עיר שינה
| ערך מחפש מקורות | |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
עיר שינה היא עיר המשמשת בעיקר למגורים ואין בה מסחר, תרבות, תעשייה או משרדים בהיקף משמעותי. בדרך כלל מרבית התושבים המתגוררים בערי שינה נוסעים לערים שכנות לצורך עבודתם, ועל כן מכונים יוֹממים.
ההבחנה בין פרוור לבין עיר שינה מטושטשת לעיתים. ככלל, פרוורים מתפתחים באזורים הסמוכים למרכזי תעסוקה, בעוד שבערי שינה אין כלל עסקים גדולים, ורוב תושביהן נוסעים למרכזי תעסוקה הממוקמים בערים אחרות, כשלעיתים אין רצף אורבני ביניהן. ערי שינה עשויות לשכון באזורים כפריים או כפריים-למחצה.
גורמים עריכה
ערי שינה עשויות להיווצר כתוצאה ממספר גורמים:
לעיתים עיר מאבדת את מקור התעסוקה העיקרי של תושביה, ובכך מאלצת אותם למצוא מקורות פרנסה חלופיים מחוץ לה. במקרים אחרים, ערים קטנות מושכות תושבים (החפצים באיכות חיים) אולם לא עסקים גדולים. גורם נוסף, אשר רלוונטי בעיקר בדרום ומערב ארצות הברית, הוא גידולן המהיר של ערים-קטנות לשעבר.
ערי שינה נוצרות גם כאשר אין ביכולתם של עובדי אזור מסוים לממן מגורים בעיר שבה הם עובדים ועל כן הם נאלצים להשתקע במקומות חלופיים, שבהם עלויות המחיה נמוכות יותר. תופעה זו הולכת ורווחת במערב ארצות הברית, שם ערי קיט ונופש דורשות כוח עבודה גדול, אך החיים בהם יקרים מאוד. לדוגמה, עיר הקיט ג'קסון שבוויומינג, אשר פיתחה ערי שינה אחדות סביבה, כגון ויקטור, דריגס ואלפין. ערי שינה אלו הן ביתם של מרבית העובדים בג'קסון.
השפעות עריכה
ערי שינה נוטות להאיץ את פיתוחן של דרכי תחבורה ומערכות תחבורה ציבורית. אלו באות לידי ביטוי בעיקר בקווי רכבת קלה המחברים בין מרכז העיר לבין עיר-השינה.
מאז שנות ה-60, גדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית ובבריטניה, לנוכח המגמה של תושבים לעזוב את הערים לטובת אזורים סמוכים, בעלי אופי כפרי יותר.
ערי השינה בארצות הברית נוטות לגבות מסי עירייה גבוהים יותר מתושביהן, היות שרוב ההכנסות מקורן במשקי בית פרטיים ולא בעסקים. לעיתים עובדה זו מדרבנת את העיריות לעודד פעילות מסחרית בתחומן, ואז מוכרת תופעה זו כפירבור המסחר.
ראיוני שינה של מוסקבה עריכה
ברוסיה של סוף המאה ה-20 ערי שינה נקראו גם ראיוני שינה או נפות שינה.
ראיוני השינה של מוסקבה היו: מערב דגונינו, מזרח דגונינו, ביריוליובו המזרחית, ביריוליובו המערבית, ליאנוזובו, שצ'וקינו, ביבירבו, מיטינו, מדבדקובו (צפון מדבדקובו ודרום מדבדקובו), סטרוגינו, צ'רטנובו (צ'רטאנובו הצפונית, צ'רטאנובו המרכזית, צ'רטאנובו הדרומית), חוברינו, אלטופייבו, בראטייבו, סולנצבו, קונקובו, ושניאקי, אורוחובו-בוריסובו (צפון אורחובו-בוריסובו, דרום אורחובו-בוריסובו וזיאבליקובו), אוטראדנויה, בסקודניקובסקי, צ'ריומושקי ויאסנבו, שנבנו באתר הכפרים ההרוסים שהפכו לחלק מהעיר בשנת 1960 ואילך, או על שדה ביוב ושפכים ששוחזר כמו מריינו. הם נבנו עם בתי פאנל טיפוסיים בגובה 9 עד 22 קומות. תושבים נסעו לתחנות המטרו באמצעות אוטובוסים ורכבות. תשתיות תרבות ופנאי, למעט ספריה ובמקרים מסוימים בית קולנוע, לא היו קיימים כמעט בראיונים אלה. לצורך קניות, נסעו תושבי הראיונים למרכז העיר – אל גום, צום, חנות הכלבו דטסקי מיר, חנויות מכולת בכיכר סמולנסקיה, לוביאנקה, רחוב גורקי (כיום רחוב טברסקאיה). בחנויות מכולת באזורי השינה עצמן, המבחר היה מצומצם: עד תחילת שנות ה-90 לרוב לא היה אפילו נקניק מבושל למכירה. ניתן היה לרכוש סריגים, חליפות והנעלה רק בחנויות של מרכז העיר. בשל המצב הדיכאוני והיעדר ההזדמנויות לפנאי תרבותי לצעירים, התפתחו קבוצות פשיעה באזורים רבים, למשל, ארגוני הפשע אורחובסקאיה, סולנצבסקאיה, גוליאנובסקאיה.
המצב התחיל להשתנות בתחילת המאה ה-21. כעת יוצאים תושבי מרכז מוסקבה לקניות בראיוני שינה לאורך כביש הטבעת של מוסקבה, שם הוקמו היפרמרקטים גדולים עם מחירים נמוכים יותר. מועדונים, מסעדות ובתי קפה הופיעו בראיוני שינה, ובחלקם (סטרוגינו, מיטינו, מריינו, אוטראדנויה, ביבירבו, בוטובו) הונחו קווי מטרו חדשים.