רכבת קלה

ערך זה עוסק במערכת רכבות עירונית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רכבת קלה (פירושונים).

רכבת קלה (באנגלית: Light Rail Transit – LRT) היא סוג של רכבת המיועדת להסעת נוסעים בתוך ערים ובסביבותיהן. המונח רכבת קלה נמצא בשימוש החל בשנות ה-70 של המאה ה-20 ומתייחס בדרך כלל לרכבות המופעלות בחשמל. המינוח "קל" אינו בא לציין בהכרח כי הקרון קל מקרון רכבת רגילה, אלא להתייחס לעומס השימוש המיועד הקטן בהשוואה לרכבת הרגילה.

בהגדרה רחבה יותר עשוי המונח להתייחס לכל מערכת הרכבות העירונית שפעלו במאה ה-19 וה-20, גם אם היו מבוססת על מנועי קיטור או דיזל.

הגדרה

טקס חנוכת תחנה של הרכבת הקלה בשורליין, מחוז קינג במדינת וושינגטון

מקור המונח רכבת קלה הוא בהגדרה משנות ה-70 של רשות רכבות אמריקאית בשם UMTA. המונח נטבע בעיקר כדי לגשר על הבדלי המשמעויות במונחים המקובלים בקרב אמריקאים, בריטים וקנדים בשפה האנגלית. מרבית סוגי הרכבות, ובהם רכבות מהירות, נוסעים, משא ורכבות תחתית נחשבות כרכבות כבדות. מסילותיהן מתוכננות לעמוד בעומסים גבוהים הנובעים מתנועה במהירות גבוהה תוך נשיאת מטען כבד. לעומתן, מסילות רכבת קלה אינן נדרשות לעמוד בעומסים כאלו ולכן מאפשרות שיפועים גדולים ופניות חדות. מאפיינים אלה מתאימים להסעת נוסעים בסביבה עירונית, לתמרון בתוך רחובות עיר צפופה. בדרך כלל רכבות קלות מספקות שירות בתדירות גבוהה, אך מספר הנוסעים בכל רכבת קטן בהשוואה לרכבת רגילה.

הרכבת הקלה בתוניס, בירת תוניסיה

קיימים שני סוגים עיקריים של מערכות רכבת קלה:

רכבת קלה הנוסעת ברחובות העיר על גבי מסילות אך חולקת את הדרך עם תנועת כלי הרכב האחרים. העצירות ברכבת כזו תכופות.
מערכת מודרנית יותר, היא של רכבת קלה הנוסעת בתחום נפרד משאר התנועה שעל הכביש. כמות העצירות במערכת רכבת כזו תדירה פחות ויש תחנות עם פלטפורמות מוגבהות שמהן עולים אל הרכבת ויורדים ממנה.

קו 1 ("Central Link") בסיאטל, וושינגטון

רוב מערכות הרכבת הקלה בעולם נבנו כשילוב בין שני הסוגים. רכבות קלות מופעלות ברוב המקרים על ידי חשמל המועבר אליהן דרך קווי חשמל עיליים או חיבור דרך קו חשמל העובר בתחום המסילה. במקרה האחרון נהוגים, על פי רוב, אמצעי הגנה שמונעים מהציבור לגעת בקו החשמל. במקרים מסוימים, כתוצאה ממחסור בכספים בשלב ההקמה, הרכבת פועלת על ידי מנועי דיזל.

יתרונות

הקמת קווי רכבת קלה היא לרוב זולה יותר לבנייה מאשר רכבת תחתית, משום שאין צורך בבניית מנהרות, כמו ברכבת תחתית. בנוסף, היכולת של הרכבת הקלה להתמודד עם שיפועים ופניות חדות מאפשרת הקמה מהירה ונוחה.

רכבות קלות מועדפות בערים רבות ככלי המרכזי בתחבורה הציבורית, וזאת בשל הסיבות הבאות:

רכבת קלה יכולה לשנע מספר גדול יותר של אנשים ביחס לכל אוטובוס.
הרכבת הקלה היא כלי תחבורה שקט באופן משמעותי ביחס לאוטובוסים, שכן היא כמעט תמיד מונעת באמצעות חשמל, בעוד אוטובוסים בדרך כלל מונעים באמצעות מנוע בעירה פנימית. מאותן סיבות, הרכבת הקלה גם פולטת פחות זיהום לאויר.
רכבת קלה משתלבת במדרחוב ציבורי, ולכן נוחה יותר להולכי רגל ומסכנת אותם פחות. ובכך יכולה להביא לשיפור המרחב העירוני במקומות בהם היא עוברת.

רכבת קלה באוצונומיה יפן

חסרונות

עבודות להקמת תשתית הקו ה-15 של הרכבת הקלה בהלסינקי, פינלנד

בניית רכבת קלה עילית (מעל פני הקרקע) צורכת שטח יקר, בפרט אם מדובר במרכזי ערים. מסילות הרכבת הקלה נבנות במקום נתיבי כביש (אם כי ישנם מקומות רבים בהם רכבות קלות חולקות אותו כביש עם אוטובוסים ומכוניות). בניית הרכבת הקלה על פני הקרקע איטית יחסית וגורמת לזיהום סביבתי רב, לאבק, לרעש ולמפגעים נוספים של אתר בנייה. הפרעות אלו משמעותיות במיוחד בבניית רכבת קלה כיוון שמדובר באתר בנייה שנמתח לאורך כל העיר או רצף הערים. עלות בניית קו רכבת היא גבוהה יחסית – עלות כל קילומטר מסילת רכבת עילית הוא בין 25 ל-35 מיליון דולרים.^[1]

רכבת קלה (עילית) נוסעת בקצב איטי יחסית הדומה לשל אוטובוס בנתיב תחבורה ציבורית, כיוון שהיא עוברת באותו מסלול ועם אותו מספר תחנות כשל אוטובוס, וזאת לעומת רכבת תחתית שנוסעת מהר מאוד מתחת לקרקע כיוון שאין רמזורים ויש מיעוט של תחנות. רכבת עילית עוצרת כמו המכוניות הרגילות בכל הרמזורים, או לחלופין מערכת הרמזורים מתוכנתת למתן אור ירוק בכל פעם שהרכבת מתקרבת לצומת. הדבר גורם לכך שכל הרמזורים בכל שאר הצמתים יהיו ארוכים יותר ותנועת כלל המכוניות תפגע. לרכבת מרחק עצירה גדול יחסית לאוטובוס, דבר שעלול להיות קריטי במקרה של תאונה.

רכבת קלה בישראל

הרעיון להפעיל רכבת קלה בארץ ישראל עלה על הפרק כבר בתחילת המאה ה-20. בעיתון הצבי פורסם בספטמבר 1909: ”ממקור נאמן נמסר לנו כי המשא ומתן בין הממשלה והחברות האנגליות לכונן בירושלים עגלות חשמליות, הולך ונגמר, ובאלו הימים יקובל הרישיון”. בסופו של דבר נדחה הרעיון. עם זאת, הצבא הבריטי בנה והפעיל לצרכיו רכבת קלה במלחמת העולם הראשונה באזור ירושלים. זו פורקה כשהצורך הצבאי חלף. במהלך המאה ה-20 עלו הצעות נוספות להקמת מערכות הסעה המונית בישראל, בעיקר בתל אביב-יפו, אך לאו דווקא תוך שימוש ברכבת קלה. התוכניות הבאות הגיעו לידי ביצוע או תכנון מעשי החל בעשור הראשון של המאה ה-21:

הרכבת הקלה בירושלים

הרכבת הקלה בירושלים – כחלק מתוכנית האב לתחבורה של עיריית ירושלים הכוללת גם תוכנית נרחבת יותר לחיבור כמה מהיישובים סביב ירושלים אל העיר בקווי רכבת קלה. החל מאוגוסט 2011 פועל קו רכבת קלה אחד – הקו האדום. קרונות הקו האדום סופקו על ידי חברת "אלסטום" הצרפתית. בחלק ממסלולי הקווים האחרים שמתוכננים הוסדרו בינתיים נתיב תחבורה ציבורית של אוטובוסים רבי קיבולת עד לביצוע קווי הרכבת הקלה, בעתיד ייווספו הקו הירוק והקו הכחול כקוים מרכזיים ועוד מספר קווים משניים.

דנקל – הרכבת הקלה בגוש דן

הרכבת הקלה בתל אביב – מערך רכבת קלה שנקרא "דנקל", בתכנון החברה הממשלתית "נתיבי תחבורה עירוניים" (נת"ע). כולל שלושה קווי רכבת קלה הפרוסים ברחבי גוש דן. הקו האדום הוא הקו הראשון שנחנך באוגוסט 2023. חברת "CRRC" הסינית נבחרה לייצר את הקרונות של הקו האדום, הקווים הנוספים שיפעלו במערך יהיו הקו הסגול והקו הירוק.
נופית – התוכנית כוללת מסילת רכבת קלה שתחבר את ערי הר נצרת לחיפה ותכלול תחנות בנצרת, נוף הגליל, שפרעם, מחלף המוביל, קריית אתא, קריית ביאליק, ביר אל-מכסור, ריינה, משהד ותסיים במרכזית המפרץ.
המערכת להסעת המונים בנפת אשקלון – מערכת הסעת המונים המתוכננת לשנת 2040, הכוללת שני קווי רכבת קלה^[2] – האדום (אשדוד–אשקלון) והירוק (אשדוד–יבנה–רחובות). בתכנון "חברת נתיבי איילון".
הרכבת הקלה בבאר שבע – לפי התכנון צפוי לקום בשלב ראשון קו רכבת קלה אחד. הקו באורך של כ-25 קילומטרים יחבר בין קריית המודיעין המוקמת בליקית לבאר שבע. על פי התכנון הקו יעבור בבאר שבע במסלול סיבובי ויחלוף בין השאר בתחנות הרכבת באר שבע מרכז ובאר שבע האוניברסיטה, בבית חולים סורוקה, ובעירייה, ומלבד בסיס המודיעין בליקית יחלוף בסמוך ליישובים עומר, לקייה, מיתר ויסתיים במעבר מיתר ועלות ההקמה תהיה בין 3 ל-5 מיליארד שקלים. בתכנון "חברת נתיבי איילון".