פילדלפיה 76'

פילדלפיה 76' (באנגלית: Philadelphia 76ers; כינויים: סיקסרס, פילי) היא קבוצת כדורסל מהעיר פילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית האטלנטי שבאזור המזרחי, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ולס פארגו סנטר. מאז הקמתה בשנת 1946, בשם סירקיוז נאשיונלס (Syracuse Nationals), זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות NBA, בעונות 1955, 1967 ו-1983.

פילדלפיה 76'
Philadelphia 76ers

מידע כללי
תאריך ייסוד	1946
מדינה
אולם ביתי	ולס פארגו סנטר (20,328 מושבים)
מיקום	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
כינוי	הסיקסרס
ליגה	NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית האטלנטי
היסטוריה	סירקיוז נשיונלס (1963-1946) פילדלפיה 76' (1963-הווה)
בעלים	ג'ושוע האריס
מנכ"ל	דריל מורי
מאמן	דוק ריברס
צבעי תלבושת	כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה 3 1955, 1967, 1983 אליפויות אזוריות 9 1950, 1954, 1955, 1967, 1977, 1980, 1982, 1983, 2001
תלבושת
מדי בית וחוץ של פילדלפיה 76'
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

היסטוריה

1939-1949: השנים הראשונות בסירקיוז

הקבוצה החלה את דרכה בשנת 1939 בשם סירקיוז רדס, ומוקמה בסירקיוז, ניו יורק. עד שנת 1941 שיחקו הרדס רק נגד קבוצות מקומיות כמו ניו יורק רנסאנס, ניו יורק ג'ולס ואוסווגו מרצ'נטס. כמה מהשחקנים הבולטים של הרדס בשנים אלו היו ווילמת' סידאת-סין, מארק הלר ואל סרבי (שנבחר להיכל התהילה של הכדורסל). בשנים 1942–1945 עדיין לא שיחקה הקבוצה בליגה מקצוענית.

לפני עונת 1946/1947 הצטרפו הרדס לליגת ה-NBL, ושינו את שמם ל"סירקיוז נשיונלס". בעונה זו השיגו הנשיונלס מאזן 21–23 וסיימו במקום הרביעי. בפלייאוף הודחו הנשיונלס בידי רוצ'סטר רויאלס בסדרה בת ארבעה משחקים. בעונתם השנייה הנשיונלס הצליחו פחות, כשהשיגו מאזן 24–36 וסיימו את העונה במקום החמישי. הם הגיעו לפלייאוף והודחו על ידי הנדרסון דאפי פאקרס ב-3 משחקים.

לפני עונת 1947/1948 עזבו מספר קבוצות את ה-NBL לליגת ה-BAA, וההנחה הייתה שהליגות יתאחדו בקרוב. הנשיונלס החתימו את אל סרבי ודולף שייז היהודי, שבעתיד יהיה גם מאמן הקבוצה. את עונה זו סיימו הנשיונלס במאזן 40–23, בפעם הראשונה עם מאזן חיובי. הנשיונלס עברו לראשונה בהיסטוריה שלהם את הסיבוב הראשון של הפלייאוף כשניצחו את האמונדקלומט באקנירס בסדרה 2–0. בחצי הגמר הפסידו הנשיונלס להנדרסון דאפי פאקרס בסדרה בת 4 משחקים.

1949-1963: הנשיונלס ב-NBA

הלוגו של הסירקיוז נשיונלס

בסיום עונת 1947/1948 עברו כל הקבוצות לליגת ה-BAA, שהתאחדה עם ליגת ה-NBL ליצירת ה-NBA. עונתם הראשונה של הנשיונלס ב-NBA הייתה הצלחה מיידית, כשהם השיגו מאזן 51–13. בסיבוב הראשון של פלייאוף ה-NBA הם הדיחו את פילדלפיה ווריורס בסדרה 2–0. בגמר המזרח פגשו הנשיונלס את ניו יורק ניקס, וניצחו בדרבי של מדינת ניו יורק בסדרה בת 3 משחקים. בגמר ה-NBA התמודדו הנשיונלס מול מיניאפוליס לייקרס, והפסידו בסדרה 1–3.

אף על פי שבתחילת עונת 1950/1951 עברו מספר קבוצות לליגת ה-NPBL ‏ (National Professional Basketball League), הנשיונלס החליטו להישאר ב-NBA. בעונתם השנייה בליגה הם הציגו יכולת בינונית וסיימו במאזן 32–34 ובמקום הרביעי בליגה. בפלייאוף הם ניצחו בסיבוב הראשון את פילדלפיה ווריורס 2–0, אך הפסידו בגמר המזרח לניקס בחמישה משחקים (2–3), כשבמשחק האחרון הם הפסידו ב-2 נקודות בלבד.

אל סרבי הפך למאמן-שחקן בעונה הבאה בנשיונלס, כשהוא מתעדף את ההתקפה על ההגנה. התצוגה ההתקפית גרמה לכך שהנשיונלס הובילו את הליגה בנקודות בממוצע למשחק, עם 79.5. הם סיימו את העונה עם מאזן 40–26, ופגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את פילדלפיה. הנשיונלס ניצחו בפעם השלישית ברציפות את הווריורס בסדרה בת 3 משחקים, אך הפסידו בגמר המזרח לניקס בפעם השנייה ברציפות ב-4 משחקים.

בעונת 1952/1953 סיימו הנשיונלס במקום השני בליגה, לאחר מאבק צמוד עם הניקס ובוסטון סלטיקס. סירקיוז סיימה במאזן 47–24, ופגשה בסיבוב הראשון הסלטיקס. הנשיונלס הפסידו במשחק הראשון 81–87 בביתם, והיו צריכים חייבים במשחק השני. המשחק הזה הפך לאחד המשחקים הארוכים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, והארוך ביותר בפלייאוף. הוא כלל ארבע הארכות, ובסופו הפסידו הנשיונלס 105–111.

הנשיונלס רכשו את אלכס גרוזה וראלף בירד מאינדיאנפוליס אולימפיאנס שעזבה את הליגה, והשאירה אותה עם 9 קבוצות בלבד. את עונת 1953/1954 הם סיימו עם מאזן 42–30. הנשיונלס עברו את סיבוב הפלייאוף הראשון, שהיה בית מוקדם עם הניקס והסלטיקס, בקלות, והמשיכו במומנטום כשניצחו את הסלטיקס בגמר המזרח 2–0. בגמר הם פגשו את הלייקרס, והפסידו בסדרה קשה וצמודה בת 7 משחקים.

ליגת ה-NBA החלה להתמודד עם קשיים כספיים, ולאחר שבולטימור בולטס התפרקה נשארו בה 8 קבוצות בלבד. לנוכח אי הפופולריות של הליגה הציע מנהל הנשיונלס, דני ביאסון, שכל התקפה תארוך 24 שניות בלבד במקום 30, מה שיאפשר למשחקים להתנהל בצורה מהירה יותר. קיצור שעון הזריקות הפך להצלחה מיידית, כשממוצע הנקודות עלה ב-14 מהעונה הקודמת. בעונת 1954/1955 סיימו הנשיונלס סיימו במקום הראשון במזרח עם מאזן 29–43. הנשיונלס העפילו אוטומטית לגמר המזרח, ניצחו בו את בוסטון סלטיקס ב-4 משחקים ועלו לגמר ה-NBA השני ברציפות שלהם. בגמר הם פגשו את פורט ויין פיסטונס. בשני המשחקים הראשונים שנערכו בביתם הנשיונלס ניצחו, אך את שלושת המשחקים הבאים בפורט ויין ניצחו הפיסטונס, שעלו ליתרון 2–3 בסדרה. במשחק ה-6 בסירקיוז ניצחו הנשיונלס 109–104, וכפו משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי זריקת עונשין של ג'ורג' קינג העלתה את הנשיונלס ליתרון 91–92 מספר שניות לסיום המשחק, ובמהלך הבא קינג חטף את הכדור מהוצאת החוץ של הפיסטונס, וסיים את המשחק בניצחון הנשיונלס. זו הייתה אליפות ה-NBA הראשונה בהיסטוריה של המועדון.

אחרי עונת האליפות חוו הנשיונלס ירידת מתח, וסיימו את עונת 1955/1956 במאזן 35–37. למרות היכולת החלשה בעונה הסדירה הפתיעו הנשיונלס את הסלטיקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף כשניצחו 2–1. בגמר המזרח הם שיחקו נגד פילדלפיה ווריורס, והפסידו בסדרה ב-5 משחקים.

לאחר משחקים בודדים בעונת 1956/1957 פוטר המאמן אל סרבי, ובמקומו מונה פול סימור. יחד עם סימור חזרו הנשיונלס ליכולתם הטובה וסיימו את העונה במקום השני במזרח עם מאזן 38–34. בסיבוב הפלייאוף הראשון פגשו הנשיונלס את האלופה המכהנת, פילדלפיה ווריורס, והדיחו אותה עם 2–0 בסדרה. למרות זאת, הנשיונלס הודחו בסיבוב הבא אחרי תבוסה 0–3 לבוסטון סלטיקס.

לאחר שהפיסטונס עברו מפורט ויין לדטרויט והרוצ'סטר רויאלס עברו מרוצ'סטר לסינסינטי, נשארו הנשיונלס הקבוצה האחרונה בליגה שמגיעה מעיר קטנה כמו סירקיוז. למרות זאת, הנשיונלס סיימו במקום השני במזרח עם מאזן 41–31, אך הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפילדלפיה ווריורס.

אף על פי שהנשיונלס סיימו את עונת 1958/1959 עם מאזן 35–37 הם עלו לפלייאוף מהמקום ה-3 במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו את ניו יורק ניקס ועלו לגמר המזרח מול בוסטון סלטיקס. הם הצליחו למשוך את המשחק עד למשחק השביעי המכריע, בו הם הפסידו ב-5 נקודות הפרש והפסידו בסדרה 3–4 לסלטיקס.

עונת 1959/1960 התאפיינה בחוזקתן של הקבוצות שבמדיהן שיחקו כוכבי על כמו ביל ראסל בסלטיקס, וילט צ'מברלין בווריורס ובוב פטיט בסנט לואיס הוקס. למרות זאת, הנשיונלס השיגו מאזן טוב של 45–30 בסיום העונה, ומקום 3 במזרח. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הפסידו לווריורס וצ'מברלין בסדרה בת 3 משחקים והודחו.

כשהלייקרס עברו ממיניאפוליס ללוס אנג'לס נשארו הנשיונלס קבוצת ה-NBL היחידה שנשארה באותו מקום מאז המעבר ל-NBA. הם סיימו במקום השלישי במזרח עם מאזן 38–41. בסיבוב הראשון הפתיעו הנשיונלס את פילדלפיה ווריורס כשהדיחו אותם בסדרה בת 3 משחקים. למרות זאת בגמר המזרח הם הפסידו לסלטיקס ב-5 משחקים.

בעונת 1961/1962 פספס דולף שייז 24 משחקים, ולראשונה מזה 14 שנים לא הוביל את קבוצתו בנקודות למשחק. בראשות הטבלה החליף אותו האל גריר, שקלע 22.8 נקודות בממוצע למשחק. הנשיונלס סיימו את העונה במקום ה-3 במזרח עם מאזן 41–39, ופגשו בסיבוב הראשון את הווריורס. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ ועמדו בפני הדחה, הם ניצחו בשני משחקי הבית שלהם וכפו משחק חמישי ומכריע. עם זאת, במשחק החמישי ניצחו הווריורס ניצחו 121–104 והנשיונלס הודחו. בסיום אותה עונה עברו הווריורס מפילדלפיה לסן פרנסיסקו, כך שלעיר פילדלפיה לא הייתה קבוצת כדורסל, ובעתיד הנשיונלס ימלאו את המקום הזה.

בתחילת עונת 1962/1963 הציפיות היו שהנשיונלס יתחילו בתהליך דעיכה, מכיוון שסגלם התחיל להזדקן. למרות זאת הם נשארו בתמונת האליפות, כשסיימו את העונה במקום השני במזרח עם מאזן 48–32. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את סינסינטי רויאלס. בתחילה הובילו הנשיונלס 2–1, והיו צריכים ניצחון אחד על מנת להעפיל לסיבוב הבא, אך הפסידו בשני המשחקים הבאים והודחו. ההפסד האחרון לרויאלס 127–131 הפך למעשה למשחק האחרון של הקבוצה בסירקיוז.

1963-1968: המעבר לפילדלפיה ועידן וילט צ'מברלין

וילט צ'מברלין (מימין), כוכב ה-76' בשנים 1965–1968

בשנת 1963 עברו הנשיונלס לפילדלפיה, לאחר שנשארו הקבוצה היחידה מעיר קטנה. המעבר התאפשר מפני שקודם לכן הפילדלפיה ווריורס עברו לסן פרנסיסקו. בנוסף, קשיים כלכליים כפו על הקבוצה את המעבר. לאחר המעבר לפילדלפיה נערכה תחרות לבחירת שם לקבוצה, בסופה נבחר הכינוי 76ers ("סֶבֶנְטִי-סִיקְסֶרְס"), קיצור לשנת 1776 שהיא שנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית שהתרחשה בפילדלפיה. מאז הם נקראו פילדלפיה 76'.

לאחר המעבר מונה למאמן דולף שייז, ששיחק קודם לכן במדי הקבוצה. את העונה הראשונה בפילדלפיה הם סיימו עם מאזן 34–46 ועלו לפלייאוף. הם הפסידו בחצי גמר המזרח 2–3 לסינסינטי קינגס.

לפני עונת 1964/1965 רכשה פילדלפיה את האולסטאר וילט צ'מברלין מהווריורס. בסיום אותה עונה השיגה פילדלפיה מאזן 40–40 ועלתה לפלייאוף. בסיבוב הראשון ניצחו ה-76' את הקינגס ב-4 משחקים ועלו לגמר המזרח, בו פגשו את בוסטון סלטיקס. הקבוצות הגיעו למשחק שביעי ומכריע, בו ניצחו הסלטיקס 110–108. משחק זה הוא אחד המשחקים הזכורים ביותר של הסלטיקס, ונחשב לזה שהתחיל את היריבות בין הבוסטון סלטיקס לבין הפילדלפיה 76'. הכדור האחרון היה בידיים של הסיקסרס, אך מסירתו של האל גריר שהוציא את הכדור נחטפה על ידי ג'ון האבליצ'ק, שמסר את הכדור לסם ג'ונס שקלע סל ניצחון. הסלטיקס הדיחו את הסיקסרס וזכו באליפות נגד לוס אנג'לס לייקרס.

בעונת 1965/1966 השיגו הסיקסרס מאזן 55–25, אך הם הפסידו כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף לסלטיקס. לפני עונת 1966/1967 סיימו הסיקסרס את ההתקשרות עם שייז ומינו את אלכס האנום למאמן. הסיקסרס התחילו את העונה בצורה חלומית עם מאזן 4–46, וסיימו אותה עם מאזן 13–68, שהיה המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה עד אז. הקבוצה, שכללה אז את האולסטארים צ'מברלין, גריר, בילי קנינגהם, צ'ט ווקר, ואלי ג'ונס ולוציוס ג'קסון, העפילה לגמר המזרח, שוב התחרו נגד הסלטיקס. הפעם הסלטיקס הגיעו בסגל פצוע והפסידו 1–4. בגמר ה-NBA התמודדה פילדלפיה נגד סן פרנסיסקו ווריורס, ניצחה 4–2 וזכתה באליפות ה-NBA השנייה בהיסטוריה של הקבוצה.

בעונת 1967/1968 המשיכו ה-76' להיות דומיננטיים וסיימו את העונה במאזן 20–62. בסיבוב הפלייאוף הראשון הם ניצחו את ניו יורק ניקס 4–2, ובגמר המזרח פגשו שוב את בוסטון סלטיקס, והובילו בארבעת המשחקים הראשונים 1–3. אף על פי שהיו להם הזדמנויות לנצח הם הפסידו בשלושה משחקים ברציפות והודחו מהפלייאוף.

1968-1984: הנפילה והבנייה מחדש

בסיום עונת 1967/1968 ביצעה פילדלפיה טרייד שנוי במחלוקת כשהעבירה את וילט צ'מברלין ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לארצ'י קלארק, דארל אימהוף וג'רי צ'יימברס. בעונת 1968/1969 הירידה לא הייתה דרסטית, והם סיימו עם מאזן טוב של 27–55. למרות זאת הם הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבוסטון סלטיקס 1-4. בעונה ההבאה הם סיימו במאזן 40–42, אך עדיין הצליחו לעלות לפלייאוף בו לא עברו את הסיבוב הראשון. עונת 1970/1971 אופיינה בעלייה קלה ביכולת שלהם, כשהם מסיימים אותה במאזן 35–47. בכל זאת, הם הפסידו בסיבוב הראשון לבולטימור בולטס 4-3.

בעונת 1971/1972 הסיקסרס "השיגו" מאזן 30–52, עם כמות הניצחונות הקטנה ביותר של המועדון מאז כניסתו לליגת ה-NBA. בנוסף הם פספסו את הפלייאוף בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון גם כששיחק ב-NBL, וכל זאת קרה חמש שנים בלבד אחרי שזכו באליפות.

על אף שבעונה הקודמת הסיקסרס שברו שיאים שליליים, עונת 1972/1973 התגלתה כגרועה הרבה יותר. הם התחילו את העונה עם 15 הפסדים רצופים, וכמה חודשים לאחר מכן הם הפסידו 20 הפסדים ברציפות. המאזן שלהם לאחר הרצף היה 4–58, ומתוך 35 המשחקים האחרונים שלהם הם ניצחו באחד. בסיומה של העונה הם הגיעו למאזן 9–73, וכונו על ידי התקשורת בפילדלפיה "9 ו-73ers". המאזן הזה הוא השני מהסוף בהיסטוריה של ה-NBA, רק למאזן של פרובידנס סטימרולרס מעונת 1947/1948 שהשיגה רק 6 ניצחונות.

לפני עונת 1973/1974 הם מינו את גנה שו לעמדת המאמן. בעונה זו אכן התרחשו שיפורים מהעונה הקודמת, אך הקבוצה סיימה עם מאזן 25–57 בלבד ולא עלתה לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות. בעונה ההבאה הסיקסרס המשיכו במגמת השיפור, וסיימו אותה במאזן 34–48 אך עדיין לא עלו לפלייאוף. עונה זו הייתה העונה הרביעית ברציפות שהם לא הגיעו לפלייאוף. בדראפט 1975 הם בחרו את דריל דוקינס, ולקראת עונת 1975/1976 הסיקסרס החתימו את ג'ורג' מקגיניס מאינדיאנה פייסרס. ביחד איתו הם השיגו מאזן חיובי לראשונה מזה 4 שנים, מאזן 36–46, ועלו לפלייאוף. למרות ההישג הם הפסידו לבופאלו ברייבס 2-1 בסדרה.

ג'וליוס ארווינג, היה כוכב הקבוצה בין השנים 1976–1987

עונת 1976/1977 תהיה זכורה בעיני אוהדי הסיקסרס בעיקר בזכות רכישתו של ג'וליוס ארווינג המכונה גם ד"ר ג'יי. ביחד איתו הם השיגו מאזן 32–50 וחזרו להיות קבוצה חזקה. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את בוסטון סלטיקס בסדרה מותחת שהסתיימה לאחר 7 משחקים. בגמר המזרח הם ניצחו את יוסטון רוקטס של מוזס מלון 4-2. בגמר ה-NBA הם נפגשו עם פורטלנד טרייל בלייזרס. אחרי שניצחו בשני המשחקים הראשונים הם הפסידו ב-4 המשחקים ההבאים, והבלייזרס של ביל וולטון זכו באליפות.

הפסד האליפות בעונה הקודמת גרם למוטו של עונת 1977/1978 "אנחנו חייבים לכם אחת". כשאחת מתייחסת לאליפות, ולכם מתייחסת לאוהדים. את העונה הם סיימו עם שיפור במאזן, כשהשיגו 55 ניצחונות לעומת 27 הפסדים. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את ניו יורק ניקס בסוויפ, אך בסיבוב השני הם הפסידו לוושינגטון בולטס 2-4, והאחרונה זכתה באליפות.

את עונת 1978/1979 הם סיימו עם 10 ניצחונות פחות (מאזן 37–45). בסיבוב הראשון הם ניצחו את ניו ג'רזי נטס 2-0, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו לסן אנטוניו ספרס 4-3. את עונת 1979/1980 הם סיימו בשיפור עם מאזן 23–59 וציפיות לאליפות.

בסיבוב הראשון הם ניצחו את הבולטס 0–2, ולאחר מכן הם ניצחו בחצי גמר המזרח הם ניצחו את אטלנטה הוקס 4-1. בגמר המזרח הם ניצחו את הסלטיקס 1–4 ועלו לגמר ה-NBA נגד לוס אנג'לס לייקרס. נגד הלייקרס הם הפסידו 2–4. במשחק השישי והאחרון בסדרת הגמר שחקן הלייקרס מג'יק ג'ונסון, שהיה שחקן שנה ראשונה, שיחק בעמדת הסנטר במקומו של כרים עבדול-ג'באר שנפצע במשחק החמישי. ג'ונסון רגיל לשחק בעמדת הרכז, ובכל זאת הוא קלע 42 נקודות ועזר לקבוצתו לנצח.

את עונת 1980/1981 פילדלפיה סיימה עם מאזן 20–62, שיפור של 3 ניצחונות מהעונה הקודמת. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את אינדיאנה פייסרס בסוויפ 0–2. בחצי גמר המזרח הם ניצחו את מילווקי באקס, 4-3 בסדרה. בגמר המזרח הם נפגשו עם בוסטון סלטיקס. בארבעת המשחקים הראשונים הם הובילו 1–3, רק כדי לראות את הסלטיקס מנצחים 3 פעמים ברציפות ומדיחים אותם.

מוזס מלון, שחקן הקבוצה בין השנים 1982–1986, וגם 1993–1994

את עונת 1981/1982 הסיקסרס סיימו עם מאזן 24–58. בסיבוב הראשון הם ניצחו את אטלנטה הוקס 2-0. בחצי הגמר הם הדיחו את הבאקס בסדרה בת שישה משחקים. בגמר המזרח הם ניצחו את הסלטיקס 3–4, ועלו לגמר ה-NBA. בגמר הם הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס 4-2.

הארלוד קץ קנה את הקבוצה בשנת 1982. תחתיו הסיקסרס רכשו את השחקן שהתברר כחתיכה החסרה בפאזל בדרך לאליפות, מוזס מלון מיוסטון רוקטס. ביחד עם ארווינג ומלון שיחקו האולסטארים מוריס צ'יקס, אנדרו טוני ובובי ג'ונס. הם סיימו את העונה במאזן 17–65, הראשונים במזרח. מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה, וכשהתקשורת שאלה אותו מה הציפיות שלו מהפלייאוף הוא ענה: "ארבע, ארבע, ארבע" - במילים אחרות הוא התכוון שהם צריכים לנצח בכל שלושת הסיבובים בלי להפסיד, ולהדיח את הקבוצות האחרות בסוויפ. מבטאו של מלון גרם למילים שאמר להשמע "פו', פו', פו'".

הסיקסרס כמעט קיימו את הבטחתו של מלון כשעשו צחוק מיריבותיהם במזרח. בחצי הגמר הם ניצחו בסוויפ את ניו יורק ניקס, ובגמר המזרח הם ניצחו את מילווקי באקס 4-1. בגמר ה-NBA הם ניצחו בסוויפ את לוס אנג'לס לייקרס. הלייקרס ניצחו את הסיקסרס בעונה הקודמת בגמר, כך שהם השיגו נקמה. מלון זכה בתואר ה-MVP של הפלייאוף.

את עונת 1983/1984 הסיקסרס סיימו באכזבה, לאחר שהפסידו כבר בסיבוב הראשון לניו ג'רזי נטס. בעונה הסדירה הם השיגו מאזן 30–52.

1984-1992: עידן צ'ארלס בארקלי

אחרי עונת 1983/1984 המאכזבת הצטרף לפילדלפיה האולסטאר צ'ארלס בארקלי, שנבחר בבחירה ה-5 בדראפט. את עונת 1984/1985 הם סיימו בשיפור עם מאזן 24–58 ועלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הוושינגטון בולטס 3-1, ובחצי גמר המזרח הם גברו על מילווקי באקס בסוויפ. בגמר המזרח הם פגשו את בוסטון סלטיקס והפסידו 1–4. לקראת עונת 1985/1986 הסיקסרס מינו את מאט גוקאס לעמדת המאמן. את עונה זו הם סיימו עם מאזן 28–54 ועוד עלייה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הבולטס 2–3, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו לבאקס 3–4.

צ'ארלס בארקלי, כוכב הקבוצה בין השנים 1984–1992

ב-16 ביוני 1986 הסיקסרס ביצעו את אחד הטריידים המבוקרים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. הם העבירו את מוזס מלון לוושינגטון בולטס ובנוסף את בחירת הדראפט הראשונה של 1986 לקליבלנד קאבלירס. בתמורה הם קיבלו את רוי הינסון, ג'ף רולנד וקליף רובינסון. שלושתם לא שיחקו בקבוצה יותר משלוש עונות. הקאבלירס בינתיים בחרו בבחירת הדראפט שקיבלו את האולסטאר לעתיד בראד דוהרטי. את העונה הזו הסיקסרס סיימו בירידה, והגיעו למאזן 37–45. הם הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבאקס.

בתוך עונת 1987/1988 מאזנם של הסיקסרס הגיע למאזן 20–23, וגוקאס פוטר. במקומו הועלה עוזר המאמן ג'ים ליינאם לעמדתו. הם סיימו את העונה עם מאזן 36–46, ולראשונה מאז עונת 1974/1975 הם לא העפילו לפלייאוף. בדראפט 1988 הם בחרו את צ'ארלס סמית' בבחירה השלישית, ומיד העבירו את זכויותיו לקליפרס וקיבלו בתמורה את הבחירה השישית, הרסי הוקינס. הוקינס יהפוך השנים הקרובות לאחד השחקנים הטובים בסיקסרס, ויקלע 19 נקודות בערך בממוצע למשחק בחמש עונות במדיה.

בעונת 1988/1989 הסיקסרס השיגו מאזן 36–46 וחזרו לפלייאוף אחרי היעדרות של שנה. למרות זאת הם הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון על ידי הניו יורק ניקס. את העונה ההבאה הסיקסרס סיימו עם מאזן 29–53, ראשונים בבית האטלנטי. בארקלי נבחר למקום השני בתחרות ה-MVP של העונה. אחרי שהדיחו את קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון, הם הפסידו לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן בחצי גמר המזרח.

בעונת 1990/1991 מאזנם של הסיקסרס ירד, ועמד על 38–44. בכל זאת הם עלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם הדיחו את הבאקס בסוויפ, אך בחצי גמר המזרח הם הפסידו בפעם השנייה ברציפות לבולס 1–4. כמה אנשים חשבו שההפסדים לשיקגו שנתיים רצופות יגמרו את עידן בארקלי. את העונה ההבאה הסיקסרס סיימו במאזן שלילי, ולא עלו לפלייאוף בפעם השנייה בתוך 8 השנים עם בארקלי.

ב-17 ביוני 1992 הסיקסרס העבירו את בארקלי בטרייד לפיניקס סאנס בטרייד בתמורה לג'ף הורנסק, טים פרי ואנדרו לאנג. הטרייד הזה סימל את סיום עידן בארקלי.

1992-1996: שנות המעבר

אחרי עונת 1991/1992 הסיקסרס מינו את דאג מו לעמדת המאמן. ב-56 המשחקים הראשונים מאזנם עמד על 19–37, ומו פוטר. הם סיימו את העונה הזו עם מאזן 26–56, ולא עלו לפלייאוף שנה שנייה ברציפות. בעונת 1993/1994 מאזנה של הקבוצה עמד על 25–57, פחות ניצחון אחד מהעונה הקודמת. לאחר עונה זו מונה ג'ון לוקאס לעמדות המאמן והמנג'ר.

המהלך להבאת לוקאס התברר כשגיאה, שכן הסיקסרס סיימו את שתי העונות ההבאות עם מאזן 42–122, ובשתיהן הם לא העפילו לפלייאוף והשלימו 4 עונות רצופות מחוצה לו.

השנים 1992–1996 בסיקסרס אופיינו בעיקר בהיעדר מנהיג. בין השנים האלו הם לא העפילו כלל לפלייאוף. הרבה אוהדים של הקבוצה קוראים לשנים אלו "העידן השחור". למרות זאת, אחרי השנים הלא מוצלחות הגיעה נקודת אור. הקבוצה זכתה בהגרלת הלוטרי של הדראפט בבחירה הראשונה. האוהדים כינו את השחקן שנבחר "התשובה", התשובה לתקופה הרעה. השחקן הוא אלן אייברסון.

1996-2006: עידן אלן אייברסון

אלן אייברסון, כוכב הקבוצה בין השנים 1996–2006, ושיחק בה גם בין השנים 2009–2010

לפני עונת 1996/1997 הסיקסרס החליפו בעלים, וכתוצאה מכך הם עברו לאולם חדש - הוואצ'וביה סנטר. ג'ון לוקאס פוטר, וכך גם שני המנהלים של הקבוצה. ג'וני דייוויס תפס את עמדת המאמן, והסיקסרס בחרו בבחירה הראשונה של דראפט 1996 את האולסטאר לעתיד אלן אייברסון. אייברסון נבחר לתואר רוקי השנה ב-NBA, אך הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 22–60, שיפור זעיר מהעונה הקודמת.

אחרי העונה הזו דייוויס פוטר ובמקומו מונה לארי בראון. בעונת 1997/1998 הסיקסרס השיגו מאזן 31–51, אך השלימו עונה שביעית ברציפות מחוץ לפלייאוף. אחרי עונה זו נערכו מספר שינויים בקבוצה. ג'רי סטקהאוס עבר לדטרויט פיסטונס בתמורה לארון מקי ות'יאו ראטליף. בנוסף השחקן אריק סנואו צורף בינואר 1998 אחרי ששיחק עם סיאטל סופרסוניקס.

במהלך עונת 1998/1999 הקבוצה רכשה את טיירון היל ממילווקי באקס. בסיומה של העונה המקוצרת היא השיגה מאזן 22–28, ולראשונה מזה שבע שנים עלתה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם גברו על האורלנדו מג'יק 3-1. בחצי גמר המזרח הם הפסידו בסוויפ לאינדיאנה פייסרס. בעונה ההבאה הם השתפרו והגיעו למאזן 33–49, המקום החמישי במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו את שארלוט הורנטס בסוויפ. בחצי גמר המזרח הם הפסידו לפייסרס בשנית, הפעם ב-6 משחקים.

אף על פי שהקבוצה הייתה בכיוון עלייה, אייברסון ולארי בראון לא הפסיקו את העימותים ביניהם. בנקודה מסוימת נראה היה שאייברסון הולך להשלח בטרייד לקבוצה אחרת בעקבות אי ההסכמה עם המאמן. אחרי לא הרבה זמן נפסלה האפשרות לטרייד עם הלוס אנג'לס קליפרס, ומאוחר יותר נראה היה שהאולסטאר יעבור לדטרויט פיסטונס. ההעברה לא התאפשרה בגלל מחסור בכספים אצל הסיקסרס. אחרי שהתברר שאייברסון לא יעבור לקבוצה אחרת בראון והוא התחילו לגשר את הפערים ביניהם, כדי שהקבוצה תוכל לקצור את הפירות בעונת 2000/2001.

את עונת 2000/2001 הסיקסרס התחילו בצורה מצוינת. תחילה, הם ניצחו בכל 10 המשחקים הראשונים שלהם. בפגרת האולסטאר המאזן שלהם עמד על 14–41. לארי בראון אימן את נבחרת המזרח באולסטאר עצמו, ואייברסון נבחר לתואר ה-MVP של המשחק. לפני תחילת הפגרה נפצע ת'יאו ראטליף, והסיקסרס הצטרכו למצוא לו תחליף מיידי. הם רכשו את דיקמבה מוטומבו מאטלנטה הוקס, ושלחו להם את ראטליף, טוני קוקוץ', נאזי מוחמד ופפה סאנצ'ז. סאנצ'ז למעשה שוחרר מההוקס וחתם בהמשך העונה בסיקסרס. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 26–56, ולראשונה מאז עונת 1989/1990 הם נצחו בבית האטלנטי. בנוסף הם הגיעו למקום הראשון במזרח.

בפלייאוף הם נפגשו עם אינדיאנה פייסרס בפעם השלישית ברציפות. במשחק הראשון הסיקסרס בזבזו הובלה של 18 נקודות, והפסידו 78–79 כששלשה של רג'י מילר, כוכב הפייסרס, בשניות הסיום קבעה את התוצאה. הסיקסרס לחמו בחזרה, ונצחו בשלושת המשחקים ההבאים כדי להדיח את הפייסרס בתוצאה 1–3. בחצי גמר המזרח הם פגשו את טורונטו ראפטורס של וינס קרטר. שתי הקבוצות התחלקו בארבעת המשחקים הראשונים שווה בשווה, כשאייברסון קולע 54 בניצחון במשחק השני. במשחק החמישי הסיקסרס ניצחו ברבע הראשון 12–33, ולא הסתכלו לאחור בניצחון 88–121. אייברסון קלע 52 בניצחון הזה. הראפטורס ניצחו במשחק השישי כדי לכפות משחק שביעי ומכריע בפילדלפיה. הסיקסרס הובילו 87–88, וקרטר החטיא זריקה עם הבאזר, כך שבסופו של דבר הם עלו לשלב הבא.

בגמר המזרח הם פגשו את מילווקי באקס. בשני המשחקים הראשונים הייתה התוצאה 1-1, ואז התגלה שאייברסון לא יוכל לשחק במשחק השלישי בעקבות פציעה שהייתה לו במהלך העונה. למרות הציפיות שלבאקס יהיה משחק קל, הסיקסרס נצמדו עד לסיום והפסידו 74–80. למרות ההפסד נראה היה שהם רק השיגו מומנטום, כשניצחו בשני המשחקים ההבאים ולקחו את ההובלה בסדרה, 3-2. במשחק השישי הבאקס כבר השיגו יתרון 33 נקודות, אך הסיקסרס יבצעו קאמבק מדהים שכמעט נתן להם סיכוי לנצח. בסוף הם הפסידו 100–110. במשחק השביעי הם נצחו 91–108 אחרי מחצית שנייה מצוינת, כשאייברסון קולע 44 נקודות. הם הדיחו את הבאקס ולראשונה מאז 1983 ישתתפו בגמר ה-NBA.

בגמר הם נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. הלייקרס השיגו מאזן 0–11 עד הסדרה נגד הסיקסרס, ורבים ציפו שהם ינצחו אותם בקלילות. ההפסד הקטן והלא משמעותי לכאורה של הסיקסרס במשחק האחרון נגד שיקגו בולס גרם להם לסיים את העונה עם מאזן 26–56, מאזן שזהה למאזן הלייקרס. ללייקרס ניתן היתרון בזכות הפרשים והסיקסרס יצטרכו לפתוח את הסדרה מחוץ לביתם בפעם הראשונה בפלייאוף הזה.

במשחק הראשון הלייקרס כבר לקחו הובלת 5–18 ברבע הראשון, אך הסיקסרס חזרו למשחק וכבר הובילו ב-19 במחצית. הלייקרס נלחמו כדי לחזור למשחק, שהסתיים בתוצאה 94-94 ונמשך בהארכה. בתחילת ההארכה הלייקרס קלעו 5 נקודות רצופות, אך אז הגיעה ריצת 2–13 לסיקסרס שניצחו במשחק 101–107. הלייקרס ניצחו במשחק השני 89–98. במשחק השלישי אוניל יצא בעבירה שישית במשך הרבע הרביעי, מה שנתן יתרון לסיקסרס. למרות זאת שלשת קלאץ' של רוברט הורי גרמה לניצחון הלייקרס 86–91. בשני המשחקים ההבאים ניצחו הלייקרס, והם זכו באליפות.

עונת 2000/2001 הייתה העונה של הסיקסרס מבחינת הישגים אינדיבידואליים. ה-MVP אלן אייברסון, מאמן השנה לארי בראון, שחקן ההגנה של העונה דיקמבה מוטומבו והשחקן השישי של העונה ארון מקי.

הסיקסרס הגיעו לעונת 2001/2002 עם ציפיות גבוהות אחרי ההפסד בעונה הקודמת ללייקרס בגמר, אך השיגו מאזן 39–43 בלבד, המקום ה-6 במזרח. כבר בסיבוב הראשון הם הודחו, על ידי הבוסטון סלטיקס 2-3 בסדרה. את עונת 2002/2003 הם התחילו במאזן 4–15, אבל המשך של 10–20 הוביל למאזן 24–25 בלבד בפגרת האולסטאר. אחרי הפגרה הסיקסרס השיגו מאזן 10–23, ומאזן 34–48 בסיום העונה. הם סיימו במקום הרביעי במזרח והעפילו לפלייאוף עונה חמישית ברציפות. אייברסון קלע 55 נקודות במשחק הראשון בסדרה נגד ההורנטס והסיקסרס ניצחו, ובסופה של הסדרה הם ניצחו 2–4. בחצי גמר המזרח הם הודחו על ידי דטרויט פיסטונס בסדרה בת 6 משחקים.

בסיום העונה הזו המאמן לארי בראון התפטר וחתם בפיסטונס, שהדיחו את הסיקסרס בסיום העונה שעברה. אחרי שהסיקסרס לא הצליחו למנות את ג'ף ואן גנדי ואדי ג'ורדן לעמדת המאמן הם מינו את עוזר המאמן הקודם של בראון, רנדי איירס. אחרי 52 משחקים בלבד בהם הסיקסרס השיגו מאזן 21–31 הוא פוטר. במקומו מונה כריס פורד, שלא הצליח לשקם את הקבוצה שסיימה את העונה במאזן 33–49. הם פספסו את הפלייאוף בפעם הראשונה מזה שש שנים.

אנדרה איגודלה, שחקן וכוכב הקבוצה מ-2004 עד 2012

לקראת עונת 2004/2005 הסיקסרס מינו את ג'ים אובריין למאמן הקבוצה. תחת המאמן החדש, אייברסון חזר לשחק בעמדת הרכז הטבעית לו, ואפשר לטעון שזו העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. עוד סיבה להעריכו בעונה זו הייתה הרצון שלו לשתף את חבריו בקבוצה בהתקפה. באותה עונה הגיע לקבוצה כריס ובר, שהיה אמור לעזור למשחק הפנים של הסיקסרס. בנוסף אליהם הצטרף בתחילת העונה אנדרה איגודלה, שנבחר בדראפט בבחירה ה-9. איגודלה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, ופילדלפיה השיגה מאזן 39–43 וחזרה לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם הפסידו לפיסטונס של בראון 1–4. הפיסטונס יזכו באליפות בהמשך העונה.

לפני עונת 2005/2006 הסיקסרס פיטרו את אובריין המצליח יחסית ומינו את מוריס צ'יקס האהוב על ידי האוהדים, ששיחק במדי הקבוצה בין השנים 1978–1989 והיה חלק חשוב באליפות ב-1983. למרות מינויו של צ'יקס הקבוצה רק הדרדרה בעונה זו וסיימה אותה במאזן 38–44, ולא עלתה לפלייאוף. בעונת 2006/2007 הסיקסרס השיגו מאזן פחות טוב מבעונה שעברה, 35-47 וסיימו במקום ה-9 במזרח שלא מוביל לפלייאוף.

ב-5 בדצמבר 2006 אלן אייברסון המאוכזב מכיוונם של ראשי הקבוצה הציב להם אולטימטום:"תמצאו שחקנים שיעזרו לתמוך בי או שתעבירו אותי לקבוצה אחרת".

2006-2017: בנייה מחדש

ב-19 בדצמבר 2006 הועבר אלן אייברסון לדנוור נאגטס ביחד עם איוון מקפרלין בתמורה לאנדרה מילר, ג'ו סמית' ושתי בחירות דראפט עתידיות. ב-11 בינואר מנהל הסיקסרס הודיע שהקבוצה הגיעה להסכם שחרורו של כריס ובר. בדראפט הם בחרו את ת'דאוס יאנג בבחירה ה-12, והוסיפו את ג'ייסון סמית' שנבחר על ידי מיאמי היט בבחירה ה-21. אליהם הצטרפו דריק בייארס (הבחירה ה-42 של פורטלנד טרייל בלייזרס) והרברט היל שנבחר בבחירה ה-55 על ידי יוטה ג'אז. ב-4 בדצמבר הם פיטרו את המנג'ר בילי קינג ומינו במקומו את אד סטפנסקי. את עונת 2007/2008 הסיקסרס סיימו עם מאזן 40–42, במקום השביעי במזרח עם העפלה לפלייאוף לראשונה מזה שלוש שנים. הם הודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי דטרויט פיסטונס, 2-4.

אלטון ברנד, שחקן הקבוצה מ-2008 עד 2012

ב-9 ביולי 2008 החתימו הסיקסרס את הפאוור פורוורד אלטון ברנד על חוזה בן 5 שנים בו בראנד צפוי להרוויח 79.795 מיליון דולר. הם היו יכולים להחתים אותו רק אחרי שהעבירו את רודני קארני בטרייד, וויתרו על הזכויות של שאר השחקנים החופשיים שלהם. מאוחר יותר הם החתימו את רויאל אייבי ממילווקי באקס, כארים ראש מאינדיאנה פייסרס והחזירו את ת'יאו ראטליף אחרי שג'ייסון סמית' נפצע. ב-2 בספטמבר חתם בקבוצה גם דונייל מרשל. ראש, אייבי, ראטליף ומרשל קיבלו משכורות נמוכות של שחקנים ותיקים.

למרות כל השינויים בסגל הקבוצה לא היה נראה שינוי גדול ביכולת. אחרי התחלת עונת 2008/2009 עם מאזן 9–14 פוטר המאמן צ'יקס. עוזרו תפס את עמדת המאמן הראשי. הם סיימו את העונה במאזן 41-41 והעפילו לפלייאוף מהמקום ה-6 במזרח. עונת הבכורה של בראנד נקטעה מוקדם מהצפוי כשהוא נפצע בכתפו ונזקק לניתוח. בפלייאוף הם נפגשו עם אורלנדו מג'יק. הסדרה כללה 3 משחקים שהוכרעו בסלי ניצחון, ובסופה ניצחו המג'יק 2–4 והדיחו את הסיקסרס.

בדראפט 2009 הסיקסרס בחרו את ג'רו הולידיי בבחירה ה-17. בנוסף הם שלחו בטרייד את רג'י אוונס לטורונטו ראפטורס בתמורה לג'ייסון קאפונו. ב-2 בדצמבר 2009 הם הודיעו שאלן אייברסון חתם בחזרה בקבוצה על חוזה לשנה אחת. הבכורה שלו בסיקסרס הייתה דווקא מול הקבוצה שנשלח אליה בטרייד קודם לכן, הדנוור נאגטס. במשחק הזה הוא קלע 11 נקודות והוסיף 6 אסיסטים ו-5 ריבאונדים.

האופוריה שהייתה בסיקסרס שאייברסון יחזור לככב בקבוצה נגמרה מוקדם מהמצופה. ב-22 בפברואר לאחר הודעתו של אייברסון שהוא חייב לקחת חופשה כדי להיות עם ביתו החולה. מספר שבועות לאחר מכן הסיקסרס הודיעו שההתקשרות ביניהם לבין אייברסון הסתיימה. הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 27–55 ולא עלו לפלייאוף.

ב-18 במאי 2010, ערב הגרלת הדראפט זכו הסיקסרס בבחירה ה-2 בדראפט. יומיים לאחר מכן מונה לעמדת המאמן הראשי דאג קולינס. ב-24 ביוני הסיקסרס בחרו בדראפט את אוון טרנר. את עונת 2010/2011 סיימו הסיקסרס עם מאזן 41-41, במקום ה-7 במזרח. הם פגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את מיאמי היט לה הם הפסידו בתוצאה 4-1.

בעונת 2013/1014 השוו פילדלפיה את שיא ההפסדים הרצופים בהיסטוריה של הליגה כאשר הפסידו 26 פעמים ברצף וסיימו את העונה במקום ה-14 במזרח עם מאזן של 19–63. למרות ההישג השלילי, שחקנה הרוקי של הסיקסרס, מייקל קרטר-ויליאמס, נבחר לרוקי השנה ב-NBA לאחר עונת רוקי טובה בה הוא הוביל את כל שחקני הרוקיס בנקודות, אסיסטים, ריבאונדים וחטיפות.

לאחר שסיימו את עונת 2015/2016 במאזן שיא שלילי של 10 ניצחונות ו72 הפסדים קיבלו את בחירת הדראפט הראשונה ובחרו בבן סימונס, ששבר את רגלו הימנית רגע לפני תחילת העונה.

2017-הווה: בהובלת ג'ואל אמביד

לקראת עונת 2017/18, חזר הרוקי של פילדלפיה, בן סימונס, לסגל הקבוצה. באותה עונה הציג סימונס יכולת מצוינת, ובסיומה נבחר לרוקי השנה ב-NBA. לצידו שיחק הסנטר ג'ואל אמביד, שנבחר למשחק האולסטאר באותה עונה. יחד, הצליחו הסיקסרס להיכנס לפלייאוף ה-NBA מהמקום השלישי במזרח, ולהגיע עד לחצי גמר הפלייאוף, עד שהודחו על ידי הבוסטון סלטיקס ב-5 משחקים. בדראפט 2018, בחרו הסיקסרס את לנדרי שאמט.

בעונת 2018/19, פילדלפיה הייתה לאחת הקבוצות החזקות ב-NBA, כששני כוכבי הקבוצה, ג'ואל אמביד ובן סימונס, נבחרו למשחק האולסטאר. בסיום העונה, הגיעה פילדלפיה למקום ה-3 בטבלת המזרח, והודחו על ידי הטורונטו ראפטורס בסדרת חצי גמר מותחת במיוחד שנמשכה 7 משחקים, ובסיומה הצליחו הראפטורס להעפיל לגמר המזרח בזכות סל ניצחון הירואי של קוואי לאונרד. בדראפט 2019, בחרו הסיסקרס את מריאל שאיוק בבחירה ה-54 בסיבוב השני.

בעונת 2019/20, בניגוד לתחזיות העונה חזו הצלחה גדולה לג'ואל אמביד ולסיסקרס, פילדלפיה איכזבה והגיעה למקום השישי בלבד בטבלת המזרח. בפלייאוף, נפגשו הסיסקרס בסיבוב הראשון עם הבוסטון סלטיקס, והפסידו להם בסדרה של 4 משחקים.

בקיץ 2020, חתם דוק ריברס, אחד מהמאמנים המוערכים ביותר בליגה, בסיסקרס. במקביל, הצטרף דריל מורי, הג'נרל מנג'ר היוסטון רוקטס, לצוות המקצועי של הקבוצה. מורי ביצע באותו קיץ מספר החלטות משמעותיות, כשהעביר לקבוצה בטרייד את השחקנים דני גרין (מאוקלהומה) ואת סת' קרי (מדאלאס, תמורת ג'וש ריצ'רדסון), והחתים את הסנטר של הלוס אנג'לס לייקרס, דוויט הווארד.

בפלייאוף 2021 הגיעה הקבוצה לסיבוב השני שם פגשה את אטלנטה הוקס בהובלת טריי יאנג, והודחה לאחר מאבק צמוד בתוצאה 4-3. במהלך הסדרה נגד אטלנטה, אכזב ביכולתו הכוכב השני של הקבוצה בן סימונס, לאחר שמיעט לקלוע מ-3 ורשם אחוזים נמוכים בצורה חריגה מקו העונשין. בעקבות משחקו, קיבל סימונס ביקורת רבה, שהובילה לסכסוך מתמשך במהלך העונה העוקבת בינו לבין הנהלת המועדון, שלווה בסיקור תקשורתי רחב. במהלך החצי הראשון של עונת 2021/22 סירב סימונס לשחק במדי הקבוצה, והמעיט להשתתף בפעילויות הקבוצה ולהתראיין. בעקבות כך נקנס סימונס על ידי הנהלת הסיקסרס ולא קיבל משכורת על המשחקים של החסיר. בעקבות חוסר שיתוף הפעולה והתקשורת, הועבר סימונס בטרייד לקראת סוף חלון הטריידים ביחד עם סת' קרי, אנדרה דראמונד ושתי בחירות דראפט סיבוב ראשון תמורת הסופרסטאר של ברוקלין נטס, ג'יימס הארדן ותמורת הפאוור פורוורד פול מילסאפ.

לוגואים

• 

  הלוגו של הקבוצה בתקופת "סירקיוז נשיונלס" בין השנים 1949-1946.

• 

  הלוגו של הקבוצה בתקופת "סירקיוז נשיונלס" בין השנים 1963-1949.

• 

  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1963–1977.

• 

  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1977–1997.

• 

  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1997–2009.

• 

  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 2009–2015.

• 

  הלוגו של הסיקסרס מאז שנת 2015.

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
אל סרבי	1949–1956	495	294	201	0.594	59	33	26	0.559	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1955)
פול סימור	1956–1960	279	155	124	0.556	20	9	11	0.450	—
אלכס האנום	1960–1963	239	127	112	0.531	18	8	10	0.444	—
דולף שייז	1963–1966	240	129	111	0.538	21	9	12	0.429	זכייה בפרס מאמן העונה (1966)
אלכס האנום (2)	1966–1968	163	130	33	0.798	28	18	10	0.643	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1967)
ג'ק רמזי	1968–1972	328	174	154	0.530	17	5	12	0.294	—
רוי רובין	1972–1973	51	4	47	0.078	—	—	—	—	—
קווין לוגרי	1973	31	5	26	0.161	—	—	—	—	—
ג'ין שו	1973–1977	334	157	177	0.470	22	11	11	0.500	—
בילי קנינגהם	1977–1985	650	454	196	0.698	105	66	39	0.629	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1983)
מאט גוקאס	1985–1988	207	119	88	0.575	17	8	9	0.471	—
ג'ים ליינם	1988–1992	367	194	173	0.529	21	8	13	0.381	—
דאג מו	1992–1993	56	19	37	0.339	—	—	—	—	—
פרד קרטר	1993–1994	108	32	76	0.296	—	—	—	—	—
ג'ון לוקאס	1994–1996	164	42	122	0.256	—	—	—	—	—
ג'וני דייוויס	1996–1997	82	22	60	0.268	—	—	—	—	—
לארי בראון	1997–2003	460	255	205	0.554	58	28	30	0.483	זכייה בפרס מאמן העונה (2001)
רנדי איירס	2003–2004	52	21	31	0.404	—	—	—	—	—
כריס פורד	2004	30	12	18	0.400	—	—	—	—	—
ג'ים אובראיין	2004–2005	82	43	39	0.524	5	1	4	0.200	—
מוריס צ'יקס	2005–2008	269	122	147	0.454	6	2	4	0.333	—
טוני דילאו	2008–2009	59	32	27	0.542	6	2	4	0.333	—
אדי ג'ורדן	2009–2010	82	27	55	0.329	—	—	—	—	—
דאג קולינס	2010–2013	230	110	120	0.478	18	8	10	0.444	—
ברט בראון	2013–2020	565	221	344	0.391	26	12	14	0.462	—
דוק ריברס	2020–הווה	72	49	23	0.681	12	7	5	0.583	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
ליאו פריס	1949–1955	–
דני בייזונה	1955–1963	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1955)
אירב קוסלוף	1963–1966	–
ג'ק רמזי	1966–1970	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1967)
דון דז'רדין	1970–1973	–
ג'ין שו	1973–1974	–
פאט ויליאמס	1974–1986	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1983)
ג'ון נאש	1986–1990	–
ג'ין שו	1990–1992	–
ג'ים ליינאם	1992–1994	–
ג'ון לוקאס	1994–1996	–
בראד גרינברג	1996–1997	–
לארי בראון	1997–1998	–
בילי קינג	1998–2007	–
אד סטפנסקי	2007–2010	–
רוד ת'ורן	2010–2012	–
טוני דילאו	2012–2013	–
סם הינקי	2013–2016	–
בראיין קולנג'לו	2016–2018	–
ברט בראון	2018	–
אלטון ברנד	2018–2020	–
דריל מורי	2020–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 68, וילט צ'מברלין מול שיקגו בולס, 16 בדצמבר 1967.

ריבאונדים: 43, וילט צ'מברלין מול בוסטון סלטיקס, 6 במרץ 1965.

אסיסטים: 21, וילט צ'מברלין מול דטרויט פיסטונס, 2 בפברואר 1968, ומוריס צ'יקס מול ניו ג'רזי נטס, 30 באוקטובר 1982.

חטיפות: 10, אלן אייברסון מול אורלנדו מג'יק, 13 במאי 1999.

חסימות: 10, הארווי קאצ'ינגס מול אטלנטה הוקס (1975), מאנוט בול מול סקרמנטו קינגס (1991) ודיקמבה מוטומבו מול שיקגו בולס (2001).

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 1. האל גריר - 21,586 2. אלן אייברסון - 19,931 3. דולף שייז - 18,438 4. ג'וליוס ארווינג - 18,364 5. צ'ארלס בארקלי - 14,184

ריבאונדים: 1. דולף שייז - 11,256 2. ג'וני קר - 9,506 3. צ'ארלס בארקלי - 7,079 4. בילי קנינגהם - 6,638 5. וילט צ'מברלין - 6,632

אסיסטים: 1. מוריס צ'יקס - 6,212 2. האל גריר - 4,540 3. אלן אייברסון - 4,385 4. ג'וליוס ארווינג - 3,224 5. דולף שייז - 3,072

חטיפות: 1. מוריס צ'יקס - 1,942 2. אלן אייברסון - 1,644 3. ג'וליוס ארווינג - 1,508 4. אנדרה איגודלה - 1,076 5. צ'ארלס בארקלי - 1,007

חסימות: 1. ג'וליוס ארווינג - 1,293 2. סמואל דלמברט - 1,131 3. קולדוול ג'ונס - 926 4. ת'יאו ראטליף - 757 5. בובי ג'ונס - 694

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה וילט צ'מברלין - 1966, 1967, 1968 ג'וליוס ארווינג - 1981 מוזס מלון - 1983 אלן אייברסון - 2001 MVP של סדרת הגמר מוזס מלון - 1983 שחקן ההגנה של העונה דיקמבה מוטומבו - 2001 רוקי השנה אלן אייברסון - 1997 מייקל קרטר-ויליאמס - 2014 בן סימונס - 2018 השחקן השישי של העונה בובי ג'ונס - 1983 ארון מקי - 2001 השחקן המשתפר של העונה דיינה בארוס - 1995 מאמן השנה דולף שייז - 1966 לארי בראון - 2001 מאמנים במשחק האולסטאר אל סרבי - 1952, 1955 אלכס האנום - 1968 ג'ין שו - 1977 בילי קנינגהם - 1978, 1980, 1981, 1983 לארי בראון - 2000 דוק ריברס - 2021

חמישיית העונה הראשונה דולף שייז - 1952–1955, 1957, 1958 וילט צ'מברלין - 1966–1968 בילי קנינגהם - 1969–1971 ג'ורג' מקגיניס - 1976 ג'וליוס ארווינג - 1978, 1980–1983 מוזס מלון - 1983, 1985 צ'ארלס בארקלי - 1988–1991 אלן אייברסון - 1999, 2001, 2005 חמישיית העונה השנייה אל סרבי - 1950 דולף שייז - 1950, 1951, 1956, 1959–1961 פול סימור - 1954, 1955 לארי קוסטלו - 1961 האל גריר - 1963–1969 וילט צ'מברלין - 1965 בילי קנינגהם - 1972 ג'ורג' מקגיניס - 1977 ג'וליוס ארווינג - 1977, 1984 מוזס מלון - 1984 צ'ארלס בארקלי - 1986, 1987, 1992 אלן אייברסון - 2000, 2002, 2003 דיקמבה מוטומבו - 2001 ג'ואל אמביד - 2018, 2019, 2021 חמישיית העונה השלישית דיקמבה מוטומבו - 2002 אלן אייברסון - 2006 בן סימונס - 2020

חמישיית ההגנה הראשונה בובי ג'ונס - 1979–1984 קולדוול ג'ונס - 1981, 1982 מוריס צ'יקס - 1983–1986 מוזס מלון - 1983 דיקמבה מוטומבו - 2001 רוברט קובינגטון - 2018 בן סימונס - 2020, 2021 חמישיית ההגנה השנייה בובי ג'ונס - 1985 מוריס צ'יקס - 1987 ריק מהורן - 1990 ת'יאו ראטליף - 1999 דיקמבה מוטומבו - 2002 אריק סנואו - 2003 אנדרה איגודלה - 2011 ג'ואל אמביד - 2018, 2019, 2021 מטיס ת'ייבול - 2021 חמישיית הרוקיז הראשונה צ'ט ווקר - 1963 לוציוס ג'קסון - 1965 בילי קנינגהם - 1966 פרד בויד - 1973 צ'ארלס בארקלי - 1985 הרסי הוקינס - 1989 ג'רי סטקהאוס - 1996 אלן אייברסון - 1997 אנדרה איגודלה - 2005 מייקל קרטר-ויליאמס - 2014 נרלנס נואל - 2015 ג'אליל אוקפור - 2016 דאריו שאריץ' - 2017 ג'ואל אמביד - 2017 בן סימונס - 2018 חמישיית הרוקיז השנייה קלארנס ות'רספון - 1993 שון בראדלי - 1994 שרון רייט - 1995 טים תומאס - 1998 ת'דאוס יאנג - 2008

שחקנים במשחק האולסטאר דולף שייז - 1951–1962 רד רוצ'ה - 1951, 1952 בילי גייבור - 1953 פול סימור - 1953–1955 ג'וני קר - 1956, 1959, 1963 לארי קוסטלו - 1958–1962, 1965 ג'ורג' יארדלי - 1960 האל גריר - 1961–1970 לי שייפר - 1963 צ'ט ווקר - 1964, 1966, 1967 לוציוס ג'קסון - 1965 וילט צ'מברלין - 1966–1968 בילי קנינגהם - 1969–1972 ג'ון בלוק - 1973 סטיב מיקס - 1975 דאג קולינס - 1976–1978 ג'ורג' מקגיניס - 1976, 1977 ג'וליוס ארווינג - 1977–1987 בובי ג'ונס - 1981, 1982 מוריס צ'יקס - 1983, 1986–1988 מוזס מלון - 1983–1986 אנדרו טוני - 1983, 1984 צ'ארלס בארקלי - 1987–1992 דיינה בארוס - 1995 אלן אייברסון - 2000–2006, 2010 ת'יאו ראטליף - 2001 דיקמבה מוטומבו - 2002 אנדרה איגודלה - 2012 ג'רו הולידיי - 2013 ג'ואל אמביד - 2018–2021 בן סימונס - 2019–2021

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
2	מוזס מלון	סנטר	1982–1986, 1993–1994	2019
3	אלן אייברסון	רכז, קלע	1996–2006, 2009–2010	2014
4	דולף שייז	פאוור פורוורד, סנטר	1948–1964	2016
6	ג'וליוס ארווינג	סמול פורוורד	1976–1987	1988
10	מוריס צ'יקס	רכז	1978–1989	1995
13	וילט צ'מברלין	סנטר	1965–1968	1991
15	האל גריר	רכז	1963–1973	1976
24	בובי ג'ונס	פאוור פורוורד	1978–1986	1986
32	בילי קנינגהם	סמול פורוורד, פאוור פורוורד	1965–1972, 1974–1976	1976
34	צ'ארלס בארקלי	פאוור פורוורד	1984–1992	2001
מיקרופון	דייב זינקוף	שדרן	1963–1985	1986

סגל שחקנים בעונת 2022/2023

סגל פילדלפיה 76'
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG/SG 0 טייריס מקסי 1.88 מטרים 4 בנובמבר 2000 אוניברסיטת קנטקי PG/SG 1 ג'יימס הארדן 1.96 מטרים 26 באוגוסט 1989 אוניברסיטת המדינה של אריזונה C 5 מונטרז הארל 2.01 מטרים 26 בינואר 1994 אוניברסיטת לואיוויל SF/PF 7 ג'יילן מקדניאלס 2.06 מטרים 31 בינואר 1998 אוניברסיטת המדינה של סן דייגו PG/SG 8 דיאנתוני מלטון 1.88 מטרים 28 במאי 1998 אוניברסיטת דרום קליפורניה SG 11 ג'יידן ספרינגר 1.91 מטרים 25 בספטמבר 2002 אוניברסיטת טנסי SF/PF 12 טוביאס האריס 2.03 מטרים 15 ביולי 1992 אוניברסיטת טנסי C 14 דוויין דדמון 2.08 מטרים 12 באוגוסט 1989 אוניברסיטת דרום קליפורניה SF/PF 17 פי. ג'יי. טאקר 1.96 מטרים 5 במאי 1985 אוניברסיטת טקסס באוסטין PG/SG 18 שייק מילטון 1.96 מטרים 26 בספטמבר 1996 אוניברסיטת סאות'רן מתודיסט PF 20   ג'ורג' ניאנג 2.01 מטרים 17 ביוני 1993 אוניברסיטת המדינה של איווה C 21 ג'ואל אמביד 2.13 מטרים 16 במרץ 1994 אוניברסיטת קנזס SF 25 דניואל האוס 1.98 מטרים 7 ביוני 1993 אוניברסיטת טקסס A&M SG/SF 30 פורקאן קורקמז 2.01 מטרים 24 ביולי 1997 טורקיה PF/C 44 פול ריד 2.06 מטרים 14 ביוני 1999 אוניברסיטת דה פול	מאמן: דוק ריברס מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 17 באוקטובר 2022

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פילדלפיה 76' בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פילדלפיה 76' (באנגלית)

• פילדלפיה 76', ברשת החברתית פייסבוק
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית טוויטר
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית אינסטגרם
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית טיקטוק
• פילדלפיה 76', סרטונים בערוץ היוטיוב
• פילדלפיה 76', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)