצובם המיוחד מסוגלים להטות את גלי המכ"ם המגיעים אליהם לכיוון שונה מזה של תחנת המכ"ם ובכך למזער באופן ניכר את הסיכוי לזיהוי וליירוט. מפציצים כאלה מכוסים בחומר בולע מכ"ם בצבע שחור. הרעיון קיבל תמריץ במלחמה הקרה, אף על פי שהמחקר והפיתוח של מפציצים כאלה היו יקרים מאוד. נבנו שני מטוסים מסוג זה: F-117 נייטהוק - מטוס תקיפה עד שהוצא מהשרות ב־2008, והמפציץ B-2 ספיריט שנועד להפצצה. בשנים האחרונות השכילו המהנדסים לבנות למטוסי יירוט ותקיפה בעלי תכונות חמקנות: F-22 ראפטור ו־F-35 לייטנינג II, שרכשה ישראל.
מפציץ המסוגל להטיל משקל רב של פצצות על מטרות (בדרך כלל מרכזי תעשייה/גשרים/סכרים) באזורים מרוחקים כדי לפגוע במאמץ המלחמה של אויב. מפציץ מסוג זה היה חשוב במלחמה הקרה, שכן היה סוג המפציץ היחיד המסוגל לשאת תחמושת גרעינית למרחקים ארוכים. דוגמאות: B-52, אוורו לנקסטר, B-29, Tu-95.
סוג של מפציץ טקטי הפועל בקרבה ישירה לכוחות חי"ר או טנקים וכלי רכב קרביים משוריינים אחרים. מטוסים כאלה תומכים בכוחות הקרקע ואינם תוקפים מטרות גדולות. יש כמה כינויים לסוג זה של מפציצים – מטוס תקיפה, מפציץ־קרב, לוחם טקטי, Tank Buster (בפירוש מילולי – מכסח טנקים), מפציץ טקטי ועוד. דוגמאות: סופווית קאמל, שטוקה, הוקר הוריקן, Il-2 שטורמוביק, A-10 ת'נדרבולט,F/A-18,F-35.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מפציץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)