יהושע פישל שניאורסון

פסיכולוג יהודי
(הופנה מהדף פישל שניאורסון)
אין תמונה חופשית

יהושע פישל שניאורסון (ידוע כפישל שניאורסון) (ד' בתמוז תרמ"ח[דרוש מקור] 1888ז' בסיוון ה'תשי"ח, 26 במאי 1958) היה פסיכולוג וסופר שומר מצוות. שיטתו הפסיכולוגית מכונה "מדע האדם". ייסד תחנות טיפול לילדים יהודים בכמה מקומות אירופה.

ביוגרפיהעריכה

 
כריכת החוברת של דר' שניאורסון בנושא "על הילדים הפרובלמתיים בתל אביב" משנת 1938

נולד לרב שניאור זלמן שניאורסון[1], שהיה הרב של הומל וסטארדוב שבאימפריה הרוסית, בנו של הרב שלום דובער שניאורסון (מרציצה), נכדו של הרב מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) מלובביץ'[2].

בילדותו למד בחדר המקומי ובישיבה, ובגיל 17 הוסמך לרבנות. לאחר מכן למד בגימנסיה בהומל וסיימה בדרגת 'מצטיין'. למד רפואה באוניברסיטת ברלין, קיבל תואר דוקטור באקדמיה הצבאית בפטרבורג.

ב-1920 נתמנה לפרופסור באוניברסיטה המקומית בקייב, שם ייסד פקולטה לפדגוגיה רפואית, ונעשה לדקאן שלה. ערך רבעון עברי בשם "קדימה" שהיה מוקדש לפסיכולוגיה ולפילוסופיה של הדת, ממנו יצא גיליון אחד. פרסם את ספרו "הפסיכולוגיה האינטימית של הילד" (2 חלקים), (תחילה ברוסית ולאחר מכן בגרמנית וביידיש וחלקה בעברית), וכן את ספרו "התקופה הקטסטרופאלית והדור הגדל".

ב-1921 עבר לוורשה, שם עסק בפסיכו-היגיינה לילדים ומונה כמנהל מחלקה בתחום זה. השתתף בעריכת הירחון הפדגוגי הפסיכולוגי "תרבות". בשנת 1922 עבר לברלין, יסד גם שם תחנה פסיכוהיגיינית. הוציא עם אחרים את הרבעון לסוציולוגיה ופילוסופיה של התרבות בשם "עטאס", כמו כן הוציא בגרמנית (ומאוחר יותר בעברית, ביידיש ובאנגלית) את ספרו (שהיה יסוד לשיטתו לאחר מכן, "הדרך אל האדם, יסודות "מדע-האדם הפסיכולוגי" ותורת העצבנות"), ואת הספר "דרכים חדשות בפסיכולוגיה הסוציאלית" בעברית וביידיש. באותן השנים הוציא את הרומן ההיסטורי "חיים גראביצר" ביידיש, שתורגם לאחר מכן לעברית על ידי אברהם שלונסקי בהוצאת "שוקן".

ב-1927 עבר לארצות הברית, והמשיך לעסוק בפסיכו-היגיינה לילדים. נתמנה למרצה לפסיכולוגיה בסמינריון למורים[דרושה הבהרה], והוציא רבעון ביידיש בשם "מענטש-וויססנשאפט" (חכמת אנוש). בשנים אלו הוציא לאור שני רומנים ביידיש: "קאראהאד" (מחול) ו"די אידישע נקמה" (הנקמה היהודית).

ב-1933 חזר לוורשה, שם יסד תחנה פסיכוהיגיינית על יד אגודת הבריאות 'טאז', והוציא שם בשפת היידיש את ספריו, "פדגוגיה רפואית אינטימית", "הפסיכולוגיה של ישראל והעמים", ואת הרומן "גרענאדיר שטראסע".

ב-1937 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, שם התמנה לתפקיד ניהול פסיכולוגי וחינוכי בעיריית תל אביב. בשנים אלה טיפל בילדים בעלי פיגור. פעל למען שמירת השבת וצביונה הדתי של העיר. נפטר בז' בסיוון ה'תשי"ח, 26 במאי 1958 ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק, סמוך לנחלת אדמו"רי צ'רנוביל[3].

עץ משפחתו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שניאור
זלמן מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה
אלטשולר[א]
 
רבי
דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מ"מ שניאורסון
הצמח צדק
 
חיה מושקא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זלטא
שניאורסון[ב]
 
רבי ישראל
נח שניאורסון
 
שרה
שניאורסון[ג]
 
(1) רבי יהודה
לייב שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
בתו של שלמה פריידעס[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר ליבא
שניאורסון
 
רבי שמריה
נח שניאורסון
 
רחל מוניסזון[ה]
 
רבי שלמה זלמן
שניאורסון
 
 
 
 
 
רבקה[ו]
 
 
 
 
 
רבי שלום דובער
שניאורסון (רצ'יצ'ה)
 
 
 
 
 
 
 
מרדכי שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מנדל[ז]
שניאורסון (בברויסק)
 
מוסיא (אשת
דוד ברבש)[ז]
 
גב' גינזבורג[ז]
 
גב' הנלין[ז]
 
(2) יהודה לייב
שניאורסון[ז]
 
גב' וישלצקי[ז]
 
הרב שניאור[ח][ז] זלמן שניאורסון
 
רחל מגזניק[ז]
 
 
משה שניאורסון[ז]
 
(3) יהודה לייב
שניאורסון[ז]
 
ביילא
שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל משה ברבש[ט]
 
 
שיינה רבקה[י]
 
שמואל בזפלוב[י"א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פישל שניאורסון
 
 
 
חיים ישעיה שניאורסון[י"ב][ז]
 
(אשתו)
 
פנחס שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן ברבש[י"ג]
 
 
 
מנחם ברבש
 
שטרה דובקין[י"ד]
 
אליהו דובקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חנה בזפלוב[ט"ו]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גבי ברבש
 
אורי ברבש[ט"ז]
 
בני ברבש[י"ז]
 
נחמה דקל
 
יהודה דקל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בועז דקל
 
אבישי דקל
 

- עץ זה הוא חלק ממשפחת שניאורסון ענף מהרי"ל מקאפוסט, והוא מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת אדמור"י חסידות קאפוסט, חוליה המקשרת בין דורות, סבי המשפחה, ילדי מהרי"ל מקאפוסט וילדיהם של שאר אדמו"רי קאפוסט
- להרחבה על שושלת האדמור"ים ראו בעץ שושלת חב"ד, להרחבה על סבי המשפחה וחלקים אחרים של המשפחה ראו בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון[י"ח]
- קישור לענף אחר במשפחת שניאורסון סומן בבצבע תכלת | מספור בצבע אדום כגון זה: (2) - כדי להבדיל בין שלושת ה"יהודה לייב" השונים

הערות:

  1. ^ פריט Q29348543 בוויקינתונים
  2. ^ פריט Q91481822 בוויקינתונים.
  3. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 2 בשורת הנשים
  4. ^ ספר הצאצאים עמוד 135
  5. ^ ספר הצאצאים עמוד 172
  6. ^ מסמכי אזרח נכבד לדורותיו, אגרות קודש הצמח צדק, עמוד קכ"ב, מספר 3 בשורת הנשים
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 ספר הצאצאים, עמוד 214
  8. ^ פריט Q90392481 בוויקינתונים
  9. ^ מספר 593 בספר הצאצאים, עמוד 293
  10. ^ מספר 597 בספר הצאצאים, עמוד 293 | כרטיס ביד ושם
  11. ^ שימש כרב העיר בברויסק, במקום הסבא שמריה נח שניאורסון עד להירצחו בשואה | אביו הוא יעקב מרדכי בזפלוב
  12. ^ פריט Q93565199 בוויקינתונים | התחתן עם בת המשפחה, הנדל - בתו של הרה"ק רבי מרדכי דב מהורנסייפול. הוא ואשתו מופיעים גם בעץ משפחת טברסקי
  13. ^ מספר 1186 בספר הצאצאים, עמוד 387
  14. ^ או: שטערנא | מספר 599 בספר הצאצאים, עמוד 293
  15. ^ בעלה שניאור זלמן בזפלוב בן יעקב מרדכי בזפלוב
  16. ^ מספר 2169 בספר הצאצאים
  17. ^ מספר 2170 בספר הצאצאים
  18. ^ טיוטה | מקורות העץ כאן הם מספר הצאצאים אלא אם כן נכתב אחרת

ספריועריכה

  • חיים גראביצר - סיפורו של נופל, נדפס לראשונה ביידיש, ברלין 1922–1926. תורגם לעברית בידי אברהם שלונסקי ונדפס לראשונה בתל אביב, 1940. מהדורה חדשה מוערת עם 'אחרית דבר על המחבר' מאת נתנאל לדרברג, הוצאת ידיעות אחרונות 2013
  • האישיות והחברתיות בתקופת הילדות, (הפסיכולוגיה הקיבוצית של הילדים ותורת החברתיות התרבותית)
  • הדרך אל האדם, יסודות מדע-האדם הפסיכולוגי ותורת העצבנות
  • כוחה של סניגוריה, סיפור המלשינות על חסידי חב"ד, הוצאת יבנה
  • חזיונות היסוד בחיי הנפש של הילדים, (הריפוי של הילדים העצבניים והריפורמה של ההפסקה), הוצאת יזרעאל, 1968
  • נקמה יהודית, הוצאת יבנה, 1958
  • שמחת היצירה והעצבנות בחיי הילד, הוצאת יזרעאל
  • פסיכולוגיה היסטורית של השואה והתקומה, מסות ומחקרים
  • יוהאן קטנר, רומאן הוצאת יזרעאל, 1976
  • הרופא והפילוסוף, סיפור פלאים על הרופא יונה גיטל, הוצאת יזרעאל, 1976 מהדורה חדשה מוערת עם 'אחרית דבר על הספר ועל המחבר' מאת נתנאל לדרברג, הוצאת ידיעות אחרונות 2017
  • פסיכולוגיה פדגוגית עברית, מחקרים בפסיכולוגיה האינטימית, הוצאת יזרעאל, 1968
  • שמחת היצירה והעצבנות בחיי הילד, הוצאת יזרעאל
  • קאראהוד, (תעיותיו ותהיותיו של אברהם-איטשה הפרוון), הוצאת יזרעאל
  • סיפורי התגלות חסידיים, הוצאת יזרעאל, 1976. יצא לאור מחדש בשנת 2009 על ידי 'מכון כפלים'.
  • אני מאמין

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פריט Q90392481 בוויקינתונים
  2. ^ ראו להלן בעץ המשפחה
  3. ^ פרופ' שניאורסון למנוחות, חרות, 17 במאי 1958, עמ' 4