פסיכותרפיה גופנית

פסיכותרפיה גופנית היא ענף בתוך הפסיכותרפיה המתמקד בקשר בין נפש וגוף. ההתנסות כוללת תנועה, משחק תפקידים, ציור וכן הלאה, האמורים לסייע למטופל להביע את עולמו הפנימי ואף להעלות רגשות מודחקים אל פני השטח.

השיטה עריכה

לחלק מהתהליכים הנפשיים של האדם יש הקשרים גופניים, ולהפך. חוויות מן העבר, טראומות אישיות ורגשות עשויים להשפיע על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים.

הגוף מנסה לעיתים לאותת לאדם על רגשותיו דרך תחושות גופניות, כאבים, מיחושים ומחלות. הפסיכותרפיה הגופנית מאפשרת את ההתבוננות, המגע, והקשר עם כל אלה, במטרה למצוא איזון וריפוי פנימי. בשיטה זו המטופל מביע את עצמו באופן פעיל ויצירתי, וההתנסות החווייתית שלו בטיפול נועדה לתת לו תחושת שליטה ומסוגלות שבאמצעותה נועדה להשתפר התמודדותו עם קשייו.

היסטוריה עריכה

שורשיה של גישה זו בהגותם של פייר ז'נה וזיגמונד פרויד. הגישה פותחה על ידי וילהלם רייך, תלמידו של זיגמונד פרויד, ששם לב כי בזמן טיפוליו של פרויד מגיב גופו של המטופל במקביל ובהתאם להתרחשויות הרגשיות והמחשבתיות תוך כדי השיחות. בטיפוליו היה רייך בין הראשונים שהתייחסו לתהליכים נפשיים וגופניים במקביל. תלמידו, אלכסנדר לואן, פיתח את תורתו לזרם טיפולי בשם ביואנרגיה. עבודתם של רייך, לואן ותלמידיהם, שהתקיימה בעיקר בארצות הברית, אופיינה בהתמקדות בעבודה חזקה על הגוף והדפוסים הגופניים, ובהסרת חסימות. לעומתם, באירופה התפתחו זרמים מאופקים ועדינים יותר, שעסקו ב"המסת" השריון השרירי וב"פיתוי" ההגנות והחסימות. מפתחים ידועים של הגישות האירופאיות הם גרדה בויסן, שפיתחה את העבודה הביודינאמית; ודייוויד בואדלה, שפיתח את הביוסינתזה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פסיכותרפיה גופנית בוויקישיתוף