פיליפ ביאלוביץ

שורד השואה

פיליפ (פישל) ביאלוביץפולנית: Fiszel Bialowicz; ‏25 בנובמבר 1929, איזביצה, פולין - 6 באוגוסט 2016, דלריי ביץ', פלורידה) היה תכשיטן אמריקאי ממוצא פולני-יהודי. הוא היה אחד מ-47 הניצולים ממחנה ההשמדה הנאצי סוביבור בפולין הידועים בשמותיהם והשתתף במרד ב-14 באוקטובר 1943. לדברי ז'ול שלביס, כך שרד את השואה.[1] הוא היה עד במשפט סוביבור בשנות ה-60 וה-70, ובמשפטו של ג'ון איוון דמיאניוק ב-2010, ופעל למען אנדרטה חדשה בסוביבור ב-2013.[2][3]

פיליפ ביאלוביץ
לידה 25 בנובמבר 1925
איזביצה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 2016 (בגיל 90)
דלריי ביץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב הקצין של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פיליפ ביאלוביץ ביום השנה למרד בסוביבור, 14 באוקטובר 2013
פיליפ ביאלוביץ ביום השנה למרד בסוביבור, 14 באוקטובר 2013
חתימתו של פיליפ ביאלוביץ, 10 באוגוסט 2009
כרטיס ביקור של פיליפ ביאלוביץ, 2004

חייו

עריכה

בסוביבור

עריכה

ביאלוביץ גורש ממקום הולדתו, השטעטל איזביצה, לסוביבור באפריל 1943 בגיל 13 בגלל יהדותו, עם אחיו שמחה בן ה-30. שמחה התחזה לרוקח ופיליפ שימש כעוזרו. [4]

הם עבדו בכפייה. פיליפ נאלץ לחפש חפצי ערך כמו כסף ותכשיטים שהוחבאו בלחם ותוצרת אחרת. לעיתים שימש גם כ"ספר" כדי לגזור את שיערן של הנשים לפני שנרצחו בתאי הגזים [5]

מדי פעם נקרא ביאלוביץ לסייע לקבוצת היהודים שאולצה לעבוד בתחנת הרכבת, בפינוי הקרונות, כשהגיעו טרנספורטים של יהודים. לשם כך, בהשגחת אנשי האס אס, נאלץ לדחוף את הקרונות כשהם עמוסים באנשים עד מחנה 3, שם הומתו האנשים בתאי הגזים. עם פתיחת דלתות הקרון לאחר הגעת הרכבות לתחנה, ראה ביאלוביץ שהרבה אנשים לא שרדו את הטרנספורט ושרובם היו על סף גוויעה ברעב. [6]

פיליפ ביאלוביץ, כמו אחיו שמחה, היה חבר בקבוצת ההתנגדות שמרדה בסוביבור ב-14 באוקטובר 1943. [7] משימתו הייתה לפתות אנשי אס אס בזה אחר זה למארב, על ידי דיווח כי נמצאו ממצאים יקרי ערך במטען של יהודים. 12 מאנשי האס אס בסוביבור נהרגו כך על ידי המורדים. לאחר המרד הצליחו ביאלוביץ ואחיו להסתתר אצל משפחת איכרים פולנית.[8]

עד בתיקים משפטיים משנות ה-60 עד 2010

עריכה

לאחר המלחמה, ביאלוביץ עבד כרופא שיניים בגרמניה. לאחר מכן היגר לארצות הברית, שם עבד כצורף עד פרישתו. [9] בשנות ה-60 וה-70 העיד במשפטי סוביבור בהאגן. בשנת 1963 תיאר את חוויותיו כחבר זמני במה שנקרא פיקוד התחנה ותיאר את הגעת הטרנספורטים של יהודים ממחוז גליציה. [10] בשנת 1974, בתמליל חקירה בקונסוליה הכללית הגרמנית בניו יורק, הוא הצהיר כי בהתבסס על חוויותיו במחנה, לא רק חברי אס אס בודדים היו מעורבים בפעולות נגד אסירים, אלא ההשתתפות ברציחות הייתה הנורמה של אנשי האס אס במחנה ההשמדה. [11]

יחד עם ניצול סוביבור תומאס בלאט, ביאלוביץ היה עד תביעה במשפטו של דמיאניוק ב-2010 בארצות הברית. שניהם היו תובעים משותפים בהליך זה. כאסיר עבודה במחנה ההשמדה סוביבור, שבו שימש דמיאניוק כשומר אס אס, דיווח ביאלוביץ כיצד השומרים הובילו אסירים לתוך תאי הגזים עם כידונים, אך לא זכרו את דמיאניוק באופן ספציפי. [12]

מחויבות לאנדרטה בסוביבור ב-2013

עריכה

באוקטובר 2013 פנה ביאלוביץ במכתב לנורברט לאמרט, נשיא הבונדסטאג, בבקשה שהבונדסטאג יזום את השתתפותה הכספית של גרמניה בבניית אתר הנצחה חדש באתר בו עמד בתקופת מלחמת העולם השנייה מחנה ההשמדה סוביבור. האנדרטה הקודמת של סוביבור נאלצה להיסגר ב-2011 בגלל חוסר מימון. אתר הנצחה חדש לחללי סוביבור, מתוכנן ומוערך בעלות של שלושה מיליון יורו.

עד כה, פולין, הולנד, סלובקיה וישראל הסכימו לתמוך בפרויקט בשני מיליון יורו. עם זאת, ביאלוביץ הביע תקווה שהממשלה בברלין מבינה עד כמה חשוב פרויקט ההנצחה ותמיכה בו על ידי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.[8]

כתבים

עריכה
  • Philip „Fiszel“ Bialowitz: A Promise at Sobibor: A Jewish Boy’s Story of Revolt and Survival in Nazi-Occupied Poland. University of Wisconsin Press, 2010, ISBN 978-0-299-24800-0

ספרות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פיליפ ביאלוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 12, 199ff.
  2. ^ Holocaust hero passes away at 90, israelnationalnews.com vom 8. August 2016, abgerufen am 10. August 2016 (englisch).
  3. ^ (אורכב [חסר תאריך] ב sdjewishworld.com [Error: unknown archive URL]).
  4. ^ Franziska Bruder: Hunderte solcher Helden, S. 130–132. Nach Jules Schelvis, Vernichtungslager Sobibór, S. 284, war Philip schon im Januar 1943, drei Monate vor seinem Bruder, nach Sobibór deportiert worden.
  5. ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 87, 284.
  6. ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 82 f.
  7. ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 199–203
  8. ^ 1 2 Rosalia Romaniec: Ein Überlebender aus Sobibor. Deutsche Welle, 14. Oktober 2013; abgerufen am 8. August 2016.
  9. ^ Philip Bialowitz: Sobibor Death Camp Survivor (1925–2016). Auf Blogspot, abgerufen am 8. August 2016 (englisch).
  10. ^ Jules Schelvis: Vernichtungslager Sobibór, S. 82f., 281.
  11. ^ Franziska Bruder: Hunderte solcher Helden, S. 166.
  12. ^ Demjanjuk-Prozess: „Wir hörten die Schreie aus den Gaskammern“. süddeutsche.de, 17. Mai 2010, abgerufen am 8. August 2016.