פלס אם ואגראם
מחנה פלס אם ואגראם או שדה התעופה פלס אם ואגרם (בגרמנית: Fliegerhorst Fels am Wagram) הוא אחד מאתרי מחנה הריכוז החיצוניים הקטנים של מחנה הריכוז מאוטהאוזן בפלס אם וואגרם (אנ'), באוסטריה התחתית.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז |
| מדינה |
אוסטריה  |
| מחוז | אוסטריה התחתונה |
| מחנות נלווים | מאוטהאוזן |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר |
 צבא ארצות הברית |
| נתונים | |
| מספר הנספים | לא ידוע |
| קואורדינטות | 48°26′37″N 15°48′48″E / 48.443611111111°N 15.813333333333°E |
  | |
תיאור המחנה עריכה
ב-1938 החלה בניית שדה תעופה קטן בפלס לרבות מרכז בקרה עבורו. שדה התעופה לא היה סלול והיה בו האנגר גדול. מצפון לפלס הוקם מחנה צריפים ובו כמאה צריפי עץ ומגרש מסדרים מרכזי, ששימש מאביב 1939 כמחנה אימונים של לופטוואפה. בשדה התעופה הייתה גם חוות ארנבות אנגורה עם כ-2000 בעלי חיים. צמר החיות שימש לייצור מצנחים ופשתן לחיילים.
יש כיום ראיות מבוססות כי החל מ-27 ביוני 1944 נאלצו לעבוד שם כעובדי עבודות כפייה כמה עשרות מיהודי הונגריה שגורשו ממדינתם, נשלחו ממחנה האם מאוטהאוזן ושוכנו בצריף שהוקם ישירות באזור. יחד עם עובדים זרים (על פי רוב אסירים) שהוצבו בטירת תירנטל (Schloss Thürnthal) הם היו תחת פיקוד מפקד המחנה - כ-3,000 איש, שהועסקו כעבדים ממש אצל חקלאים ובפירמות ייצור שונות. יהודי הונגריה זכו במקום ליחס זהה של אסירים.
המחנה הקטן הזה, שזמן רב לא היה ידוע לחוקרים, זכה לזלזול, להכחשה או להתעלמות מוחלטת של האוכלוסייה האזרחית של פלס והכפרים מסביב. בני התקופה האוסטרים המעטים ששרדו ועבדו עבור הרייך הגרמני תמורת שכר במחנה זה, יכלו לדווח על כך בתום המלחמה, אך סכרו את פיהם.
את העסקת היהודים בפלס ניתן לקרוא לראשונה בצו של יושב ראש לשכת העבודה המחוזית, שניתן ב-27 ביוני 1944. תקנה זו של 11 נקודות מתחילה כך:
- יהודים, כזרים לגזע, אינם חברים בחברות ובמפעלים גרמנים.
- יחסי העבודה של היהודים הם דבר מיוחד.
- ניתן להעסיק עובדים יהודים רק בקבוצות. יש לשמור אותם בנפרד מאחרים ולהציב אותם במגורים נפרדים.
- תקנות חוק העבודה הגרמני אינן חלות על תנאי העסקתם של יהודים.
- עובדים יהודים מתחת לגיל 18 כפופים לאותן תקנות זמן עבודה כמו מבוגרים.
ועוד....
תוכנו של "מדריך המפעיל של תעסוקת יהודי הונגריה בקיץ 1944'" (נקודות 1–10) מחליף את הכתוב הנ"ל כי הוא מתחיל כך:
Die Juden gelten als Häftlinge und unterliegen der Verfügungsgewalt der Geheimen Staatspolizei כלומר "היהודים הם אסירים וכפופים לגישה החשאית של משטרת המדינה". (גסטפו)
היהודים הראשונים שנשלחו רשמית למחנה פלס על ידי לשכת העבודה היו רשומים עם מספר זיהוי, שם ותאריך לידה.
במכתב לראש עיריית פלס, שנכתב ב-11 ביולי 1944, אישר ראש הנהלת המחוז כי יש להתייחס "...ליהודי הונגריה שהגיעו לאחרונה כאסירים...".[1] בנספח קיבל ראש העיר רשימה עם שמות, תאריכי לידה ומספרי זיהוי של 62 יהודים (מתוך 72). מרשימה זו, אשר נערכה ב-1 ביולי 1944, ניתן להסיק את קבוצת הגיל של האנשים שגורשו לשם:
- היהודי ההונגרי המבוגר ביותר במחנה היה שמואל שולד (או סולד) שנולד ב-15 במאי 1868 (כלומר היה בן 76).
- הילדים הצעירים ביותר הם אדית רטי (נולדה ב-16.9.1943), גבריאל היידו (נולד ב-25.8.1942) ופטר גולדמן (נולד ב-13.11.1941).
- מתוך סך של 72 יהודים, 23 היו גברים ו-49 היו נשים, כלומר יותר מ-50% היו נשים.
לתושבי פלס אם ואגראם "נודע על קיומם של יהודי המזרח ההונגרים ועל איסור המגע עמם" באיומי מכות ושיטות אחרות ידועות לשימצה".[2]
ניתן להוכיח את קיום מחנה פלס עד 16 במרץ 1945. זה מתאשר על ידי מותו באותו היום של גאורג שנקר בן ה-5. הילד היהודי יליד בודפשט נהרג ממטען (אולי מוקש אולי פצצה) ונקבר בבית העלמין הקתולי בפלס. האם גיאורג שנקר הוצא מקברו לאחר המלחמה, או שהוא עדיין טמון שם, לא ידוע.
השמות מהרשימה עריכה
- אדית רטי : היא הייתה במחנה עם אמה הלן (נולדה ב-23 במרץ 1912) ואחיה גאורג (נולד ב-24 ביוני 1936). שמה של אדית נמצא ברשימת המתים, אבל אמה וגאורג לא נמצאים (מיום 13.04.1944)
- גבריאל היידו : הוא היה במחנה עם אמו, אליזבת (נולדה ב-7 בספטמבר 1907).
- שמואל שולד : שמו מופיע בשתי רשימות, אך פעם מכונה "סולד", ופעם נכתב כ"שולד".
- פטר גולדמן : הוא היה במחנה עם אמו, מרגרטה גולדמן (נולדה ב-9 בספטמבר 1913).
- מקס רוזנברג: הוא ואשתו מוזכרים כאחד מ-72 היהודים שנרשמו מאוחר יותר ב-13 ביולי 1944. מקס רוזנברג נולד ב-4 ביוני 1890 ואשתו הלן נולדה ב-6 בנובמבר 1894. הלן נוספה לרשימה ב-1 ביולי 1944 תחת השם הלן ומספר הזיהוי 748. בעלה עדיין לא ברשימה הזו, אבל (הבן שלהם?) מישקו רוזנברג (נולד ב-28 בינואר 1921) כן. הוא כבר לא ברשימה של 13 ביולי 1944.
- גאורג שנקר : גיאורג שנקר נולד ב-1 במאי 1939 בבודפשט ונכלל ברשימה של ה-13 ביולי 1944 עם אמו, אליס שנקר (נולדה ב-25 במרץ 1914). הילד נפטר ב-16 במרץ 1945, ונקבר בקבר מס' 120 בפלס.[3]
המצב היום עריכה
אזור הצריפים לשעבר, הממוקם צפונית לקמפטל שטראסה (Kamptal Straße) של היום, עבר חלוקה מחדש (פרצלציה) ונבנה מחדש ברובו. שדה התעופה הוא שוב שדה חרוש.
חסידת אומות העולם עריכה
בסוף 1944 קלטה והצילה מריה גראוזנבורגר (1973-1901 - אז בת 43) את אחת ממשפחות הפליטים היהודים ההונגריים הללו בפלס ומכאן ואילך הסתירה אותן מפני הנאצים. על כך זכתה בכבוד כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם ב-1978.[4]
לקריאה נוספת עריכה
- Ingrid Oberndorfer: Ungarische Juden im KZ Fels am Wagram zwischen Juli 1944 und März 1945, in David, Jüdische Kulturzeitschrift, Ausgabe 101, Ebenfurth
- Ungarische Juden im KZ Fels am Wagram zwischen Juli 1944 und März 1945
הערות שוליים עריכה
- ^ „...die in der letzten Zeit eingetroffenen ungarischen Juden wie Häftlinge.." zu behandeln sind.
- ^ Die Einwohner von Fels am Wagram wurden „...durch Anschlag bezw. sonstige Unterrichtung von dem Vorhandensein ungarischer Ostjuden und des Verbotes des Verkehrs mit diesen..:16" informiert.
- ^ Liste der im Pfarrfriedhofe Fels bestatteten Kriegsopfer, Nr. 15: „Judenkind Georg Schenker", geb. in Ungarn am 1.5.1939, gest. in Fels am 16.3.1945, begraben im März 1945 im Grab Nr. 120, in: Landhaus St. Pölten, Abteilung IVW2-K, Kriegsgräberanlage, Stammzahl 945 (1989).
- ^ חסידת אומות העולם מריה גרוזנברגר באתר יד ושם