פילוסופיה השוואתית

פילוסופיה השוואתית, פילוסופיה משווה, פילוסופיה עולמית או פילוסופיה בין-תרבותית היא שדה מחקר אקדמי בין-תחומי בפילוסופיה, הקושר הגויות של תרבויות ומסורות שונות. לרוב מדובר במחקר המתבסס על השוואות בין הגויות המשוייכות לפילוסופיה מערבית, לפילוסופיה אסייתית ולפילוסופיה אפריקאית .

מקורות

פילוסופיה השוואתית התפתחה כתחום אקדמי רק בשנות ה-80. עם זאת ניתן להביע על פילוסופים שונים שנקטו בגישה זו עוד קודם לכן.

לאורך ההיסטוריה הארוכה של המחשבה הפילוסופית רווחה הטענה לאוניברסליות בין בני האדם, אם כי מרבית ההוגים המערביים ראו ערך פילוסופי רק במסורת המערבית. הפילוסוף גאורג וילהלם פרידריך הגל נחשב לאחד ההוגים המערבים הראשונים שערכו השוואה בין ההגות המערבית למזרחית, אך גם זוכה לביקורת על כך שנקט בגישה אירופוצנטרית, כשקבע כי הפילוסופיה החלה רק ביוון העתיקה, ואילו ההגות הסיניות או ההודיות הן רק תורת חוכמה.

הפילוסוף הגרמני קרל יאספרס, פיתח את התאוריית "עידן הציר", בהתייחסו לתקופה שבין 800 לפנה"ס עד 200 לפנה"ס, שבמהלכה התפתחה החשיבה הפילוסופית בסין, בהודו ובמערב.

הפילוסוף וההיסטוריון אוסוואלד שפנגלר פיתח בספרו "שקיעת המערב" תאוריה על התפתחות ושקיעה של תרבויות שונות מתוך מחקר משווה.

הפילוסוף מרטין בובר, פיתח את "פילוסופיה של הדיאלוג" בין היתר דרך השוואה בין תרבויות ומסורות "לא-מערביות". בשנת 1910 תרגם את הספר "ג'ואנג דזה" לגרמנית.

בין הפילוסופים ההשוואתיים ניתן לציין גם את: קרישנה צ'נדרה בהטצ'ריה, דאיה קרישנה, סרוופלי רדהקרישנן, ראם-צ'נדרה גנדי. ובישראל את: בן-עמי שרפשטיין, שלמה בידרמן, דניאל רוה, גליה פת-שמיר.

גישות לדיאלוג בין-תרבותי

פרנץ מרטין וימר

הפילוסוף האוסטרי פרנץ מרטין וימר (Franz Martin Wimmer) טבע את המונח "פולילוג" (Polylog) דרכו הוא מנסח דרך ביניים, בין פרטיקוליזם קיצוני לאוניברסליזם שטחי, המאפשרת לבחון השפעה הדדית גדולה בין תרבויות. לטענתו, כשמשמיעים קולות "אחרים" בתוך מסורת פילוסופית מסוימת, צריך לבחון לא רק מה נאמר ולמה, אלא גם את ההצדקות לכך ואת מערך האמנות של הכולל. לצורך המחשה, וימר מניח דיון בסוגיה פילוסופית הרלוונטית לארבע מסורות (A, B, C ו-D). השוואה יכולה להתקיים בהשפעה חד-צדדית (→) או השפעה הדדית (↔), ומפרט כלהלן:

השפעה חד-צדדית

(A → B ו-A → C ו-A → D)

במודל זה אין אפשרות לדיאלוג. המטרה היא הגדלת ההשפיה של מסורת A על חשבון התרבויות B, C ו-D. התגובה אינה זהה בהכרח, התרבויות עשוית לנוע בין התנגדות נחרצת לבין חיקוי מוחלט של מסורת A. זוהי דוגמה לאירופוצנטריות.

השפעה חד צדדית וטרנזיטיבית

A → B ו-A → C ו-A → D ו-B → C

במודל זה A ממשיכה להיות התרבות המשפיעה ביותר, B מתעלמת מ-C, המתעלמת מ-D. אולם ייתכן שההשפעה הכפולה על C מצד שתי מסורות מאפשרת מושגים השוואתיים.

השפעה הדדית חלקית

ישנן צורות רבות כגון:

A ↔ B ו-A → C ו-A → D

או:

A ↔ B ו-A → C ו-A → D ו-B → C

עד ל:

A ↔ B ו-A ↔ C ו-A ↔ D ו-B ↔ C ו-B ↔ D ו-C → D

ניתן לראות את כל הטפסים כאן כאקולטורציה סלקטיבית. יש כמה דיאלוגים או אפילו פולולוגים אפשריים, למעט עבור תרבות D.

השפעה הדדית מלאה: פולילוג

A ↔ B ו-A ↔ C ו-A ↔ D ו-B ↔ C ו-B ↔ D ו-C ↔ D

עבור כל מסורת האחרת מעניינת למדי שהיא המודל העקבי לפילוסופיה בין-תרבותית. השפעה הדדית מתרחשת על בסיס שקילות מוחלטת.

אלמר הולנשטיין

הפילוסוף השווייצרי אלמר הולנשטיין (Elmar Holenstein) הציע מספר כללי אצבע המאפשרים למנוע אי-הבנות בפילוסופיה המשווה.

1. רציונליות לוגית - העובדה שרעיונות של תרבות או מסורת מסוימת אינם מובנים לנו, אינה מעידה על אי-לוגית או פרה-לוגית שלהן, אלא רק על כך שההבנה שלנו לקויה.
2. רציונליות טלאולוגית - לאנשים יש תכלית למעשיהם גם אם אינם מתבטאים ברציונליות-לוגית. צריך להבחין בין רציונליות לוגית וטלאולוגיה, וכן להבדיל בין המשמעות המילולית של משפט ובין המטרה והשאיפה המבוטאים בו.
3. אנושיות (או טבעיות) – לפני שמיוחסים לאנשים התנהגות חסרת משמעות, לא טבעית, לא אנושית או לא בוגרת, על פי אמות ערכים של תרבות אחרת, עדיף להתחיל בספקנות לגבי מידת ההתאמה של שיקול הדעת והידע שלנו למקרה הנידון.
4. Nos-quoque (גם-אנחנו-עושים-זאת) - אם אנחנו נתקל בדבר כלשהו בתרבות זרה, שאיננו מוכנים לקבל, לא מן הנמנע שתימצנה התרחשויות דומות בתרבות הזרה כלפינו.
5. Vos-quoque (גם-אתה-עושה-זאת) - בהתחשב בכלל הקודם, לא פחות סביר שימצאו אנשים בתרבות הזרה הדוחים גם את האירוע השערורייתי עבורנו.
6. אנטי-קריפטו-גזענות - כאשר אנשים מתוסכלים, הם נוטים לתפוס את החסרונות שלהם אצל חברי קבוצות אחרות. זו גזענות סמויה, המתגלה כאשר תחושת העליונות של האדם מאוימת. יש לנתח תרבויות זרות כדי לשפוך אור על התרבות שלך עצמך.
7. פרסונליות – ניתן להימנע משיפוטים שגויים וחוסר טאקט על ידי כך שלעולם לא נתייחס לבני תרבות אחרת כאל אובייקטים או כאמצעים למחקר, אלא כשותפים למחקר בעלי זכויות.
8. סובייקטיביות - אנשים נוטים להעריך יתר על המידה, להעלות ולייפות את עצמם, או לחלופין לזלזל, להקטין ולהכפיש את עצמם.
9. אונטולוגיה-דאונטולוגית ("ישנו" לעומת "צריך") – קודי התנהגות וטקסטים מכוננים מעידים על פי רוב על מה שצריך להתקיים לפי השקפת הקבוצה. לפעמים המושאים הראויים מפגינים דווקא תמונת ראי של מה שאינו מצוי, אלא נחשב להתנהגות נאותה.
10. דפולריזציה (נגד דואליזם תרבותי) - הימנעות מהנטייה לפולירציה, שהיא על פי רוב מהווה אמצעי להסרת מורכבות.
11. אי-הומוגניות – לא להתפתות לסברה שתרבויות הן הומוגניות, ולא למקם את התקופות, המגמות והתצורות השונות שניתן למצוא בהן, בסדר ליניארי אחיד, כאילו הן נבדלות רק בדרגת התפתחותן.
12. אגנוסטיקה - בכל התרבויות ישנן תעלומות שלעולם יישארו ללא מענה. צריך להיות מוכנים לעובדה שבמחקר אולי לא יימצאו תשובות מספקות.

ראו גם

• ספרות השוואתית
• פילוסופיה של הדיאלוג

לקריאות נוספות

• בן-עמי שרפשטיין, פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב, תל אביב: יחדיו, תשל"ח-1978.
• בן-עמי שרפשטיין, הפילוסופים כבני אדם: חיי הפילוסופים וטיב מחשבתם, תל אביב: זמורה ביתן, תשמ"ד-1984.

• William Edelglass and Jay L. Garfield (eds.), The Oxford Handbook of World Philosophy (Oxford: OUP, 2011).
• Ronnie Littlejohn, "Comparative Philosophy", Internet Encyclopedia of Philosophy.
• David Wong, "Comparative Philosophy: Chinese and Western", Stanford Encyclopedia of Philosophy.

קישורים חיצוניים

• איתן בולוקן, מחשבות אודות פילוסופיה השוואתית, 24 ביולי 2017