פתיחת התפריט הראשי

פיל צ'ניר

שחקן כדורסל אמריקאי

פיליפ "פיל" צ'ניראנגלית: Philip "Phil" Chenier; נולד ב-30 באוקטובר 1950) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 19711981, בעמדת הקלע. לאורך הקריירה רשם ממוצעים של 17.2 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים למשחק.[1] מאז עונת 1987/1988 משמש כפרשן בשידורי הטלוויזיה של משחקי וושינגטון בולטס/ויזארדס.[2]

פיל צ'ניר
Phil Chenier
צ'ניר בשנת 2011
צ'ניר בשנת 2011
לידה 30 באוקטובר 1950 (בן 69)
ברקלי שבקליפורניה, ארצות הברית
עמדה קלע
גובה 1.93 מטר
מכללה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
דראפט בחירה 4 ב"דראפט המצוקה", 1971
בולטימור בולטס
קבוצות כשחקן
1971–1979
1979–1980
1981
בולטימור/קפיטל/וושינגטון בולטס
אינדיאנה פייסרס
גולדן סטייט ווריורס
הישגים כשחקן
אליפות ה-NBA‏ (1978)
החמישייה השנייה של העונה (1975)
3 בחירות למשחק האולסטאר (1974, 1975, 1977)
חמישיית הרוקיז (1972)

נעורים ומכללותעריכה

צ'ניר נולד וגדל בעיר ברקלי שבקליפורניה. לאחר לימודיו התיכוניים עבר לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ושיחק עבור קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה בין השנים 1969–1971. בעונתו השנייה בקבוצה קלע 16.8 נקודות בממוצע למשחק ונבחר לחמישיית העונה של מחוז Pac-12.[3]

קריירת המשחקעריכה

צ'ניר נבחר על ידי בולטימור בולטס בבחירה הרביעית של סיבוב "דראפט המצוקה" (Hardship draft), שנערך במסגרת דראפט ה-NBA‏ 1971.[4][5]

לאחר עונת רוקי בינונית פרץ צ'ניר בעונתו השנייה עם ממוצעים של 19.7 נקודות ו-4.2 אסיסטים למשחק, והפך לחלק אינטגרלי מהחמישייה הפותחת לצדם של ארצ'י קלארק, מייק ריורדן, אלווין הייז ו-וס אנסלד. בעונתו השלישית, בה עברו הבולטס למרילנד ושינו את שמם ל"קפיטל בולטס", היה צ'ניר הקלע המוביל של הקבוצה עם 21.9 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר לראשונה להשתתף במשחק האולסטאר. על אף שסיימו את העונה במקום השני באזור המזרחי, הודחו הבולטס בסיבוב הפלייאוף הראשון, מול ניו יורק ניקס.

בעונה הבאה שינה המועדון את שמו ל"וושינגטון בולטס", ובעזרת שלושת שחקני האולסטאר צ'ניר, הייז ואנסלד קבעה הקבוצה שיא מועדון עם 60 ניצחונות בעונה הסדירה והעפילה בפעם השנייה בתולדותיה לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר הפסידו הבולטס לגולדן סטייט ווריורס בתוצאה 4–0 על אף יכולת שיא של צ'ניר שתרם 23.0 נקודות, 5.0 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים ו-2.5 חטיפות בממוצע למשחק לאורך הסדרה. בשתי העונות הבאות המשיך להציג יכולת טובה בוושינגטון עם ממוצע של כ-21 נקודות למשחק, וקבוצתו הודחה פעמיים בשלב חצי גמר המזרח.

במהלך עונת 1977/1978 סבל צ'ניר מפציעה קשה בגבו אשר הגבילה אותו להשתתף ב-36 משחקים בלבד, ופגעה ביכולת התנועה שלו עד סוף הקריירה. בפלייאוף של אותה עונה, בו לא שותף צ'ניר בשל הפציעה, גברו הבולטס על אטלנטה הוקס, סן אנטוניו ספרס, פילדלפיה 76' וסיאטל סופרסוניקס בדרך לזכייה ראשונה באליפות ה-NBA, על אף היעדרותו של צ'ניר. באמצע עונת 1978/1979 חזר צ'ניר לשחק לראשונה מאז הפציעה, אך איבד את מקומו בחמישייה הפותחת וטרם 5.8 נקודות למשחק בלבד.

בדצמבר 1979 נשלח צ'ניר בטרייד לאינדיאנה פייסרס במדיה שיחק ב-23 משחקים. בעונת 1980/1981 השתתף בתשעה משחקים כשחקן גולדן סטייט ווריורס, בטרם שוחרר מהקבוצה ופרש ממשחק פעיל.

לאחר הפרישהעריכה

החל משנת 1987 משמש צ'ניר כפרשן בשידורי הטלוויזיה של משחקי וושינגטון בולטס/ויזארדס, ברשת NBC.[2]

ב-23 במרץ 2018 העלתה קבוצת וושינגטון ויזארדס את גופייתו של צ'ניר, עם המספר 45, לתקרת אולמה הביתי כהוקרה על תרומתו למועדון. במהלך הקריירה שיתף צ'ניר פעולה עם כל ארבעת השחקנים הנוספים שגופייתם הופרשה על ידי הקבוצה - ארל מונרו, גאס ג'ונסון, וס אנסלד ואלווין הייז.[2][6]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיל צ'ניר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סטטיסטיקות הקריירה של צ'ניר ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Wizards to Retire Phil Chenier’s #45, באתר הרשמי של וושינגטון ויזארדס, 14 בספטמבר 2017
  3. ^ סטטיסטיקות המכללות של צ'ניר, באתר sports-Reference.com
  4. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1971, באתר basketball-reference.com
  5. ^ סיבוב המצוקה, שנערך באופן חד פעמי באותו דראפט, אפשר לשחקני מכללות לעזוב ל-NBA לפני שסיימו את לימודיהם, בתנאי שיוכיחו כי הם נמצאים במצב כלכלי קשה אשר מחייב אותם להתפרנס באופן מיידי.
  6. ^ Wizards will retire Phil Chenier’s jersey, באתר וושינגטון פוסט, 14 בספטמבר 2017