פנטזיית אונס
פנטזיית אונס (המכונה לפעמים באנגלית: Rape-play) היא פנטזיה מינית, הכוללת משחק דמיוני או העמדת פנים, כאילו אחד המשתתפים כפוי או אנוס בעצמו לבצע מעשים מיניים, או מכריח אחר לביצוע פעילות מינית (אנ') כלשהי. במשחקי תפקידים מיניים (אנ') זה כרוך בביצוע תפקידים של מין כפייתי. פורנוגרפיית אונס היא ספרות או תמונות הקשורות לאונס, ולעיתים גם בתסמונת סטוקהולם כאמצעי לעוררות מינית.
פנטזיה
עריכהמחקרים מצאו כי פנטזיית אונס היא פנטזיה מינית נפוצה בקרב גברים ונשים כאחד. הפנטזיה עשויה לערב את הפנטזיונר כמי שנכפו עליו יחסי מין או להיות מבצע ה"עבירה". מחקר שנערך על ידי צמד החוקרים הריטון וסינגר בשנת 1974[1] מצא כי "להכניע או להיות מוכנע" הייתה הפנטזיה השנייה בתדירות הגבוהה ביותר בסקר שלהם; מחקר משנת 1984 שנערך על ידי צמד החוקרים כנפו ויפה, דירג את הפנטזיה 'כניעה' כפנטזיה הנפוצה ביותר במהלך קיום יחסי מין במחקר שלהם. בשנת 1985 אמר לואי ג'נדה, פרופסור חבר לפסיכולוגיה באוניברסיטת אולד דומיניון, כי הפנטזיה המינית להיאנס היא הפנטזיה המינית הנפוצה ביותר עבור נשים.[2] מחקר שנערך ב-1988 על ידי החוקרים פלייטר והרולד מצא כי למעלה מלמחצית מהנשאלות היו פנטזיות על מין כפוי.[3]
ההשערה המצוטטת ביותר לשאלה 'מדוע נשים מפנטזות להיאלץ ולהיות כפויות לפעילות מינית כלשהי' היא שהפנטזיה מונעת אשמה הנגרמת חברתית - האישה לא צריכה להודות באחריות לרצונותיה ולהתנהגותה המינית. מחקר שנערך ב-1978 על ידי החוקרים מורל ופולינגשטדט,[4] תאם את ההשערה הזו, ומצא שנשים עם רמות גבוהות של אשמת מין היו בעלות סיכוי גבוה יותר לדווח על פנטזיה בנושא כפייה, היכנעות וחוסר אונים. לעומת זאת, החוקרים פלייטר והרולד השתמשו במדד אחר של אשמה ולא מצאו שום מתאם. מחקרים אחרים מראים כי לנשים המדווחות על פנטזיות מין בכפייה יש גישה חיובית יותר בנושא מיניות, תוך סתירה להשערת האשמה.[5] מחקר משנת 1998 שנערך על ידי שטרסברג ולוקרד מצא כי נשים שפנטזו על שימוש בכוח היו בדרך כלל בעלות פחות אשמת מין ויותר ארוטופיליות, וכתוצאה מכך היו פנטזיות תכופות ומגוונות יותר. עם זאת, נאמר כי פנטזיות על שימוש בכוח אינן הנפוצות ביותר או השכיחות ביותר.[6]
45.8% מהגברים במחקר משנת 1980 דיווחו על פנטזיה במהלך קיום יחסי מין הטרוסקסואליים על "סצנה בה [היה להם] הרושם שנאנסו על ידי אישה" (3.2% לעיתים קרובות ו-42.6% לפעמים), 44.7% מהסצנות היו על אישה מפותה "שמעמידה פנים שמתנגדת" ו-33% של אונס אישה.[5]
מחקר שנערך על נשים בגילאי קולג' (18–20) בשנת 1998 מצא כי למעלה ממחציתן עסקו בפנטזיות של אונס או כפייה, שלפי מחקר אחר, הם פשוט ביטויים "פתוחים ולא-שמורים" של מיניות נשית.[7]
הערות שוליים
עריכה- ^ Arndt, William B., Jr.; Foehl, John C.; Good, F. Elaine (בפברואר 1985). "Specific Sexual Fantasy Themes: A Multidimensional Study". Journal of Personality and Social Psychology. Washington DC: האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. 48 (2): 472–480. doi:10.1037/0022-3514.48.2.472.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Janda, Louis H. (1985). How to Live with an Imperfect Person. Issaquah, Washington: Wellness Institute, Inc. p. 334. ISBN 1-58741-007-9.
- ^ Baumeister, R.F. (2001). Social Psychology and Human Sexuality: Essential Readings. Philadelphia, Pennsylvania: Psychology Press. p. 125. ISBN 1-84169-018-X.
- ^ Moreault, Denise; Follingstad, Diane R. (בדצמבר 1978). "Sexual Fantasies of Females as a Function of Sex Guilt and Experimenta". Journal of Consulting and Clinical Psychology. Washington DC: האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. 46 (6): 1385–1393. doi:10.1037/0022-006X.46.6.1385. PMID 730888. נבדק ב-16 ביוני 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Crépault, Claude; Couture, Marcel (בדצמבר 1980). "Men's erotic fantasies". Archives of Sexual Behavior. Berlin, Germany: Springer Science + Business Media. 9 (6): 565–81. doi:10.1007/BF01542159. PMID 7458662.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Bader, Michael J. (2003). Arousal: The Secret Logic of Sexual Fantasies. London, England: Macmillan Publishers. p. 126. ISBN 0-312-30242-8.
- ^ Strassberg, Donald S.; Locker, Lisa K. (באוגוסט 1998). "Force in Women's Sexual Fantasies". Archives of Sexual Behavior. Berlin, Germany: Springer Science + Business Media. 27 (4): 403–414. doi:10.1023/A:1018740210472. ISSN 1573-2800. PMID 9681121.
{{cite journal}}: (עזרה)