פילדלפיה 76'

פילדלפיה 76' (באנגלית: Philadelphia 76ers; מכונה גם סיקסרס ופילי) היא קבוצת כדורסל מהעיר פילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית האטלנטי שבאזור המזרחי, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ולס פארגו סנטר. מאז הקמתה בשנת 1946, בשם סירקיוז נאשיונלס (Syracuse Nationals), זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות NBA, בעונות 1955, 1967 ו-1983.

פילדלפיה 76'
Philadelphia 76ers

מידע כללי
תאריך ייסוד	1946
מדינה
אולם ביתי	ולס פארגו סנטר (20,328 מושבים)
מיקום	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
כינוי	הסיקסרס
ליגה	NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית האטלנטי
היסטוריה	סירקיוז נשיונלס (1963–1946) פילדלפיה 76' (1963-הווה)
בעלים	ג'ושוע האריס
נשיא	דריל מורי
מנכ"ל	טאד בראון
מנהל מקצועי	אלטון ברנד
מאמן	ניק נרס
צבעי תלבושת	כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה 3 1955, 1967, 1983 אליפויות אזוריות 9 1950, 1954, 1955, 1967, 1977, 1980, 1982, 1983, 2001
תלבושת
מדי בית וחוץ של פילדלפיה 76'
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

היסטוריה

1949-1939: השנים הראשונות בסירקיוז

הקבוצה החלה את דרכה בשנת 1939 בשם סירקיוז רדס, ומוקמה בסירקיוז, ניו יורק. עד שנת 1941 שיחקו הרדס רק נגד קבוצות מקומיות כמו ניו יורק רנסאנס, ניו יורק ג'ולס ואוסווגו מרצ'נטס. כמה מהשחקנים הבולטים של הרדס בשנים אלו היו ווילמת' סידאת-סין, מארק הלר ואל סרבי (שנבחר להיכל התהילה של הכדורסל). בשנים 1942–1945 עדיין לא שיחקה הקבוצה בליגה מקצוענית.

לפני עונת 1946/1947 בליגת ה-BAA, הצטרפו הרדס לליגת ה-NBL, ושינו את שמם ל"סירקיוז נשיונלס". בעונה זו השיגו הנשיונלס מאזן 21–23 וסיימו במקום הרביעי. בפלייאוף הודחו הנשיונלס בידי רוצ'סטר רויאלס בסדרה בת ארבעה משחקים. בעונתם השנייה הנשיונלס הצליחו פחות, כשהשיגו מאזן 24–36 וסיימו את העונה במקום החמישי. הם הגיעו לפלייאוף והודחו על ידי הנדרסון דאפי פאקרס ב-3 משחקים.

לפני עונת 1947/1948 עזבו מספר קבוצות את ה-NBL לליגת ה-BAA, וההנחה הייתה שהליגות יתאחדו בקרוב. הנשיונלס החתימו את אל סרבי ודולף שייז היהודי, שבהמשך היה גם מאמן הקבוצה. את העונה הזו סיימו הנשיונלס במאזן 40–23, בפעם הראשונה עם מאזן חיובי. הנשיונלס עברו לראשונה בהיסטוריה שלהם את הסיבוב הראשון של הפלייאוף, כשניצחו את האמונדקלומט באקנירס בסדרה 2–0. בחצי הגמר הפסידו הנשיונלס להנדרסון דאפי פאקרס בסדרה בת 4 משחקים.

1963-1949: הנשיונלס ב-NBA

הלוגו של הסירקיוז נשיונלס

בסיום עונת 1947/1948 עברו כל הקבוצות לליגת ה-BAA, שהתאחדה עם ליגת ה-NBL ליצירת ליגת ה-NBA. עונתם הראשונה של הנשיונלס ב-NBA הייתה מוצלחת, כשהשיגו מאזן של 51–13. בסיבוב הראשון של פלייאוף ה-NBA הם הדיחו את פילדלפיה ווריורס בסדרה 2–0. בגמר המזרח פגשו הנשיונלס את ניו יורק ניקס, וניצחו בדרבי של מדינת ניו יורק בסדרה בת 3 משחקים. בגמר ה-NBA התמודדו הנשיונלס מול מיניאפוליס לייקרס והפסידו בסדרה 1–3.

אף על פי שבתחילת עונת 1950/1951 עברו מספר קבוצות לליגת ה-NPBL ‏ (National Professional Basketball League), הנשיונלס החליטו להישאר ב-NBA. בעונתם השנייה בליגה הם הציגו יכולת בינונית וסיימו במאזן 32–34 ובמקום הרביעי בליגה. בפלייאוף הם ניצחו בסיבוב הראשון את פילדלפיה ווריורס 2–0, אך הפסידו בגמר המזרח לניקס בחמישה משחקים (2–3), כשבמשחק האחרון הם הפסידו ב-2 נקודות בלבד.

אל סרבי הפך למאמן-שחקן בעונה הבאה בנשיונלס, כשהוא מתעדף את ההתקפה על פני ההגנה. התצוגה ההתקפית גרמה לכך שהנשיונלס הובילו את הליגה בנקודות בממוצע למשחק, 79.5 נקודות. הם סיימו את העונה עם מאזן 40–26, ופגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את פילדלפיה. הנשיונלס ניצחו בפעם השלישית ברציפות את הווריורס בסדרה בת 3 משחקים, אך הפסידו בגמר המזרח לניקס בפעם השנייה ברציפות, ב-4 משחקים.

בעונת 1952/1953 סיימו הנשיונלס במקום השני בליגה, לאחר מאבק צמוד עם הניקס ובוסטון סלטיקס. סירקיוז סיימה במאזן 47–24, ופגשה בסיבוב הראשון הסלטיקס. הנשיונלס הפסידו במשחק הראשון 81–87 בביתם, והיו חייבים לנצח במשחק השני. המשחק הזה הפך לאחד המשחקים הארוכים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, והארוך ביותר בפלייאוף. הוא כלל ארבע הארכות, ובסופו הפסידו הנשיונלס 105–111.

הנשיונלס רכשו את אלכס גרוזה וראלף בירד מאינדיאנפוליס אולימפיאנס שעזבה את הליגה, והשאירה אותה עם 9 קבוצות בלבד. את עונת 1953/1954 הם סיימו עם מאזן 42–30. הנשיונלס עברו את סיבוב הפלייאוף הראשון, שהיה בית מוקדם עם הניקס והסלטיקס, בקלות, והמשיכו במומנטום כשניצחו את הסלטיקס בגמר המזרח 2–0. בגמר הם פגשו את הלייקרס, והפסידו בסדרה קשה וצמודה בת 7 משחקים.

ליגת ה-NBA החלה להתמודד עם קשיים כספיים, ולאחר שבולטימור בולטס התפרקה נשארו בה 8 קבוצות בלבד. לנוכח אי הפופולריות של הליגה הציע מנהל הנשיונלס, דני ביאסון, שכל התקפה תארך 24 שניות בלבד במקום 30, מה שאמור היה למשחקים להתנהל בצורה מהירה יותר. קיצור שעון הזריקות הפך להצלחה מיידית, כשממוצע הנקודות עלה ב-14 מהעונה הקודמת. בעונת 1954/1955 סיימו הנשיונלס במקום הראשון במזרח עם מאזן 29–43. הנשיונלס העפילו אוטומטית לגמר המזרח, ניצחו בו את בוסטון סלטיקס ב-4 משחקים ועלו לגמר ה-NBA השני ברציפות שלהם. בגמר הם פגשו את פורט ויין פיסטונס. בשני המשחקים הראשונים שנערכו בביתם הנשיונלס ניצחו, אך את שלושת המשחקים הבאים בפורט ויין ניצחו הפיסטונס, שעלו ליתרון 2–3 בסדרה. במשחק ה-6 בסירקיוז ניצחו הנשיונלס 109–104, וכפו משחק שביעי ומכריע. במשחק השביעי זריקת עונשין של ג'ורג' קינג העלתה את הנשיונלס ליתרון 91–92 מספר שניות לסיום המשחק, ובמהלך הבא קינג חטף את הכדור מהוצאת החוץ של הפיסטונס, וסיים את המשחק בניצחון הנשיונלס. זו הייתה אליפות ה-NBA הראשונה בהיסטוריה של המועדון.

אחרי עונת האליפות חוו הנשיונלס ירידת מתח, וסיימו את עונת 1955/1956 במאזן 35–37. למרות היכולת החלשה בעונה הסדירה הפתיעו הנשיונלס את הסלטיקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף כשניצחו 2–1. בגמר המזרח הם שיחקו נגד פילדלפיה ווריורס, והפסידו בסדרה ב-5 משחקים.

לאחר משחקים בודדים בעונת 1956/1957 פוטר המאמן אל סרבי, ובמקומו מונה פול סימור. יחד עם סימור חזרו הנשיונלס ליכולתם הטובה וסיימו את העונה במקום השני במזרח עם מאזן 38–34. בסיבוב הפלייאוף הראשון פגשו הנשיונלס את האלופה המכהנת, פילדלפיה ווריורס, והדיחו אותה בתוצאה 2–0 בסדרה. למרות זאת, הנשיונלס הודחו בסיבוב הבא אחרי תבוסה 0–3 לבוסטון סלטיקס.

לאחר שהפיסטונס עברו מפורט ויין לדטרויט והרוצ'סטר רויאלס עברו מרוצ'סטר לסינסינטי, נשארו הנשיונלס הקבוצה האחרונה בליגה שמגיעה מעיר קטנה כמו סירקיוז. למרות זאת, הנשיונלס סיימו במקום השני במזרח בעונת 1957/1958 עם מאזן 41–31, אך הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפילדלפיה ווריורס.

אף על פי שהנשיונלס סיימו את עונת 1958/1959 עם מאזן 35–37 הם עלו לפלייאוף מהמקום ה-3 במזרח. בסיבוב הראשון הם הדיחו את ניו יורק ניקס ועלו לגמר המזרח מול בוסטון סלטיקס. הם הצליחו למשוך את הסדרה עד למשחק השביעי המכריע, בו הם הפסידו ב-5 נקודות הפרש והודחו.

עונת 1959/1960 התאפיינה בהתחזקותן של הקבוצות שבמדיהן שיחקו כוכבי על, כמו ביל ראסל בסלטיקס, וילט צ'מברלין בווריורס ובוב פטיט בסנט לואיס הוקס. למרות זאת, הנשיונלס השיגו מאזן טוב של 45–30 בסיום העונה, ומקום 3 במזרח. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הפסידו לווריורס וצ'מברלין בסדרה בת 3 משחקים והודחו.

כשהלייקרס עברו ממיניאפוליס ללוס אנג'לס, נשארו הנשיונלס קבוצת ה-NBL היחידה שנשארה באותו מקום מאז המעבר ל-NBA. הם סיימו במקום השלישי במזרח עם מאזן 38–41. בסיבוב הראשון הפתיעו הנשיונלס את פילדלפיה ווריורס כשהדיחו אותם בסדרה בת 3 משחקים. בגמר המזרח הם הפסידו לסלטיקס ב-5 משחקים.

בעונת 1961/1962 החמיץ דולף שייז 24 משחקים, ולראשונה מזה 14 שנים לא הוביל את קבוצתו בממוצע נקודות למשחק. מי שהוביל באותה עונה היה האל גריר, שקלע 22.8 נקודות בממוצע למשחק. הנשיונלס סיימו את העונה במקום ה-3 במזרח עם מאזן 41–39, ופגשו בסיבוב הראשון את הווריורס. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ ועמדו בפני הדחה, הם ניצחו בשני משחקי הבית שלהם וכפו משחק חמישי ומכריע. במשחק החמישי ניצחו הווריורס 121–104 והנשיונלס הודחו. בסיום אותה עונה עברו הווריורס מפילדלפיה לסן פרנסיסקו, כך שלעיר פילדלפיה לא הייתה קבוצת כדורסל.

בתחילת עונת 1962/1963 הציפיות היו שהנשיונלס יתחילו בתהליך דעיכה, מכיוון שסגל השחקנים התחיל להזדקן. למרות זאת, הם נשארו בתמונת האליפות, כשסיימו את העונה במקום השני במזרח עם מאזן 48–32. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את סינסינטי רויאלס. בתחילה הובילו הנשיונלס 2–1, והיו צריכים ניצחון אחד על מנת להעפיל לסיבוב הבא, אך הפסידו בשני המשחקים הבאים והודחו. ההפסד האחרון לרויאלס, 127–131, היה למעשה המשחק האחרון של הקבוצה בסירקיוז.

1968-1963: המעבר לפילדלפיה ועידן וילט צ'מברלין

וילט צ'מברלין (מימין), כוכב ה-76' בשנים 1965–1968

בשנת 1963 עברו הנשיונלס לפילדלפיה, לאחר שנשארו הקבוצה היחידה בליגה מעיר קטנה. המעבר התאפשר מפני שקודם לכן הפילדלפיה ווריורס עברו לסן פרנסיסקו. בנוסף, קשיים כלכליים כפו על הקבוצה את המעבר. לאחר המעבר לפילדלפיה נערכה תחרות לבחירת שם לקבוצה, בסופה נבחר הכינוי 76ers ("סֶבֶנְטִי-סִיקְסֶרְס"), קיצור לשנת 1776, שהיא שנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית שהתרחשה בפילדלפיה. מאז הם נקראו פילדלפיה 76'.

לאחר המעבר מונה למאמן דולף שייז, ששיחק מספר שנים בעבר במדי הקבוצה. את העונה הראשונה בפילדלפיה הם סיימו עם מאזן 34–46 ועלו לפלייאוף. הם הפסידו בחצי גמר המזרח 2–3 לסינסינטי קינגס.

לפני עונת 1964/1965 רכשה פילדלפיה את האולסטאר וילט צ'מברלין מהווריורס. בסיום אותה עונה השיגה פילדלפיה מאזן 40–40 ועלתה לפלייאוף. בסיבוב הראשון ניצחו ה-76' את הקינגס ב-4 משחקים ועלו לגמר המזרח, בו פגשו את בוסטון סלטיקס. הקבוצות הגיעו למשחק שביעי ומכריע, בו ניצחו הסלטיקס 110–108. משחק זה הוא אחד המשחקים הזכורים ביותר של הסלטיקס, ונחשב לזה שהתחיל את היריבות בין בוסטון סלטיקס לבין פילדלפיה 76'. הכדור האחרון היה בידיים של הסיקסרס, אך מסירתו של האל גריר, שהוציא את הכדור מקו החוץ, נחטפה על ידי ג'ון האבליצ'ק, שמסר את הכדור לסם ג'ונס שקלע סל ניצחון. הסלטיקס הדיחו את הסיקסרס ואף זכו באליפות נגד לוס אנג'לס לייקרס.

בעונת 1965/1966 השיגו הסיקסרס מאזן 55–25, אך הודחו כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הסלטיקס. לפני עונת 1966/1967 סיימו הסיקסרס את ההתקשרות עם שייז ומינו את אלכס האנום למאמן. הסיקסרס פתחו את העונה בצורה חלומית עם מאזן 46–4 וסיימו אותה עם מאזן 68–13, שהיה המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה עד אז. הקבוצה, שכללה את האולסטארים צ'מברלין, גריר, בילי קנינגהם, צ'ט ווקר, ואלי ג'ונס ולוציוס ג'קסון, העפילה לגמר המזרח, שוב נגד הסלטיקס. הפעם הסלטיקס הגיעו בסגל פצוע והפסידו 1–4. בגמר ה-NBA התמודדה פילדלפיה נגד סן פרנסיסקו ווריורס, ניצחה 4–2 וזכתה באליפות השנייה בתולדותיה.

בעונת 1967/1968 המשיכו ה-76' להיות דומיננטיים וסיימו את העונה במאזן 62–20. בסיבוב הפלייאוף הראשון הם ניצחו את ניו יורק ניקס 4–2, ובגמר המזרח פגשו שוב את בוסטון סלטיקס. הסיקסרס הובילו לאחר ארבעה משחקים 3–1, אך על אף שהיו להם שלוש הזדמנויות לנצח בסדרה, הם הפסידו בשלושה משחקים ברציפות והודחו מהפלייאוף.

1984-1968: הנפילה והבנייה מחדש

בסיום עונת 1967/1968 ביצעה פילדלפיה טרייד שנוי במחלוקת, כשהעבירה את וילט צ'מברלין ללוס אנג'לס לייקרס בתמורה לארצ'י קלארק, דארל אימהוף וג'רי צ'יימברס.

בעונת 1968/1969 הירידה לא הייתה דרסטית, והם סיימו עם מאזן טוב של 55–27, אך הפסידו בסיבוב הפלייאוף הראשון לבוסטון סלטיקס 1–4. בעונת 1969/1970 הם סיימו במאזן 40–42, אך עדיין הצליחו לעלות לפלייאוף, בו לא עברו את הסיבוב הראשון. עונת 1970/1971 אופיינה בעלייה קלה ביכולת, והסיקסרס סיימו אותה במאזן 47–35, אך הפסידו בסיבוב הראשון לבולטימור בולטס 3–4.

בעונת 1971/1972 סיימו הסיקסרס במאזן 30–52, מספר הניצחונות הקטנה ביותר של המועדון מאז צורף ל-NBA. בנוסף, הם החמיצו את הפלייאוף לראשונה בהיסטוריה של המועדון, גם כששיחק בליגת ה-NBL, כל זאת חמש שנים בלבד אחרי שזכו באליפות.

על אף שבעונה הקודמת הסיקסרס שברו שיאים שליליים, עונת 1972/1973 התגלתה כגרועה הרבה יותר. הם התחילו את העונה עם 15 הפסדים רצופים, וכמה חודשים לאחר מכן הם הפסידו 20 משחקים ברציפות. המאזן שלהם לאחר הרצף היה 4–58, ומתוך 35 המשחקים האחרונים שלהם הם ניצחו באחד בלבד. הם סיימו את העונה במאזן 9–73, וכונו על ידי התקשורת בפילדלפיה "9 ו-73ers". המאזן הזה הוא אחד הגרועים בהיסטוריה של הליגה, שני רק לששת הניצחונות של פרובידנס סטימרולרס מעונת 1947/1948.

לפני עונת 1973/1974 מונה ג'ין שו למאמן. בעונה זו אכן חל שיפור לעומת העונה הקודמת, אך הקבוצה סיימה עם מאזן 25–57 בלבד, ולא עלתה לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות. בעונת 1974/1975 הסיקסרס המשיכו במגמת השיפור, וסיימו אותה במאזן 34–48 אך עדיין לא עלו לפלייאוף. בדראפט 1975 בחרה פילדלפיה את דריל דוקינס, ולקראת עונת 1975/1976 החתימה את ג'ורג' מקגיניס מאינדיאנה פייסרס. עם השניים היא השיגה מאזן חיובי, 36-46, לראשונה מזה 4 שנים וחזרו לפלייאוף, בו הפסידו לבאפלו ברייבס 2–1 בסיבוב הראשון.

ג'וליוס ארווינג היה כוכב הקבוצה בשנים 1976–1987

עונת 1976/1977 זכורה לאוהדי הסיקסרס בעיקר בזכות רכישתו של ג'וליוס ארווינג, המכונה גם ד"ר ג'יי, מניו יורק נטס. יחד איתו הם חזרו להיות קבוצה חזקה והשיגו מאזן של 50–32. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את בוסטון סלטיקס בסדרה מותחת 4–3, ובגמר המזרח ניצחו את יוסטון רוקטס של מוזס מלון 4–2. בגמר ה-NBA הם פגשו את פורטלנד טרייל בלייזרס, ואחרי שניצחו בשני המשחקים הראשונים הם הפסידו בארבעה הבאים, והבלייזרס של ביל וולטון זכו באליפות.

את עונת 1977/1978, שזכורה בזכות המוטו "אנחנו חייבים לכם אחת", סיימו הסיקסרס עם שיפור במאזן, כשהשיגו 55 ניצחונות לעומת 27 הפסדים. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את ניו יורק ניקס בסוויפ, אך בסיבוב השני הפסידו לאלופה שבדרך, וושינגטון בולטס 2–4.

את עונת 1978/1979 סיימו עם 10 ניצחונות פחות מאשר בשנה הקודמת, 45–37, ובסיבוב הראשון ניצחו את ניו ג'רזי נטס 2–0, אך בחצי גמר המזרח הפסידו לסן אנטוניו ספרס 3–4. בעונת 1979/1980 השתפרו הסיקסרס למאזן 59–23, והיו פייבוריטים לזכייה באליפות ה-NBA. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הבולטס 2–0, ולאחר מכן ניצחו בחצי גמר המזרח את אטלנטה הוקס 4–1. בגמר המזרח ניצחו הסיקסרס את הסלטיקס 4–1 ועלו לגמר נגד לוס אנג'לס לייקרס, אשר בו הפסידו 2–4. במשחק השישי והאחרון בסדרת הגמר שיחק רוקי הלייקרס, מג'יק ג'ונסון, בעמדת הסנטר במקומו של כרים עבדול-ג'באר שנפצע במשחק החמישי. ג'ונסון, שהיה רגיל לשחק כרכז, קלע 42 נקודות ועזר לקבוצתו לנצח.

את עונת 1980/1981 סיימה פילדלפיה עם מאזן 62–20, שיפור של 3 ניצחונות לעומת העונה הקודמת. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו את אינדיאנה פייסרס 2–0, בחצי גמר המזרח ניצחו את מילווקי באקס 4–3 בסדרה, ובגמר המזרח פגשו את בוסטון סלטיקס. לאחר ארבעת המשחקים הראשונים הם הובילו 3–1, אך שוב איבדו את היתרון והסלטיקס ניצחו 3–4.

מוזס מלון, שחקן הקבוצה בשנים 1982–1986 ו-1993–1994

את עונת 1981/1982 סיימו הסיקסרס במאזן 58–24. בסיבוב הראשון הם עברו את אטלנטה הוקס 2–0, ובחצי הגמר האזורי הדיחו את הבאקס בשישה משחקים. בגמר המזרח הם ניצחו את הסלטיקס 4–3, ועלו לגמר ה-NBA, בו שוב הפסידו ללייקרס 2–4.

המועדון נרכש בידי הרולד כץ בשנת 1982, תחתיו רכשו הסיקסרס את מי שהתברר כחוליה החסרה בפאזל בדרך לאליפות, מוזס מלון מיוסטון רוקטס. יחד עם ארווינג ומלון שיחקו האולסטארים מוריס צ'יקס, אנדרו טוני ובובי ג'ונס, ופילדלפיה סיימה עונת 1982/1983 הסדירה במאזן 65–17. מלון זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA, וכשהתקשורת שאלה אותו מה הציפיות שלו מהפלייאוף הוא ענה: "ארבע, ארבע, ארבע" – כלומר לנצח בכל שלושת הסיבובים בלי להפסיד, ולהדיח את הקבוצות האחרות בסוויפ.

הסיקסרס כמעט קיימו את הבטחתו של מלון, והביכו את יריבותיהם במזרח. בחצי הגמר האזורי הם הביסו בסוויפ את ניו יורק ניקס, ובגמר המזרח ניצחו את מילווקי באקס 4–1. בגמר ה-NBA הם ניצחו בסוויפ את לוס אנג'לס לייקרס, ונקמו את ההפסד בעונה הקודמת בגמר. מלון זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA.

את עונת 1983/1984 סיימו הסיקסרס באכזבה, לאחר שהודחו כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף לניו ג'רזי נטס, למרות מאזן 52–30 בעונה הסדירה.

1984–1992: עידן צ'ארלס בארקלי

אחרי עונת 1983/1984 המאכזבת הצטרף לפילדלפיה האולסטאר צ'ארלס בארקלי, שנבחר בבחירה ה-5 בדראפט ה-NBA ‏1984. בעונת 1984/1985 שיפרו הסיקסרס את מאזנם ל-58–24 ועלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם ניצחו את וושינגטון בולטס 3–1, ובחצי גמר המזרח הביסו את מילווקי באקס בסוויפ. בגמר המזרח הם פגשו את בוסטון סלטיקס והפסידו 1–4. לקראת עונת 1985/1986 מונה מאט גוקאס למאמן, ואת העונה הסדירה סיימה פילדלפיה במאזן 54–28. בסיבוב הראשון בפלייאוף הם ניצחו את הבולטס 3–2, אך בחצי גמר המזרח הפסידו לבאקס 3–4.

צ'ארלס בארקלי, כוכב הקבוצה בין השנים 1984–1992

ב-16 ביוני 1986 ביצעו הסיקסרס את אחד הטריידים הגרועים בתולדות ה-NBA. הם העבירו את מוזס מלון לוושינגטון בולטס ואת בחירת הדראפט הראשונה של 1986 לקליבלנד קאבלירס, בתמורה לרוי הינסון, ג'ף רולנד וקליף רובינסון. שלושת השחקנים לא שיחקו בקבוצה יותר משלוש עונות, והקאבלירס בחרו בבחירת הדראפט שקיבלו את האולסטאר לעתיד בראד דוהרטי. את העונה הזו סיימו הסיקסרס במאזן 45–37 והפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבאקס.

לאחר שנקלעו למאזן שלילי 20–23 באמצע עונת 1987/1988 פוטר המאמן גוקאס, ובמקומו מונה עוזרו ג'ים ליינאם. הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 36–46, ולראשונה מאז 1974/1975 לא העפילו לפלייאוף. בדראפט 1988 הם בחרו את צ'ארלס סמית' בבחירה השלישית, ומיד העבירו את זכויותיו לקליפרס בתמורה לבחירה השישית, הרסי הוקינס. הוקינס הפך בשנים הבאות לאחד השחקנים הבולטים בסיקסרס, כשקלע כ-19 נקודות בממוצע למשחק בחמש עונות בקבוצה.

את עונת 1988/1989 סיימו הסיקסרס במאזן 46–36 וחזרו לפלייאוף לאחר היעדרות של שנה, אך הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון על ידי ניו יורק ניקס. את העונה הבאה הם סיימו עם מאזן 53–29, ראשונים בבית האטלנטי, ובארקלי סיים במקום השני במירוץ לתואר הMVP. אחרי שהדיחו את קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון הם הפסידו לשיקגו בולס של מייקל ג'ורדן בחצי גמר המזרח.

בעונת 1990/1991 ירדו הסיקסרס למאזן 38–44, אך בכל זאת העפילו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם הדיחו את הבאקס בסוויפ, אך בחצי גמר המזרח הפסידו בפעם השנייה ברציפות לבולס 4–1. ההפסדים הרצופים לשיקגו נחשבו למה שיגמור את עידן בארקלי, ואכן, בסיום העונה הבאה בה סיימו הסיקסרס במאזן שלילי ולא עלו לפלייאוף בפעם השנייה ב-8 השנים עם בארקלי, אשר הועבר בטרייד לפיניקס סאנס בתמורה לג'ף הורנסק, טים פרי ואנדרו לאנג.

1992–1996: שנות המעבר

בסיום עונת 1991/1992 מינו הסיקסרס את דאג מו למאמן, אך לאחר 56 משחקים עמד מאזנם על 19–37 והוא פוטר. הסיקסרס סיימו את העונה עם מאזן 26–56 ולא עלו לפלייאוף, שנה שנייה ברציפות. בעונת 1993/1994 עמד מאזנה של פילדלפיה על 25–57, ניצחון אחד פחות מהעונה הקודמת, ובסיומה מונה ג'ון לוקאס למאמן וג'נרל מנג'ר.

הבאתו של לוקאס התבררה כשגיאה, והסיקסרס סיימו את שתי העונות הבאות עם מאזן כולל של 42–122, אשר בשתיהן לא העפילו לפלייאוף, והשלימו בכך 4 עונות רצופות מחוצה לו.

השנים 1992–1996 בסיקסרס אופיינו בעיקר בהיעדר מנהיג, ובשנים הללו הם לא העפילו כלל לפלייאוף. אוהדי הקבוצה מכנים את השנים האלו "העידן השחור". למרות זאת, אחרי השנים הלא מוצלחות הגיעה נקודת אור. הקבוצה זכתה בהגרלת הלוטרי של הדראפט בבחירה הראשונה ובחרה את אלן אייברסון, שכונה "התשובה" לעידן השחור.

1996–2006: עידן אלן אייברסון

אלן אייברסון, כוכב הקבוצה בשנים 1996–2006, שיחק בה גם בין השנים 2009–2010

לפני עונת 1996/1997 הסיקסרס החליפו בעלות ועברו לאולם חדש, וואצ'וביה סנטר. ג'ון לוקאס פוטר, וכך גם שני המנהלים של הקבוצה. ג'וני דייוויס תפס את עמדת המאמן, והסיקסרס בחרו בבחירה הראשונה של דראפט ה-NBA ‏1996 את אלן אייברסון. אייברסון נבחר לרוקי השנה ב-NBA, אך הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 22–60 בלבד.

לאחר העונה הוחלף דייוויס בלארי בראון. בעונת 1997/1998 השתפרו הסיקסרס למאזן 31–51, אך נשארו עונה שביעית ברציפות מחוץ לפלייאוף. אחרי עונה זו נערכו מספר שינויים בקבוצה: ג'רי סטקהאוס עבר לדטרויט פיסטונס בתמורה לארון מקי ות'יאו ראטליף, וכן אריק סנואו צורף בינואר 1998 מסיאטל סופרסוניקס.

במהלך עונת 1998/1999 הקבוצה רכשה את טיירון היל ממילווקי באקס, ובסיום העונה (שקוצרה בשל שביתת שחקנים) השיגה מאזן 22–28, ולראשונה לאחר שבע עונות עלתה לפלייאוף. בסיבוב הראשון היא גברה על האורלנדו מג'יק 3–1, אך בחצי גמר המזרח הפסידה בסוויפ לאינדיאנה פייסרס. בעונה הבאה, עונת 1999/2000, הם השתפרו למאזן 49–33, המקום החמישי במזרח, והדיחו בסיבוב הראשון את שארלוט הורנטס בסוויפ. בחצי גמר המזרח הם הפסידו לפייסרס בשנית, הפעם ב-6 משחקים.

על אף שהקבוצה הייתה במגמת עלייה, אייברסון ולארי בראון התעמתו ביניהם, עד שנראה היה שאייברסון הולך להישלח בטרייד לקבוצה אחרת בעקבות אי ההסכמה עם המאמן. לאחר זמן קצר נפסלה האפשרות לטרייד עם לוס אנג'לס קליפרס והאולסטאר היה אמור לעבור לדטרויט פיסטונס, אך הטרייד לא התאפשר בשל מחסור בכספים אצל הסיקסרס. לאחר שהתברר שאייברסון לא יעבור לקבוצה אחרת, הוא ובראון החלו לגשר על הפערים ביניהם כדי שהקבוצה תוכל לקצור את הפירות בעונת 2000/2001.

את העונה הזו פתחו הסיקסרס עם ניצחונות בכל עשרת המשחקים הראשונים שלהם, ובפגרת האולסטאר עמד מאזנם על 41–14. בראון אימן את נבחרת המזרח באולסטאר, ואייברסון נבחר ל-MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA. לפני הפגרה נפצע ת'יאו ראטליף, והסיקסרס היו צריכים למצוא לו תחליף מיידי. הם רכשו את דיקמבה מוטומבו מאטלנטה הוקס בתמורה לראטליף, טוני קוקוץ', נאזי מוחמד ופפה סאנצ'ס, ששוחרר מההוקס וחזר בהמשך העונה לסיקסרס. את העונה הזו הם סיימו עם מאזן 56–26, ולראשונה מאז 1989/1990 זכו באליפות הבית האטלנטי, וסיימו במקום הראשון במזרח.

בפלייאוף הם פגשו את אינדיאנה פייסרס בפעם השלישית ברציפות. במשחק הראשון איבדו הסיקסרס יתרון של 18 נקודות והפסידו 78–79 כששלשה של רג'י מילר בשניות הסיום קבעה את התוצאה, אך הסיקסרס ניצחו בשלושת המשחקים ההבאים והדיחו את הפייסרס 3–1. בחצי גמר המזרח הם פגשו את טורונטו ראפטורס של וינס קרטר. לאחר ארבעת המשחקים הראשונים הייתה התוצאה 2–2, כשאייברסון קולע 54 נקודות בניצחון במשחק השני. במשחק החמישי ניצחו הסיקסרס ברבע הראשון 12–33 והמשיכו לניצחון 88–121 בזכות 52 של אייברסון, אך הראפטורס ניצחו במשחק השישי וכפו משחק שביעי ומכריע בפילדלפיה. הסיקסרס הובילו 88–87, והחטאה של קרטר עם הבאזר קבעה את עלייתם לשלב הבא.

בגמר המזרח הם פגשו את מילווקי באקס. אחרי שוויון 1–1 לאחר שני משחקים התברר שאייברסון לא יוכל לשחק במשחק השלישי בעקבות פציעה. אף על פי שהבאקס ציפו למשחק קל, הסיקסרס נצמדו עד לסיום, אך הפסידו 74–80. הסיקסרס ניצחו בשני המשחקים הבאים ונטלו את ההובלה בסדרה, 3–2, ועל אף שבמשחק השישי הבאקס כבר הובילו ב-33 נקודות, הסיקסרס חזרו למשחק לפני שהפסידו 100–110. במשחק השביעי הם ניצחו 108–91 בזכות מחצית שנייה מצוינת ו-44 נקודות של אייברסון, הדיחו את הבאקס ולראשונה מאז 1983 עלו לגמר ה-NBA מול הלוס אנג'לס לייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. הלייקרס לא הפסידו בפלייאוף הזה עד הסדרה, ורבים ציפו שהם ינצחו אותה בקלילות. ההפסד הלא משמעותי לכאורה של הסיקסרס במשחק האחרון של העונה נגד שיקגו בולס גרם להם לסיים את העונה במאזן 56–26, זהה לזה של הלייקרס, והאחרונים זכו ביתרון הביתיות בשל מאזן פנימי בין הקבוצות. במשחק הראשון הלייקרס כבר הובילו 5–18 ברבע הראשון, אך הסיקסרס חזרו למשחק והובילו ב-19 במחצית. הלייקרס נלחמו כדי לחזור למשחק, שהסתיים בתוצאה 94–94 ונשלח להארכה. בתחילת ההארכה קלעו הלייקרס 5 נקודות רצופות, אך אז הגיעה ריצת 2–13 של פילדלפיה שניצחה במשחק 107–101. הלייקרס ניצחו במשחק השני 89–98. במשחק השלישי אוניל יצא בעבירה שישית ברבע הרביעי, מה שנתן יתרון לסיקסרס, אך שלשת קלאץ' של רוברט הורי הביאה לניצחון הלייקרס 86–91. בשני המשחקים ההבאים ניצחו הלייקרס, והם זכו באליפות.

עונת 2000/2001 הייתה העונה של הסיקסרס מבחינת הפרסים האישיים, כשזכו בארבעה: ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA אלן אייברסון, מאמן השנה ב-NBA לארי בראון, שחקן ההגנה של העונה ב-NBA דיקמבה מוטומבו והשחקן השישי של העונה ב-NBA ארון מקי.

הסיקסרס הגיעו לעונת 2001/2002 עם ציפיות גבוהות, אך השיגו מאזן 43–39 בלבד, סיימו במקום ה-6 במזרח והודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי בוסטון סלטיקס 2–3. את

עונת 2002/2003 הם פתחו במאזן 15–4, אבל המשך של 10–20 הוביל למאזן 25–24 בלבד בפגרת האולסטאר. אחרי הפגרה הסיקסרס השיגו מאזן 23–10 וסיימו את העונה עם 48–34 במקום הרביעי במזרח, והעפלה לפלייאוף עונה חמישית ברציפות. אייברסון קלע 55 נקודות בניצחון במשחק הראשון בסדרה נגד ההורנטס, ובסוף הסדרה הם ניצחו 4–2. בחצי גמר המזרח הם הודחו על ידי דטרויט פיסטונס בשישה משחקים.

בסיום העונה התפטר לארי בראון וחתם בפיסטונס, ולאחר שהסיקסרס לא הצליחו להחתים את ג'ף ואן גנדי ואדי ג'ורדן הם מינו את עוזר המאמן של בראון, רנדי איירס, למאמן. אחרי 52 משחקים בלבד ומאזן 21–31 בעונת 2003/2004 הוא פוטר והוחלף בכריס פורד, שלא הצליח גם הוא לשקם את הקבוצה והיא סיימה במאזן 33–49, והחמיצה את הפלייאוף לראשונה מזה שש שנים.

אנדרה איגודלה, כוכב הקבוצה בשנים 2004–2012

לקראת עונת 2004/2005 מינו הסיקסרס את ג'ים אובריין למאמן. תחת המאמן החדש חזר אייברסון לשחק בעמדת הרכז והייתה זו אחת העונות הטובות בקריירה שלו, כשהוא גם משתף את חבריו לקבוצה בהתקפה. באותה עונה הגיעו לקבוצה כריס ובר, שהיה אמור לעזור למשחק הפנים של הסיקסרס, ואנדרה איגודלה, שנבחר בבחירה ה-9 בדראפט. איגודלה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, ופילדלפיה השיגה מאזן 43–39 וחזרה לפלייאוף. בסיבוב הראשון היא הפסידה לפיסטונס של בראון 4–1, ודטרויט המשיכה לזכייה באליפות.

לפני עונת 2005/2006 פיטרו הסיקסרס את אובריין ומינו את מוריס צ'יקס, ששיחק במדי הקבוצה בשנים 1978–1989 והיה חלק חשוב באליפות ב-1983. מינויו של צ'יקס לא סייע לקבוצה והיא רק התדרדרה בעונה זו וסיימה אותה במאזן 38–44, ולא עלתה לפלייאוף. בעונת 2006/2007 סיימו הסיקסרס במאזן פחות טוב מאשר בעונה הקודמת, 35–47, הגיעו למקום ה-9 ושוב החמיצו את הפלייאוף.

ב-5 בדצמבר 2006 הציב אלן אייברסון המאוכזב לראשי הקבוצה אולטימטום, ואיים שאם לא יביאו שחקנים שיתמכו בו יעבור לקבוצה אחרת.

2006–2017: בנייה מחדש

ב-19 בדצמבר 2006 הועבר אייברסון לדנוור נאגטס ביחד עם איוון מקפרלין בתמורה לאנדרה מילר, ג'ו סמית' ושתי בחירות דראפט עתידיות, וב-11 בינואר שוחרר כריס ובר מהקבוצה. בדראפט בחרו הסיקסרס את ת'דאוס יאנג בבחירה ה-12, וצירפו את ג'ייסון סמית' שנבחר על ידי מיאמי היט בבחירה ה-21. אליהם הצטרפו דריק בייארס (הבחירה ה-42 של פורטלנד טרייל בלייזרס) והרברט היל, הבחירה ה-55 של יוטה ג'אז. ב-4 בדצמבר פוטר המנג'ר בילי קינג והוחלף באד סטפנסקי. את עונת 2007/2008 סיימו הסיקסרס במאזן 40–42 והעפילו לפלייאוף מהמקום השביעי לראשונה מזה שלוש שנים. הם הודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי דטרויט פיסטונס 2–4.

אלטון ברנד, שחקן הקבוצה בשנים 2008–2012

ב-9 ביולי 2008 החתימו הסיקסרס את הפאוור פורוורד אלטון ברנד על חוזה ל-5 שנים, בו היה צפוי להרוויח 79.795 מיליון דולר אמריקאי, לאחר שהעבירו את רודני קארני בטרייד וויתרו על הזכויות של שאר השחקנים החופשיים שלהם כדי לעמוד בתקרת השכר של ה-NBA. מאוחר יותר הם החתימו את רויאל אייבי ממילווקי באקס, כרים ראש מאינדיאנה פייסרס והחזירו את ת'יאו ראטליף אחרי שג'ייסון סמית' נפצע. ב-2 בספטמבר חתם בקבוצה גם דונייל מרשל. ראש, אייבי, ראטליף ומרשל קיבלו שכר נמוך של שחקנים ותיקים.

למרות השינויים בסגל הקבוצה לא היה שינוי גדול ביכולת. לאחר פתיחת עונת 2008/2009 עם מאזן 9–14 פוטר צ'יקס, ועוזרו טוני דילאו תפס את עמדת המאמן הראשי. הסיקסרס סיימו את העונה במאזן 41–41 והעפילו לפלייאוף מהמקום ה-6 במזרח. עונת הבכורה של ברנד בקבוצה נקטעה מוקדם מהצפוי, כשהוא נפצע בכתפו ונזקק לניתוח, ובפלייאוף, לאחר סדרה מול אורלנדו מג'יק שכללה 3 משחקים שהוכרעו בסלי ניצחון, הודחה פילדלפיה 2–4 בסיבוב הראשון.

בדראפט ה-NBA ‏2009 בחרו הסיקסרס בג'רו הולידיי במקום ה-17, ובנוסף שלחו בטרייד את רג'י אוונס לטורונטו ראפטורס בתמורה לג'ייסון קאפונו. ב-2 בדצמבר 2009 חזר אלן אייברסון וחתם במועדון חוזה לשנה אחת. והבכורה המחודשת שלו בסיקסרס הייתה דווקא מול הקבוצה בה שיחק בטרייד קודם לכן, דנוור נאגטס. במשחק הוא קלע 11 נקודות והוסיף 6 אסיסטים ו-5 ריבאונדים. האופוריה במועדון מחזרתו של אייברסון נגמרה מוקדם מהמצופה, לאחר שב-22 בפברואר הוא הודיע שהוא לוקח חופשה כדי להיות עם בתו החולה. מספר שבועות לאחר מכן שוחרר אייברסון מחוזהו, והסיקסרס סיימו את העונה במאזן 27–55 ולא עלו לפלייאוף.

ב-18 במאי 2010 זכו הסיקסרס בבחירה ה-2 בדראפט, ויומיים לאחר מכן מונה דאג קולינס למאמן הראשי. ב-24 ביוני בחרו הסיקסרס בדראפט את אוון טרנר, וסיימו את

עונת 2010/2011 עם מאזן 41–41, במקום ה-7 במזרח. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את מיאמי היט והפסידו 1–4.

בעונת 2013/1014 השוותה פילדלפיה את שיא ההפסדים הרצופים בהיסטוריה של הליגה, לאחר שהפסידה 26 משחקים ברצף וסיימה את העונה במקום ה-14 והלפני-אחרון במזרח עם מאזן 19–63. למרות ההישג השלילי נבחר הרוקי של הסיקסרס, מייקל קרטר-ויליאמס, לרוקי השנה ב-NBA לאחר עונת רוקי טובה בה הוביל את כל שחקני השנה הראשונה בנקודות, אסיסטים, ריבאונדים וחטיפות.

לאחר שסיימו את עונת 2015/2016 במאזן שלילי של 10–72 זכו הסיקסרס בבחירת הדראפט הראשונה ובחרו בבן סימונס, ששבר את רגלו הימנית רגע לפני תחילת העונה.

2017–הווה: בהובלת ג'ואל אמביד

לקראת עונת 2017/2018 חזר סימונס לסגל הקבוצה. באותה עונה הוא הציג יכולת מצוינת, ובסיומה נבחר לרוקי השנה ב-NBA. לצידו שיחק הסנטר ג'ואל אמביד, שנבחר למשחק האולסטאר באותה עונה. הסיקסרס הצליחו להעפיל לפלייאוף ה-NBA מהמקום השלישי במזרח, והגיעו לחצי גמר המזרח בו הודחו על ידי הבוסטון סלטיקס 1–4. בדראפט 2018 בחרו הסיקסרס את לנדרי שאמט.

בעונת 2018/2019 הפכה פילדלפיה לאחת הקבוצות החזקות ב-NBA, כששני כוכבי הקבוצה, אמביד וסימונס, נבחרו למשחק האולסטאר. בסיום העונה הגיעה פילדלפיה למקום ה-3 במזרח, והודחה על ידי טורונטו ראפטורס בחצי גמר המזרח בסדרה מותחת במיוחד של שבעה משחקים, בסיומה הצליחו הראפטורס להמשיך לזכייה באליפות בזכות סל ניצחון של קוואי לנארד.

בעונת 2019/2020, בניגוד לתחזיות, אכזבה פילדלפיה והגיעה למקום השישי בלבד במזרח. בפלייאוף פגשו הסיסקרס בסיבוב הראשון את בוסטון סלטיקס, והפסידו להם בסוויפ 0–4 בבועת ה-NBA.

לפני עונת 2020/2021 מונה למאמן הקבוצה דוק ריברס. במקביל הצטרף דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, לצוות המקצועי של הקבוצה. מורי ביצע באותו קיץ מספר החלטות משמעותיות, כשהעביר לקבוצה בטרייד את דני גרין מאוקלהומה סיטי ת'אנדר וסת' קרי מדאלאס מאבריקס, והחתים את סנטר הלוס אנג'לס לייקרס דווייט הווארד.

בפלייאוף 2021 הגיעה הקבוצה לסיבוב השני, בו פגשה את אטלנטה הוקס בהובלת טריי יאנג והודחה לאחר מאבק צמוד 3–4. במהלך הסדרה אכזב בן סימונס ביכולתו, לאחר שמיעט לקלוע שלשות ורשם אחוזים נמוכים במיוחד מקו העונשין. כמו כן, ויתר סימונס על צעד וחצי קל לטובת מסירה ברגעי ההכרעה של המשחק השביעי. בעקבות משחקו ספג סימונס ביקורת רבה והפך לאחד השחקנים המושמצים בליגה, מה שהוביל לסכסוך מתמשך במהלך העונה הבאה בינו לבין הנהלת המועדון. במהלך המחצית הראשונה של עונת 2021/2022 סירב סימונס לשחק במדי הקבוצה, והמעיט להשתתף בפעילויותיה ולהתראיין. בעקבות כך, נקנס סימונס על ידי ההנהלה ולא קיבל שכר על המשחקים שהחסיר. בעקבות חוסר שיתוף הפעולה והתקשורת, הועבר סימונס, בטרייד לקראת סוף חלון הטריידים, ביחד עם סת' קרי, אנדרה דראמונד ושתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון תמורת כוכב ברוקלין נטס ג'יימס הארדן והפאוור פורוורד פול מילסאפ. בפלייאוף ניצחה פילדלפיה את טורונטו 4–2 בסיבוב הראשון אך הודחה שוב בחצי הגמר האזורי על ידי מיאמי היט 2–4.

בסיום עונת 2022/2023 נבחר ג'ואל אמביד ל-MVP של העונה הסדירה ב-NBA.

לוגואים

• 
  הלוגו של הקבוצה בתקופת "סירקיוז נשיונלס" בין השנים 1946–1949.
• 
  הלוגו של הקבוצה בתקופת "סירקיוז נשיונלס" בין השנים 1949–1963.
• 
  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1963–1977.
• 
  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1977–1997.
• 
  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 1997–2009.
• 
  הלוגו של הסיקסרס בין השנים 2009–2015.
• 
  הלוגו של הסיקסרס מאז שנת 2015.

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
אל סרבי	1949–1956	495	294	201	0.594	59	33	26	0.559	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1955)
פול סימור	1956–1960	279	155	124	0.556	20	9	11	0.450	—
אלכס האנום	1960–1963	239	127	112	0.531	18	8	10	0.444	—
דולף שייז	1963–1966	240	129	111	0.538	21	9	12	0.429	זכייה בפרס מאמן העונה (1966)
אלכס האנום (2)	1966–1968	163	130	33	0.798	28	18	10	0.643	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1967)
ג'ק רמזי	1968–1972	328	174	154	0.530	17	5	12	0.294	—
רוי רובין	1972–1973	51	4	47	0.078	—	—	—	—	—
קווין לוגרי	1973	31	5	26	0.161	—	—	—	—	—
ג'ין שו	1973–1977	334	157	177	0.470	22	11	11	0.500	—
בילי קנינגהם	1977–1985	650	454	196	0.698	105	66	39	0.629	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1983)
מאט גוקאס	1985–1988	207	119	88	0.575	17	8	9	0.471	—
ג'ים ליינם	1988–1992	367	194	173	0.529	21	8	13	0.381	—
דאג מו	1992–1993	56	19	37	0.339	—	—	—	—	—
פרד קרטר	1993–1994	108	32	76	0.296	—	—	—	—	—
ג'ון לוקאס	1994–1996	164	42	122	0.256	—	—	—	—	—
ג'וני דייוויס	1996–1997	82	22	60	0.268	—	—	—	—	—
לארי בראון	1997–2003	460	255	205	0.554	58	28	30	0.483	זכייה בפרס מאמן העונה (2001)
רנדי איירס	2003–2004	52	21	31	0.404	—	—	—	—	—
כריס פורד	2004	30	12	18	0.400	—	—	—	—	—
ג'ים אובראיין	2004–2005	82	43	39	0.524	5	1	4	0.200	—
מוריס צ'יקס	2005–2008	269	122	147	0.454	6	2	4	0.333	—
טוני דילאו	2008–2009	59	32	27	0.542	6	2	4	0.333	—
אדי ג'ורדן	2009–2010	82	27	55	0.329	—	—	—	—	—
דאג קולינס	2010–2013	230	110	120	0.478	18	8	10	0.444	—
ברט בראון	2013–2020	565	221	344	0.391	26	12	14	0.462	—
דוק ריברס	2020–2023	236	154	82	0.653	35	20	15	0.571	—
ניק נרס	2023–הווה	82	47	35	0.573	6	2	4	0.333	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
ליאו פריס	1949–1955	–
דני בייזונה	1955–1963	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1955)
אירב קוסלוף	1963–1966	–
ג'ק רמזי	1966–1970	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1967)
דון דז'רדין	1970–1973	–
ג'ין שו	1973–1974	–
פאט ויליאמס	1974–1986	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1983)
ג'ון נאש	1986–1990	–
ג'ין שו	1990–1992	–
ג'ים ליינאם	1992–1994	–
ג'ון לוקאס	1994–1996	–
בראד גרינברג	1996–1997	–
לארי בראון	1997–1998	–
בילי קינג	1998–2007	–
אד סטפנסקי	2007–2010	–
רוד ת'ורן	2010–2012	–
טוני דילאו	2012–2013	–
סם הינקי	2013–2016	–
בראיין קולנג'לו	2016–2018	–
ברט בראון	2018	–
אלטון ברנד	2018–2020	–
דריל מורי	2020–הווה	–

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

• חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 70, ג'ואל אמביד מול סן אנטוניו ספרס, 23 בינואר 2024.

ריבאונדים: 43, וילט צ'מברלין מול בוסטון סלטיקס, 6 במרץ 1965.

אסיסטים: 21, וילט צ'מברלין מול דטרויט פיסטונס, 2 בפברואר 1968, ומוריס צ'יקס מול ניו ג'רזי נטס, 30 באוקטובר 1982.

חטיפות: 10, אלן אייברסון מול אורלנדו מג'יק, 13 במאי 1999.

חסימות: 10, הארווי קאצ'ינגס מול אטלנטה הוקס (1975), מאנוט בול מול סקרמנטו קינגס (1991) ודיקמבה מוטומבו מול שיקגו בולס (2001).

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 1. האל גריר - 21,586 2. אלן אייברסון - 19,931 3. דולף שייז - 18,438 4. ג'וליוס ארווינג - 18,364 5. צ'ארלס בארקלי - 14,184

ריבאונדים: 1. דולף שייז - 11,256 2. ג'וני קר - 9,506 3. צ'ארלס בארקלי - 7,079 4. בילי קנינגהם - 6,638 5. וילט צ'מברלין - 6,632

אסיסטים: 1. מוריס צ'יקס - 6,212 2. האל גריר - 4,540 3. אלן אייברסון - 4,385 4. ג'וליוס ארווינג - 3,224 5. דולף שייז - 3,072

חטיפות: 1. מוריס צ'יקס - 1,942 2. אלן אייברסון - 1,644 3. ג'וליוס ארווינג - 1,508 4. אנדרה איגודלה - 1,076 5. צ'ארלס בארקלי - 1,007

חסימות: 1. ג'וליוס ארווינג - 1,293 2. סמואל דלמברט - 1,131 3. קולדוול ג'ונס - 926 4. ת'יאו ראטליף - 757 5. ג'ואל אמביד - 720

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה וילט צ'מברלין - 1966, 1967, 1968 ג'וליוס ארווינג - 1981 מוזס מלון - 1983 אלן אייברסון - 2001 ג'ואל אמביד - 2023 MVP של סדרת הגמר מוזס מלון - 1983 שחקן ההגנה של העונה דיקמבה מוטומבו - 2001 רוקי השנה אלן אייברסון - 1997 מייקל קרטר-ויליאמס - 2014 בן סימונס - 2018 השחקן השישי של העונה בובי ג'ונס - 1983 ארון מקי - 2001 השחקן המשתפר של העונה דיינה בארוס - 1995 מאמן השנה דולף שייז - 1966 לארי בראון - 2001 מאמנים במשחק האולסטאר אל סרבי - 1952, 1955 אלכס האנום - 1968 ג'ין שו - 1977 בילי קנינגהם - 1978, 1980, 1981, 1983 לארי בראון - 2000 דוק ריברס - 2021

חמישיית העונה הראשונה דולף שייז - 1952–1955, 1957, 1958 וילט צ'מברלין - 1966–1968 בילי קנינגהם - 1969–1971 ג'ורג' מקגיניס - 1976 ג'וליוס ארווינג - 1978, 1980–1983 מוזס מלון - 1983, 1985 צ'ארלס בארקלי - 1988–1991 אלן אייברסון - 1999, 2001, 2005 ג'ואל אמביד - 2023 חמישיית העונה השנייה אל סרבי - 1950 דולף שייז - 1950, 1951, 1956, 1959–1961 פול סימור - 1954, 1955 לארי קוסטלו - 1961 האל גריר - 1963–1969 וילט צ'מברלין - 1965 בילי קנינגהם - 1972 ג'ורג' מקגיניס - 1977 ג'וליוס ארווינג - 1977, 1984 מוזס מלון - 1984 צ'ארלס בארקלי - 1986, 1987, 1992 אלן אייברסון - 2000, 2002, 2003 דיקמבה מוטומבו - 2001 ג'ואל אמביד - 2018, 2019, 2021, 2022 חמישיית העונה השלישית דיקמבה מוטומבו - 2002 אלן אייברסון - 2006 בן סימונס - 2020

חמישיית ההגנה הראשונה בובי ג'ונס - 1979–1984 קולדוול ג'ונס - 1981, 1982 מוריס צ'יקס - 1983–1986 מוזס מלון - 1983 דיקמבה מוטומבו - 2001 רוברט קובינגטון - 2018 בן סימונס - 2020, 2021 חמישיית ההגנה השנייה בובי ג'ונס - 1985 מוריס צ'יקס - 1987 ריק מהורן - 1990 ת'יאו ראטליף - 1999 דיקמבה מוטומבו - 2002 אריק סנואו - 2003 אנדרה איגודלה - 2011 ג'ואל אמביד - 2018, 2019, 2021 מטיס ת'ייבול - 2021, 2022 חמישיית הרוקיז הראשונה צ'ט ווקר - 1963 לוציוס ג'קסון - 1965 בילי קנינגהם - 1966 פרד בויד - 1973 צ'ארלס בארקלי - 1985 הרסי הוקינס - 1989 ג'רי סטקהאוס - 1996 אלן אייברסון - 1997 אנדרה איגודלה - 2005 מייקל קרטר-ויליאמס - 2014 נרלנס נואל - 2015 ג'אליל אוקפור - 2016 דאריו שאריץ' - 2017 ג'ואל אמביד - 2017 בן סימונס - 2018 חמישיית הרוקיז השנייה קלארנס ות'רספון - 1993 שון בראדלי - 1994 שרון רייט - 1995 טים תומאס - 1998 ת'דאוס יאנג - 2008

שחקנים במשחק האולסטאר דולף שייז - 1951–1962 רד רוצ'ה - 1951, 1952 בילי גייבור - 1953 פול סימור - 1953–1955 ג'וני קר - 1956, 1959, 1963 לארי קוסטלו - 1958–1962, 1965 ג'ורג' יארדלי - 1960 האל גריר - 1961–1970 לי שייפר - 1963 צ'ט ווקר - 1964, 1966, 1967 לוציוס ג'קסון - 1965 וילט צ'מברלין - 1966–1968 בילי קנינגהם - 1969–1972 ג'ון בלוק - 1973 סטיב מיקס - 1975 דאג קולינס - 1976–1978 ג'ורג' מקגיניס - 1976, 1977 ג'וליוס ארווינג - 1977–1987 בובי ג'ונס - 1981, 1982 מוריס צ'יקס - 1983, 1986–1988 מוזס מלון - 1983–1986 אנדרו טוני - 1983, 1984 צ'ארלס בארקלי - 1987–1992 דיינה בארוס - 1995 אלן אייברסון - 2000–2006, 2010 ת'יאו ראטליף - 2001 דיקמבה מוטומבו - 2002 אנדרה איגודלה - 2012 ג'רו הולידיי - 2013 ג'ואל אמביד - 2018–2024 בן סימונס - 2019–2021 ג'יימס הארדן - 2022 טייריס מקסי - 2024

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
2	מוזס מלון	סנטר	1982–1986, 1993–1994	2019
3	אלן אייברסון	רכז, קלע	1996–2006, 2009–2010	2014
4	דולף שייז	פאוור פורוורד, סנטר	1948–1964	2016
6	ג'וליוס ארווינג	סמול פורוורד	1976–1987	1988
10	מוריס צ'יקס	רכז	1978–1989	1995
13	וילט צ'מברלין	סנטר	1965–1968	1991
15	האל גריר	רכז	1963–1973	1976
24	בובי ג'ונס	פאוור פורוורד	1978–1986	1986
32	בילי קנינגהם	סמול פורוורד, פאוור פורוורד	1965–1972, 1974–1976	1976
34	צ'ארלס בארקלי	פאוור פורוורד	1984–1992	2001
מיקרופון	דייב זינקוף	שדרן	1963–1985	1986

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל פילדלפיה 76'
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG 0 טייריס מקסי 1.88 מטרים 4 בנובמבר 2000 אוניברסיטת קנטקי C 1 אנדרה דראמונד 2.11 מטרים 10 באוגוסט 1993 אוניברסיטת קונטיקט SG 5 קוונטין גריימס 1.96 מטרים 8 במאי 2000 אוניברסיטת יוסטון PG 7 קייל לאורי 1.83 מטרים 25 במרץ 1986 אוניברסיטת וילאנובה SG/SF 8 פול ג'ורג' 2.03 מטרים 2 במאי 1990 אוניברסיטת פרזנו סטייט SF/PF 9 קלי אוברה 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 אוניברסיטת קנזס PG 11 ג'ף דאוטין (כ) 1.91 מטרים 10 במאי 1997 אוניברסיטת רוד איילנד PG 12 ג'ארד באטלר 1.91 מטרים 25 באוגוסט 2000 אוניברסיטת ביילור SG/SF 14 ריקי קאונסל 1.98 מטרים 3 באוגוסט 2001 אוניברסיטת ארקנסו SG 16 לוני ווקר 1.93 מטרים 14 בדצמבר 1998 אוניברסיטת מיאמי SG 17 ג'יילן הוד-שפינו (כ) 1.96 מטרים 19 ביוני 2003 אוניברסיטת אינדיאנה SF 19 ג'סטין אדוארדס 2.03 מטרים 16 בדצמבר 2003 אוניברסיטת קנטקי PG/SG 20 ג'ארד מקיין 1.91 מטרים 20 בפברואר 2004 אוניברסיטת דיוק C 21   ג'ואל אמביד 2.13 מטרים 16 במרץ 1994 אוניברסיטת קנזס SG 23   אריק גורדון 1.91 מטרים 25 בדצמבר 1988 אוניברסיטת אינדיאנה PF 28 גרשון יבוסלה 2.03 מטרים 17 בדצמבר 1995 צרפת PF/C 30   אדם בונה 2.08 מטרים 28 במרץ 2003 UCLA PF 65 אלכס ריס (כ) 2.06 מטרים 21 במאי 1999 אוניברסיטת אלבמה	מאמן: ניק נרס מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 10 במרץ 2025

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פילדלפיה 76' בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פילדלפיה 76' (באנגלית)

• פילדלפיה 76', ברשת החברתית פייסבוק
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית אינסטגרם
• פילדלפיה 76', ברשת החברתית טיקטוק
• פילדלפיה 76', סרטונים בערוץ היוטיוב
• פילדלפיה 76', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)