פיאג'ו פפרינו
פיאג'ו פפרינו (באיטלקית: Piaggio Paperino, קרוי גם: MP5, MP5 Paperino, Moto Piaggio 5) הוא אב טיפוס של קטנוע קונספט[2] מתוצרת יצרנית הרכב הדו-גלגלי פיאג'ו. התכנון ובניית אב-הטיפוס היו בין השנים 1944 – 1943 לאחר שאנריקו פיאג'יו החליט לחזור לייצור וספות לקראת סוף מלחמת העולם השנייה במגמה לייצור מוצר עממי וזריז בעלות נמוכה שיכול להיות בעל שימוש נרחב ומענה לדרישה לניידות פרטנית שהביעו האיטלקים בעקבות הסכסוך המלחמתי.[3]
 | |
| Piaggio Paperino | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| נקרא גם |
|
| יצרן | פיאג'ו[1] |
| שנות ייצור | תכנון בין השנים 1944 – 1943 |
| הרכבה |
 איטליה |
| סיווג | קטנוע |
| מפרט טכני | |
| מנוע | 1 צילינדרים, מנוע שתי פעימות, 98 סמ"ק |
| הילוכים | תיבת הילוכים אוטומטית עם משתנה מהירות רציף |
| מהירות מרבית | 60 קמ"ש |
היסטוריה אב טיפוס "פיאג'ו פפרינו" עריכה
אב טיפוס "פיאג'ו פפרינו" מתוארך לתקופה בה העבירה החברה, בניהולו של אנריקו פיאג'ו (Enrico Piaggio (איט')), את עבודותיה ממפעל בעיר פונטדרה (איט') ההיסטורי לעיר ביאלה שבמחוז פיימונטה בצפון-מערב איטליה, 55 ק"מ מזרחית מהעיר טורינו במישור נהר צֵ'רְבוֹ, מקום שנחשב פחות חשוף בתקופת מלחמת העולם השנייה להפצצות האוויריות שבוצעו על ידי בעלות הברית נגד חיילים גרמנים של גרמניה הנאצית שנמלטו לצפון איטליה.[4]
בתקופה בה יצרני אופנועים אחרים (העיקריים באותה תקופה, באיטליה, היו מוטו גוזי (איט'), גילרה (איט'), סרטום (אנ'), בנלי (אנ') וביאנצ'י (איט')) עבדו על תכנון אופנועים חדשים, הדגם אותו למד פיאג'ו בתקופת מיקום המפעל בעיר ביאלה נבנה ונבדק בגרסאות שונות, אך מבלי שהמיזם קיבל מעקב מעשי: האפשרות לייצורו הסדרתי הוקמה למעשה והאופנוע מעולם לא נכנס למחזור הייצור של החברה.
עם זאת, בשנת 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, נבנה לאחר ייצור האב-טיפוס של "פיאג'ו פפרינו" דגם דומה וחדשני יותר ה- "MP6" - ששווק החל ממאי שנת 1946 תחת השם וספה.[5]
הדגם "פיאג'ו פפרינו" תוכנן החל משנת 1943 כ- "Moto Piaggio 5" או "MP5" - תחת פיקוחו של המהנדס רנצו ספולטי (Renzo Spolti), שיחד עם עמיתו ויטוריו קסיני (Vittorio Casini) קיבלו את המשימה להקים בית מלאכה במפעל של מפעל אריגה לשעבר בעיר ביאלה, אשר צויד במכונות מעטות. כמומחה למנועים, הרוזן ונהג המרוצים קרלו פליס טרוסי ((אנ')) שיתף איתם פעולה. טרוסי, שהיה ראש משרד הפרויקטים למנועי תעופה בין השנים 1938 – 1934 והנחה את התכנון והחישוב לתעופה האיטלקית של מנועי המטוסים : "P X", "P XI", "P XII", הוזמן על ידי אנריקו פיאג'יו לתכנן רכב שיועד לשוק ההמוני בתכנון הכלכלה שלאחר המלחמה וזה היה תואם, מבחינת קיימות הייצור, עם מדיניות הבית של החברה.[6]
היצירה הרעיונית של טרוסי - שעל פי אגדה אורבנית קיבלה השראה ממאפייני העיצוב של מטוסי "Piaggio P.108" (אנ') הופנתה מייד לכיוון יצירת רכב עם פתיחה מוחלטת עם גוף תומך בעצמו ממתכת לוחצת ומגן קדמי גדול, עם משענות רגליים. משענת כף הרגל כוסתה במזרני גומי (חדשנות אותנטית לתקופה ההיא), ובגלגלים בקוטר קטן המצוידים בצמיגי "Superga". הרכב היה אמור להיות מצויד במנוע "Sachs M32" בנפח 98 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית. הפקדים הצטמצמו לעיקר: בלם והמצמד. גובה הרכב, היה שווה לגובה האופניים לנשים, היה לאפשר גישה נוחה.
בסופו של דבר, נוכחותה של המנהרה המרכזית, שהפכה את הגישה לקטנוע לא נוחה, גרמה לביטול הייצור המוני של האב-הטיפוס, עד כדי כך שהיה צריך לאפיין את דגם האב-טיפוס כמו אופנוע מסורתי.
למרות שהפרויקט החליף לאחר מכן ידיים, והופקד על קורדינו ד'אסקניו (איט'), המשיך המהנדס ספולטי לעסוק בתכנון ובניית וספות ארגון וייצור סדרתי של דגמים אחרים.
ממאפייני "פיאג'ו פפרינו" עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
פיאג'ו פפרינו, סרטון באתר יוטיוב- פיאג'ו פפרינו, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים עריכה
- ^ פיאג'ו - היסטוריה museopiaggio.it/en/history
- ^ Davide Mazzanti, Vespa. Italian style for the world, Giunti Editore, 2005, pp. 30–, ISBN 978-88-09-04337-4
- ^ דגם MP5 museopiaggio.it/en/collezioni/mp5-paperino
- ^ Fonte: La Nuova Provincia di Biella, 8 maggio 2010, pag. 7, Vespa, il mito ritorna a Palazzo Boglietti - Da oggi una rassegna con il prototipo dello scooter nato a Biella. L'articolo dà conto di una mostra sulla storia del celebre scooter organizzata a Palazzo Boglietti.
- ^ דגם MP6 vespaforever.net/anni40
- ^ דגם MP5 Giorgio Sarti, Vespa: 1946-2006: 60 Years of the Vespa, MotorBooks International, 1º luglio 2006, pp. 80–, ISBN 978-0-7603-2577-3.
- ^ "פיאג'ו פפרינו" otomotif.kompas.com/read/2019/09/13/134100315/piaggio-mp5-paperino