פתיחת התפריט הראשי
חלוקת הפרובינקיה הרומית סוריה פלשתינה לשלושה חבלים ביזנטיים

פלשתינה פרימהלטינית: Palaestina Prima או Palestine I ; תרגום: פלשתינה הראשונה) הייתה ישות מנהלית ביזנטית ובירתה קיסריה שראשיתה בשנת 409 עת פרסם הקיסר תיאודוסיוס השני צו לחלוקה וארגון מחדש של כל הפרובינקיות במזרח האימפריה הביזאנטית.

הצו חילק את הפרובינקה סוריה פלשתינה, שהתגבשה מצירוף שטחי הפרובינקיה יהודה והפרובינקיה סוריה לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בידי רומא, לשני חבלים נוסף על חבל פלשתינה טרטיה שנגרע מפרובינקיית סוריה פלשתינה כבר בשנת 358, חבלים המשתרעים בימינו על שטח מדינת ישראל ושטח עבר הירדן: פלשתינה פרימה שהשתרעה על שטחי יהודה ושומרון, מישור החוף ופלשתינה סקונדה שהשתרעה על שטחי הגליל והגולן וחלקים מצפון עבר הירדן.

בשנת 484 לערך, בזמן שלטון זנון, קיסר האימפריה הביזנטית, פרץ המרד השומרוני הגדול הראשון, ככל הנראה משום שהקיסר ביקש לכפות עליהם את הנצרות. המרד פרץ בשכם ובשומרון. המורדים כבשו את קיסריה והשתלטו על כל הפרובינקיה פלשתינה פרימה. אולם בסופו של דבר המרד נכשל. כוחותיו של דוכס פלשתינה הצליחו לדכא אותו ומנהיג המרד, יוסטאס, הוצא להורג. זנון אסר על השומרונים לקיים את פולחנם על הר גריזים והפך את בית הכנסת שעליו לכנסייה. בשנת 495 לערך נעשה ניסיון נוסף למרד, אך הוא דוכא על ידי הנציב פרוקופיוס. בתחילת שנת 529, בתקופת שלטון יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, פרץ המרד השומרוני הגדול ביותר, שהתפשט משכם אל קיסריה ובית שאן והגיע גם לסביבות ירושלים ועד דרומה של פלשתינה פרימה. המרד דוכא ובשל תוצאותיו הקשות, העניק האוצר האימפריאלי הקלות רבות לפלשתינה פרימה.[1]

בשנת 536, בתקופת יוסטיניאנוס, הועלה מושל הפרובינקיה לדרגת פרוקונסול והוא קיבל את דרגת הכבוד Spectabilis (נערץ), השנייה בסדר הדרגות של המעמד הסנאטורי. כמו כן, הוא קיבל את הזכות ללבוש בגד ארגמן, משכורתו הוגדלה וניתנה לו עדיפות משפטית על פני נציב פלשתינה סקונדה. במקרה של מרד, היה עליו לדכאו גם אם פרץ בפלשתינה סקונדה. המושל ישב בקיסריה, בירת הפרובינקיה. בשנת 536 מושל הפרובינקיה היה סטפנוס, מהעיר עזה. במאה ה-6 היה מושל נוסף בשם תאודורוס, יליד קיסריה. המושלים באו בעיקר מהשכבות העירוניות הבינוניות והעליונות. למושל היה משרד משלו: עמד לרשותו סגל של פקידים ברמות שונות ובתחומים שונים.[2]

היירוקליס מנה במחצית הראשונה של המאה הששית 21 ערים בפלשתינה פרימה. גאורגיוס מקיפרוס מנה במחצית השנייה של אותה מאה, שתי ערים נוספות, יבנה וניקופוליס, ויישובים נוספים.[3]

פלשתינה פרימה נכבשה בידי האימפריה הסאסאנית בשנת 614, אולם שבה ונכבשה בידי ביזנטיון בשנת 628, לפני שנפלה בידי המוסלמים עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 636.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך חמישי: התקופה הרומית-ביזנטית, חלק ג, 2. ארץ ישראל באימפריה הביזנטית: היסטוריה מדינית (395–634) (ירון דן), עמ' 250–252.
  2. ^ ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך חמישי: התקופה הרומית-ביזנטית, חלק ג, 3. פני הארץ ויישובה: האוכלוסייה, העיר והכפר (ירון דן), עמ' 262–263.
  3. ^ ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך חמישי: התקופה הרומית-ביזנטית, חלק ג, 3. המשטר והמנהל הביזנטי בארץ ישראל (ירון דן), עמ' 296–297.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.