פסלי עין ע'זאל
פסלי עֵין עַ'זְאֵל הם פסלים מהתקופה הנאוליתית אשר נוצרו במהלך האלף ה-7 לפנה"ס לערך בעין ע'זאל (בערבית: عين غزال), מצפון לעמאן (רבת עמון), בירת ירדן של היום. הפסלים התגלו בשנת 1983 והובאו אל מוזיאון ירדן בעמאן.
הפסלים עריכה
עין ע'זאל היה יישוב נאוליתי שהיה פעיל בין השנים 7250 לפנה"ס ו-4500 לפנה"ס. ביישוב התרחש מעבר יוצא דופן מתרבות של ציידים-לקטים לתרבות חקלאית. ככל הנראה קבורה הייתה היבט חשוב בתרבות האזורית, כפי שחושפים אתרי קבורה משומרים היטב שנתגלו באזור.
תושביה של עין ע'זאל יצרו קבוצה של פסלים שגובהם נע בין שלושים למאה סנטימטרים בין 6750 לפנה"ס ל-6570 לפנה"ס. בעזרת חומרים כגון טיח שנאספו מהביצות והואדיות הסמוכות, יצרו בעלי המלאכה שלדים דמויי דחליל, אותם עטפו בשכבות חוטים מפותלים על מנת שיישמרו על צורתם. לאחר מכן, הפסלים הועברו לייבוש אל מול השמש, כדי להבטיח את הקשחת הטיח.
כמה דמויות, הגדולות והחשובות לכאורה, קיבלו שכבה דקה של טיח לבן במיוחד; בעוד אחרים קיבלו שכבת פסים ובעוד מחצית נוספת נותרה חלקה. ראשי הפסלים זכו לתשומת לב קפדנית, כולל שכבות טיח מרובות, עיני גיר גדולות ולבנות ואישונים עשויים ביטומן, שפתיים פשוטות, קווי גבה וסנטרים. חלק מהפסלים היו מעוטרים בבגדים או בבדים. לאחר ששימשו את מטרותיהם, ככל הנראה לטובת טקסים דתיים, נקברו הפסלים בסדר ממזרח למערב, בשני "קברים".
גילוי עריכה
בשנות ה-70 של המאה ה-20, פרויקט הקמת כבישים לעבודות ציבוריות חשף את אתר עין ע'זאל וממשלת ירדן הקדישה מיד את השטח לשימור ארכאולוגי. הפסלים הראשונים התגלו בשנת 1983 על ידי קבוצת ארכאולוגים בראשות גארי רולפסון. עם זאת, האקלים הקשה והחם של ירדן גבה מחיר מיידי מהפסלים, פיצח את הטיח וחשף את שלדיהם הפנימיים. לכן, עם גילוי פסלים נוספים בשנת 1985, הצוות החליט "לחסום" את כל הבור לפעולת מכון סמית'סוניאן בוושינגטון די. סי., משם הועברו אל מוזיאון ירדן בעמאן בעוד חלק הגיעו אל מוזיאון הלובר בפריז.
