פתיחת התפריט הראשי

יהושע פישל שניאורסון

פסיכולוג יהודי
(הופנה מהדף פישל שניאורסון)
אין תמונה חופשית

יהושע פישל שניאורסון (ידוע כפישל שניאורסון) (ד' בתמוז תרמ"ח[דרוש מקור] 1888ז' בסיוון ה'תשי"ח, 26 במאי 1958) היה פסיכולוג וסופר דתי. שיטתו הפסיכולוגית מכונה "מדע האדם". ייסד תחנות טיפול לילדים יהודים בכמה מקומות אירופה.

ביוגרפיהעריכה

נולד לרב שניאור זלמן שניאורסון, שהיה הרב של הומל וסטארדוב שבאימפריה הרוסית, בנו של הרב שלום דובער שניאורסון (מרציצה), נכדו של הרב מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) מלובביץ'. הוא שמר על קשר עם הרב יוסף יצחק שניאורסון וחתנו הרב מנחם מנדל שניאורסון, אדמו"רי חסידות חב"ד-לובביץ'.

בילדותו למד בחדר המקומי ובישיבה, ובגיל 17 הוסמך לרבנות. לאחר מכן למד בגימנסיה בהומל וסיימה בדרגת 'מצטיין'. למד רפואה באוניברסיטת ברלין, קיבל תואר דוקטור באקדמיה הצבאית בפטרבורג.

ב-1920 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה המקומית בקייב, שם ייסד פקולטה לפדגוגיה רפואית, ונעשה לדקאן שלה. ערך רבעון עברי בשם "קדימה" שהיה מוקדש לפסיכולוגיה ולפילוסופיה של הדת, ממנו יצא גיליון אחד. פרסם את ספרו "הפסיכולוגיה האינטימית של הילד" (2 חלקים), (תחילה ברוסית ולאחר מכן בגרמנית וביידיש וחלקה בעברית), וכן את ספרו "התקופה הקטסטרופאלית והדור הגדל".

ב-1921 עבר לוורשה, שם עסק בפסיכו-היגיינה לילדים ומונה כמנהל מחלקה בתחום זה. השתתף בעריכת הירחון הפדגוגי הפסיכולוגי "תרבות". בשנת 1922 עבר לברלין, יסד גם שם תחנה פסיכוהיגיינית. הוציא עם אחרים את הרבעון לסוציולוגיה ופילוסופיה של התרבות בשם "עטאס", כמו כן הוציא בגרמנית (ומאוחר יותר בעברית, ביידיש ובאנגלית) את ספרו (שהיה יסוד לשיטתו לאחר מכן, "הדרך אל האדם, יסודות "מדע-האדם הפסיכולוגי" ותורת העצבנות"), ואת הספר "דרכים חדשות בפסיכולוגיה הסוציאלית" בעברית וביידיש. באותן השנים הוציא את הרומן ההיסטורי "חיים גראביצר" ביידיש, שתורגם לאחר מכן לעברית על ידי אברהם שלונסקי בהוצאת "שוקן".

ב-1927 עבר לארצות הברית, והמשיך לעסוק בפסיכו-היגיינה לילדים. נתמנה למרצה לפסיכולוגיה בסמינריון למורים[דרושה הבהרה], והוציא רבעון ביידיש בשם "מענטש-וויססנשאפט" (חכמת אנוש). בשנים אלו הוציא לאור שני רומנים ביידיש: "קאראהאד" (מחול) ו"די אידישע נקמה" (הנקמה היהודית).

ב-1933 חזר לוורשה, שם יסד תחנה פסיכוהיגיינית על יד אגודת הבריאות 'טאז', והוציא שם בשפת היידיש את ספריו, "פדגוגיה רפואית אינטימית", "הפסיכולוגיה של ישראל והעמים", ואת הרומן "גרענאדיר שטראסע".

 
כריכת החוברת של דר' שניאורסון בנושא "על הילדים הפרובלמתיים בתל אביב" משנת 1938

ב-1937 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, שם התמנה לתפקיד ניהול פסיכולוגי וחינוכי בעיריית תל אביב. בשנים אלה טיפל בילדים בעלי פיגור. פעל למען שמירת השבת וצביונה הדתי של העיר. נפטר בז' בסיוון ה'תשי"ח, 26 במאי 1958 ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק, סמוך לנחלת אדמו"רי צ'רנוביל.[1]

ספריועריכה

  • חיים גראביצר- סיפורו של נופל, נדפס לראשונה ביידיש, ברלין 1922–1926. תורגם לעברית בידי אברהם שלונסקי ונדפס לראשונה בתל אביב, 1940. מהדורה חדשה מוערת עם 'אחרית דבר על המחבר' מאת נתנאל לדרברג, הוצאת ידיעות אחרונות 2013
  • האישיות והחברתיות בתקופת הילדות, (הפסיכולוגיה הקיבוצית של הילדים ותורת החברתיות התרבותית)
  • הדרך אל האדם, יסודות מדע-האדם הפסיכולוגי ותורת העצבנות
  • כוחה של סניגוריה, סיפור המלשינות על חסידי חב"ד, הוצאת יבנה
  • חזיונות היסוד בחיי הנפש של הילדים, (הריפוי של הילדים העצבניים והריפורמה של ההפסקה), הוצאת יזרעאל, 1968
  • נקמה יהודית, הוצאת יבנה, 1958
  • שמחת היצירה והעצבנות בחיי הילד, הוצאת יזרעאל
  • פסיכולוגיה היסטורית של השואה והתקומה, מסות ומחקרים
  • יוהאן קטנר, רומאן הוצאת יזרעאל, 1976
  • הרופא והפילוסוף, סיפור פלאים על הרופא יונה גיטל, הוצאת יזרעאל, 1976 מהדורה חדשה מוערת עם 'אחרית דבר על הספר ועל המחבר' מאת נתנאל לדרברג, הוצאת ידיעות אחרונות 2017
  • פסיכולוגיה פדגוגית עברית, מחקרים בפסיכולוגיה האינטימית, הוצאת יזרעאל, 1968
  • שמחת היצירה והעצבנות בחיי הילד, הוצאת יזרעאל
  • קאראהוד, (תעיותיו ותהיותיו של אברהם-איטשה הפרוון), הוצאת יזרעאל
  • סיפורי התגלות חסידיים, הוצאת יזרעאל, 1976. יצא לאור מחדש בשנת 2009 על ידי 'מכון כפלים'.
  • אני מאמין

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה