טורינו

טורינו (באיטלקית: Torino; בפיימונטית: Turin) היא עיר ראשית בצפון איטליה ובירת מחוז פיימונטה. משמשת מרכז תעשייתי חשוב ומרכז עסקי ותרבותי. העיר הרביעית בגודל האוכלוסייה באיטליה. בשנת 2012 נאמדה האוכלוסייה ב-911,823 תושבים, ובמטרופולין שלה מתגוררים כ-2.2 מיליון תושבים (2005). שיעור הזרים באוכלוסיית העיר נאמד ב-9%‏. טורינו היא העיר השלישית באיטליה בהיקף פעילותה הכלכלית, אחרי רומא ומילאנו. העיר ממוקמת על הגדה המערבית של נהר הפו סמוך למורדות הרי האלפים האיטלקיים. טורינו הייתה עיר הבירה הראשונה של ממלכת איטליה שנוסדה בשנת 1861.

טורינו
Torino

סמל טורינו סמל טורינו דגל טורינו דגל טורינו
מדינה
מחוז
ראש העיר	סטפנו לו רוסו
רשות מחוקקת	מועצת עיריית טורינו
שפה רשמית	איטלקית
תאריך ייסוד	28 לפנה"ס
שטח	130.17 קמ"ר
גובה	240 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	841,600 (1 בינואר 2023)
‑ במטרופולין	2,200,000 (2006)
‑ צפיפות	6596 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	45°04′45″N 7°40′34″E
אזור זמן	UTC +1
www.comune.torino.it
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון טורינו (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון טורינו (למפת פיימונטה רגילה)   נוברה אלסנדריה אסטי מונקאליירי קונאו שווייץ לומברדיה ליגוריה צרפת ואל ד'אוסטה הים הליגורי טורינו (למפת פיימונטה מוגדלת)   נוברה אלסנדריה אסטי מונקאליירי קונאו שווייץ לומברדיה ליגוריה צרפת ואל ד'אוסטה הים הליגורי טורינו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

ארמון מדמה Palazzo Madama

טורינו מפורסמת בקבוצת הכדורגל יובנטוס (Juventus FC), אחת מהקבוצות הכדורגל המצליחות בעולם. בעיר ממוקם המטה של חברת המכוניות פיאט (Fiat). העיר אירחה את משחקי אולימפיאדת החורף בשנת 2006 ואת האירוויזיון בשנת 2022.

תולדות העיר

מקור שמה של העיר במילה Tau שפירושה בקלטית הוא "הרים". באיטלקית שם העיר הוא Torino המתורגם כ"שור קטן" (ראו את סמל העיר משמאל). בעיר נותרו שרידים של כפר משבט קלטי-ליגורי ה"טאוריני" (Taurini) מהמאה ה-3 לפנה"ס. לפי אחד המקורות עיכב שבט זה, יחד עם שבט אחר ששכן בלומברדיה, את מהלכו של צבא חניבעל בשנת 218 לפנה"ס, לאחר שחצה את הרי האלפים בדרכו לרומא.

התקופה הרומית

הרומאים החלו בבנית העיר טורינו ובשנת 58 לפנה"ס הקימו במקום מחנה צבאי (castrum) לצורך מלחמתו של יוליוס קיסר בגאלים ("מחנה צבאי טאורינורום" – Castra Taurinorum). בשנת 29 לפנה"ס שונה שם המחנה לכבוד הקיסר אוגוסטוס ונקרא "מחנה צבאי יוליה אוגוסטה" (Augusta Julia Taurinorum). מחנה זה העניק לעיר את שמה. אוכלוסיית העיר מנתה 5,000 תושבים בתקופה הרומאית והתגוררה כולה בין החומות. רשת רחובות העיר הנוכחית מבוססת על הרשת המקבילה מהתקופה הרומאית. לאחר נפילת האימפריה הרומית עברה טורינו לשליטת האוסטרוגותים (Ostrogoti)‏, הלומברדים (Longobardi)‏ והשבטים הפרנקים (Franchi) בהנהגת קרל הגדול.

בית סבויה

ערך מורחב – בית סבויה

• בשנת 942 הוקמה המרקה של טורינו (Marca di Torino) או המרקה של סוזה, שנועדה למלא את החלל החסר בשלטון הפאודלי המקומי. הייתה זו שותפות בין מלך איטליה (Regno d'Italia) לבין האימפריה הרומית הקדושה (Sacro Romano Impero), אשר החליפה שלושה שליטים – Anscarica, orbertenga, ו-Aleramica. כך הוקמה ה"שושלת הארדואינית" (La dinastia Arduinica) שבאה לעולם כתוצאה מנישואי אדלאידה די סוזה (Adelaide di Susa) עם בנו של אומברטו ביאנקומאנו (Umberto Biancamano), מייסד שושלת בית סבויה. בשנת 1050 עברה השליטה בטורינו לידי הנסיכים לבית סבויה. בתחילת המאה ה-13, תחת שלטון הדוכסות של בית סבויה, הגיעה אוכלוסיית העיר ל-20,000 תושבים.
• במאה ה-15 תוכננה העיר מחדש. בתקופה זו נבנו בה ארמונות, גנים והאוניברסיטה. בשנת 1563 בחר אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה (Emanuele Filiberto), שכונה "ראש הברזל", בעיר טורינו לבירת הנסיכות של סבויה אחרי שזנח את בירתו הצרפתית, שאמברי (Chambery). בעיר הוקמה חומה מודרנית במסגרת מבנה מחומש. באותה תקופה נבנו כיכר סן קרלו (Piazza San Carlo), רחוב פו (Via Po) וארמון המלוכה (Palazzo Reale).
• בשנת 1713, עת חתימת הסכמי אוטרכט, התאחדה ממלכת סרדיניה עם דוכסות סבויה, והדוכסים לבית סבויה הוכתרו למלכים – תחילה של סיציליה ואחר כך של סרדיניה.

העידן המודרני

• במאה ה-19, לאחר שלטון קצר של נפוליאון, חתרה העיר לקראת איחוד איטליה והקמת הרפובליקה האיטלקית. בשנת 1815, עם חתימת הסכמי וינה, צורפו מחוזות פיימונטה, ליגוריה וג'נובה לממלכה החדשה. בתקופה זו החל האדריכל פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) לתכנן מחדש את העיר כבירתה של ממלכה אירופאית. אותה עת מנתה אוכלוסיית העיר 90,000 תושבים.
• מנהרת פרג'וס (Fre'jus Tunnel)), המקשרת בין איטליה לצרפת, נפתחה והפכה את טורינו לצומת תחבורה חשוב. בעיר התגוררו כבר 250,000 תושבים. באותה תקופה הוקמו המוזיאון המצרי, מולה אנטונליאנה שהיה לסימלה של העיר, כנסיית גרנד מדרה וכיכר ויטוריו ונטו.
• בשנת 1861 הייתה טורינו לבירת איטליה המאוחדת ושמשה בתפקיד זה עד שנת 1864 כאשר פירנצה ירשה את מקומה. טורינו הגיבה לירידת חשיבותה הפוליטית בעליית חשיבותה התעשייתית. בשנת 1899 הוקמה חברת המכוניות פיאט (ראשי תיבות Fabbrica Italiana Automobili Torino – מפעל איטלקי למכוניות טורינו), ובשנת 1906 נוסדה בעיר חברת מכוניות נוספת בשם לנצ'יה (Lancia). בעיר נערכו שתי תערוכות בין-לאומיות לאומנות מודרנית, בשנים 1902 ו-1911 וכך המשיכה לבסס את מעמדה התרבותי.
• בשנת 1943, במשך הכיבוש הגרמני של העיר, פרץ בעיר גל המוני של שביתות במפעלי תעשייה אשר הביא לתגובות שרשרת בצפון איטליה, ונתן את האות להתגברות ההתנגדות האנטי-פשיסטית. על כך זכתה העיר לאות הוקרה. כמרכז תעשייתי רב חשיבות, הייתה טורינו יעד להפצצות רבות של מטוסי בנות הברית, הפצצות שגרמו לנטישה של קרוב למחצית מתושבי העיר. ההפצצה הקשה ביותר הייתה ב-13 ביולי 1943, כשמטוסי חיל האוויר המלכותי הטילו 762 טון פצצות על העיר. מההפצצה נהרגו 792 נפש. במשך כל המלחמה נהרגו 2,069 נפש כתוצאה מהפצצות בנות הברית.
• אחרי מלחמת העולם השנייה חל גידול מזורז בבניה ובתיעוש העיר, בין השאר בשל תעשיית המכוניות. גלי הגירה גדולים הגיעו לעיר, בעיקר מדרום איטליה, עד שראש העיר טען כי האוכלוסייה מדרום איטליה בעירו קטנה רק מזו שבנאפולי ופלרמו.
• בשנת 1960 הגיעה אוכלוסיית העיר למיליון תושבים, ובשנת 1975 לשיאה בכל הזמנים 1.5 מיליון תושבים. בשנת 1980 החל משבר תעשייתי, אוכלוסיית העיר פחתה ובמקביל גדלה אוכלוסיית המטרופולין. בשנת 2005 נאמדה אוכלוסיית העיר ב-902,255 תושבים, ירידה של 40% תוך שלושים שנה.

ערך מורחב – אולימפיאדת טורינו (2006)

• העיר אירחה את משחקי אולימפיאדת החורף ה-20 בין בתאריכים 10–26 בפברואר 2006. לסמל האולמפידה נבחרה צללית של המולה אנטונליאנה.
• בחודש מאי 2022 אירחה העיר את אירוויזיון 2022.

גאוגרפיה, כלכלה ותחבורה

צילום לוויין של טורינו וסביבתה

טורינו והאלפים ברקע

קונצרן לינגוטו

זמני הנסיעה מטורינו לערים נבחרות באירופה. בכתום גבול 10 השעות

גאוגרפיה ואקלים

טורינו שוכנת בצפון מערב איטליה. מצפון וממערב היא מוקפת בהרי האלפים ובדרום בגבעות מונפרטו (Monferrato). ארבעה נהרות חוצים את העיר – הפו, שני יובליו דורה ריפריה (Dora Riparia) וסטורה די לנצו (Stura di Lanzo), וכן נהר הסנגונה (Sangone).

אקלים העיר טורינו שונה מהאקלים השורר ביתר חלקי איטליה. לטורינו אקלים יבשתי, בעוד שברוב איטליה האקלים הוא ים תיכוני. בשל כך החורף בעיר קר ויבש ובקיץ קר בגבעות המקיפות אותה וחם במרכזה. בחודשי הסתיו והחורף רווחת תופעת ערפל האופייני לכל עמק הפו המערבי.

כלכלה

כיום טורינו היא המרכז התעשייתי הגדול באיטליה. ההנהלה הראשית של פיאט ממוקמת בעיר, והיא משמשת כמרכזה העסקי של חברת לינגוטו (Lingotto) שבעבר ייצרה מכוניות, וכיום היא קונצרן הכולל מרכז ועידות, אולם קונצרטים, גלריה לאומנות, מרכז קניות ובית מלון.

חברות נוספות הפועלות בטורינו הן לוואצה (Lavazza) למכונות קפה ומוצריו, מרטיני אנד רוסי (Martini & Rossi) למשקאות חריפים, קאפה (Kappa) לביגוד וקפארל (Caffarel) ופררו (Ferrero) לשוקולד. גם לתעשיית החלל יש ייצוג בעיר – חברת אלניה (Alenia) מייצרת תחנות לחלל, ופרויקט החלל האירופאי הבא, "אריאנה 5" (Ariane 5), מנוהל מטורינו. בעיר הוקמו חברות גדולות נוספות כמו חברת התקשורת טלקום איטליה (Telecom Italia), הטלוויזיה האיטלקית הרָאי (RAI) ותעשיית הקולנוע. חלק ממטות חברות אלה עזבו את טורינו.

תשתית התחבורה

בעקבות אולימפיאדת החורף שאירחה העיר בשנת 2006 מבוצעים בעיר פרויקטים לשיפור התשתית התחבורתית.

• ה"ספִינָה" (Spina), הכוללת הכפלת מספר מסילות הברזל העוברות את העיר. בעבר נבנו מסילות הברזל בתעלות שנחצבו בעיר, ואילו היום הן עוברות במסלולים תת-קרקעיים הבנויים מתחת לשדרות החשובות של העיר.
• בניית רכבת תחתית, המטרוטורינו (Metrotorino), המבוססת על שיטת VAL. השלב הראשון של הפרויקט הסתיים לקראת אולימפיאדת החורף בשנת 2006. והמסלול המרכזי, מתחת לרחובה הראשי של העיר, נפתח ופועל משנת 2008. המימון למיזם ציבורי, ומבוצע רק לאחר סיום פרויקטים דומים ברומא ובמילאנו. בטורינו חל עיכוב בעבודות הבניה מפני שפרנסי העיר סברו כי לא יהיה צורך בחידושים אלה בעיר.

מולדת השוקולטה והגריסיני

טורינו נחשבת למולדת השוקולד המוצק. בסוף המאה ה-18, "דורט" (Doret) הצליחה לייצר מכונה מהפכנית אשר אפשרה ייצור שוקולד מוצק לעומת משקה השוקולד. במקביל, יצרני השוקולד של טורינו מייצרים שוקולטה מיוחדת המכונה (Gianduja) כשם מחזה של "קומדיה דל'ארטה". בכל שנה נערך בעיר פסטיבל שוקולד במשך שבועיים. משתתפים בו יצרני שוקולד מפיימונטה ומותגים בין-לאומיים מפורסמים כמו "לינד ושפרינגלי" (Lindt & Sprüngli). בפסטיבל שנערך במרץ 2007, השתתפו 900,000 צופים. בסיכומו של הפסטיבל התברר כי נמכרו 52,000 ק"ג שוקולד, 10,000 כוסות של שוקולד חם ו-800 ק"ג גלידה. תוכנית הפסטיבל כללה בין השאר הדגמות של בישול של כל מיני סוגי בצקים, דגים ובשרים עם שוקולד נמס או מוצק. סדנה מיוחדת התקיימה לבישולי שוקולד לילדים, ליציקת שוקולד ועריכת דפי שוקולד.

טורינו היא גם ערש הגריסיני (Grissini Torinesi) אשר הופיע לראשונה במאה ה-14. גריסיני הוא מאפה לחם יבש ופריך דומה לעיפרון בגודלו ובצורתו, והמוגש כמתאבן. הגריסיני התפשט לכל רחבי איטליה וכיום הוא תוספת מקובלת במסעדות ובפיצריות.

יהדות טורינו

בית הכנסת בטורינו

ה"מולה אנטונליאנה" – מבט מהגנים המלכותיים

ארמון בקומפקס בית סבויה

ערך מורחב – יהדות טורינו

היהודים הראשונים הגיעו למחוז פיימונטה במאה ה-14 מצרפת ומספרד. הם זכו לאוטונומיה מהדוכס לבית סבויה. הקהילה היהודית עברה תקופות קשות בין השנים 1553–1580. בשנת 1679 רוכזו 763 יהודי טורינו בגטו הגדול (Ghetto Grande) בין הרחובות : Maria Vittoria,Bogino,Principe Amedeo,San Francesco da Paola. בשנים 1737–1794 גדלה הקהילה ב-1,300 תושבים והוקם גטו חדש (Ghetto Nuovo) בין הרחובות vie S.Francesco, Des Ambois e piazza Carlina.

בעידן איחוד איטליה, בשנת 1884, נחנך בטורינו בית כנסת בדומה לבתי הכנסת שהוקמו ברומא ובפירנצה. בין האישים המפורסמים מקרב יהודי טורינו היו הסופר פרימו לוי ופרשן המקרא אליה שמואל הרטום. בקהילה בית ספר יסודי וחטיבת ביניים המונים 160 תלמידים, בית כנסת גדול הפתוח בחגים ולידו בית כנסת רגיל לימות חול, בית אבות וספרייה גדולה בנושאים יהודיים באיטלקית ובעברית.

כ-400 מיהודי טורינו נשלחו למחנות הריכוז בשנת הכיבוש הגרמני 1943–1944. אחרים נטלו חלק מכובד בלחימה נגד הכובש הגרמני.

ייחודה ואתריה של העיר

להלן רשימת האתרים החשובים של העיר:

• האתר המפורסם של העיר הוא המולה אנטונליאנה אשר בניתו החלה בשנת 1863 והיום הוא משמש למוזיאון הלאומי של הקולנוע ומקום תצפית על העיר וסביבותיה.
• מגדל פלטין מהווה את אחד השרידים השמורים ביותר בצפון איטליה מהתקופה הרומאית.
• כנסיית יוחנן המטביל ובה "תכריכי טורינו", אשר לפי האמונה היו תכריכי ישו.
• המוזיאון המצרי הכולל את האוסף הגדול ביותר של עתיקות ממצרים אחרי מוזיאון קהיר.
• אתרי המעונות המלכותיים של בית סבויה.

ערך מורחב – המעונות המלכותיים של בית סבויה

ביניהם :

• הארמון המלכותי של בית סבויה (Palazzo Reale) – ארמון מלוכה מהמאה ה-17, נבנה עבור "קריסטיאן מריה" מלכת צרפת.
• שורה ארוכה של ארמונות ובהם Palazzo Chiablese, the Royal Armoury, the Royal Library, Palazzo Madama Palazzo Carignano, Villa della Regina, and the Valentino Castle.
• הקומפלקס של מושב מלכי סבויה והערים סביבו Rivoli, Moncalieri, Venaria, Agliè, Racconigi, Stupinigi, Pollenzo and Govone, הוכרזו בשנת 1997 כאתרי מורשת של אונסק"ו.
• העיר שימשה אתר צילום של הסרטים הג'וב האיטלקי (1969) (The Italian Job) ו"אדום עמוק" (Deep Red)‏ 1975 של הבמאי האיטלקי "דריו ארגנטו (Dario Argento).
• רחוב רומא – נחשב לאחד הרחובות הראשיים במרכז העיר העתיקה של טורינו.
• טורינו נבחרה לארח את תחרות הזמר של האירוויזיון לשנת 2022.

גלריה

מבנים ופסלים

• 
  מגדלי פלטין
• 
  הפארק הארכאולוגי
• 
  חזית ארמון קאריג'אנו
• 
  בזיליקת סופרגה על הגבעה שממזרח לעיר
• 
  פסל פרשי איטליה.
• 
  פסל אמנואלה פיליברטו דוכס אאוסטה, עם אנשי הצבא.
• 
  פסל המסמל את נהר ה-פו (PO).
• 
  תצלום לילה של כנסיית גראן מאדרה די דיו טורינו, המוקדשת למריה אם ישוע הנוצרי.
• 
  מגדל מולה אנטונליאנה, מואר לקראת ערב.
• 
  תחנת הרכבת פורטה נובה בטורינו.
• 
  השלט בראש ארמון קרינאנו (CARGNANO), המציין שכאן נולד המלך ויטוריו אמנואלה השני.
• 
  מראה ליילי של ארמון מדאמה.

אולימפיאדת טורינו

• 
  אבוקות האולימפיאדה
• 
  טקס הפתיחה
• 
  כיכר קרלו פליצ'ה עם סמל האולימפיאדה
• 
  האצטדיון האולימפי בלילה

טורינו בלילה

ערים תאומות

טורינו כרתה ברית ערים תאומות עם הערים הבאות:

• חיפה, ישראל
• קורדובה, ארגנטינה
• דטרויט, ארצות הברית
• סולט לייק סיטי, ארצות הברית
• לייז', בלגיה
• קמפו גרנדה, ברזיל
• קצאלטנאנגו, גואטמלה
• קלן, גרמניה
• רוטרדאם, הולנד
• נגויה, יפן
• אש-צור-אלצאטה, לוקסמבורג
• שן-יאנג, הרפובליקה העממית של סין
• גלאזגו, סקוטלנד
• ליל, צרפת
• שאמברי, צרפת
• וולגוגרד, רוסיה
• בקאו, רומניה

ראו גם

• אולימפיאדת טורינו (2006)
• מולה אנטונליאנה
• תכריכי טורינו
• נמל התעופה טורינו-קזלה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של טורינו (באיטלקית)
• לשכת התיירות העירונית (באנגלית)
• נמל התעופה טורינו-קזלה (באנגלית)
• דלית קצנלנבוגן, ‏טורינו - עיר המחכה שיגלו אותה, באתר GoTravel
• מיכל מנור, הג'וב האיטלקי - חופשה בטורינו, באתר רואה עולם 6 אפריל 2022
• הילי ברוק בלום, עכשיו תור טורינו, באתר ynet, 29 ביוני 2018
• נאור אזובל, יין משובח, סצנת אוכל טעימה וכדורגל טוב: הגיע הזמן לגלות את טורינו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2019
• טורינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• טורינו, ביישום טלגרם

הערות שוליים

הערים הגדולות של איטליה אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2022
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
רומא מילאנו
	1	רומא	לאציו	2,761,632	11	ורונה	ונטו	257,274	נאפולי טורינו
	2	מילאנו	לומברדיה	1,371,498	12	ונציה	ונטו	254,661
	3	נאפולי	קמפניה	914,758	13	מסינה	סיציליה	220,094
	4	טורינו	פיימונטה	848,885	14	פדובה	ונטו	208,732
	5	פלרמו	סיציליה	630,828	15	פראטו	טוסקנה	200,762
	6	ג'נובה	ליגוריה	560,688	16	טריאסטה	פריולי-ונציה ג'וליה	200,594
	7	בולוניה	אמיליה-רומאניה	392,203	17	ברשה	לומברדיה	196,850
	8	פירנצה	טוסקנה	367,150	18	פארמה	אמיליה-רומאניה	196,655
	9	בארי	פוליה	316,140	19	טאראנטו	פוליה	189,171
	10	קטניה	סיציליה	298,324	20	מודנה	אמיליה-רומאניה	185,644