פרוטון M

פרוטון M
Протон M, 8K82M
	משגר בבכן שיגור
ייעוד	משגר לוויינים וחלליות
משפחה	פרוטון
יצרן	מרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל
ארץ ייצור	רוסיה
עלות שיגור	64 מיליון $
היסטוריית שיגורים
סטטוס	פעיל
אתרי שיגור	LC-81 LC-200 קוסמודרום בייקונור
שיגורים	115
הצלחות	104
כישלונות	9
חלקיות	2
שיגור ראשון	7 באפריל 2001
שיגור אחרון	12 במרץ 2023
יכולת
מטען ל־LEO	23,000 ק"ג
מטען ל־GTO	6,920
גובה	58.2 מ'
קוטר	7.4 מטרים
משקל	705,000 ק"ג
שלבים	4
גובה	21.8
קוטר	7.4
משקל	428,300
מספר מנועים	6
סוג מנוע	RD-275M
דחף	10.532 מגה־ניוטון
מתקף סגולי	285 שניות
זמן בעירה	108 שניות
דלק	N2O4/UDMH
גובה	17
קוטר	4.15
משקל	157,300
מספר מנועים	4
סוג מנוע	RD-0210, RD-0211
דחף	2.399 מגה־ניוטון
מתקף סגולי	327
זמן בעירה	206 שניות
דלק	N2O4/UDMH
גובה	4.1
קוטר	4.15
משקל	50,000
מספר מנועים	1
סוג מנוע	RD-0212
דחף	613.8 מגה־ניוטון
מתקף סגולי	325
זמן בעירה	238 שניות
דלק	N2O4/UDMH

פרוטון M (ברוסית: Протон M) הוא משגר לוויינים כבד שפותח ברוסיה, הדגם השלישי מסדרת המשגרים פרוטון. המשגר נוצל לשיגור לוויינים כבדים לרבות טיסות מסחריות.

שיגור הבכורה של המשגר במתכונת תלת-שלבית התקיים בשנת 2001. כל השיגורים בוצעו מכן שיגור מס' 81/23 ו-200 בקוסמודרום בייקונור. בסך הכול בוצעו 115 שיגורים מהם 104 מוצלחים. קיימות תוכנית לביצוע שיגורים נוספים עד לשנת 2026.

היסטוריית הפיתוח של המשגר

שדרוג משגר פרוטון K כלל מספר היבטים. הוחלפו מנועים של השלב הראשון למנועים חזקים יותר. הוקטן משקל של מספר מרכיבים של המשגר. הדבר איפשר להוזיל את עלות השיגור ולהביא מטענים כבדים יותר למסלול המתוכנן. למעט שיגור בודד כל השיגורים בוצעו עם מאיץ. תחילה בוצעו שיגורים עם דגם Blok-DM שפותח בתאגיד הטילים והחלל אנרגיה. בהמשך במרכז חרוניצ'ב פותח מאיץ מדגם Briz-M. השיגור הראשון בוצע בשנת 1999 אך נכשל. בשנת 2000 בוצע שיגור מוצלח ראשון.

חלק משמעותי של שיגורים היו שיגורים מסחריים של לוויינים עבור מדינות שונות.

כתוצאה מכישלון של שיגור לוויין ביולי 2013 הוחלט לבצע ארגון מחדש של תעשיית החלל הרוסית והוקם תאגיד הטילים והחלל המאוחד.

במחצית השנייה של העשור השני של המאה ה-21 היקף פעילות מסחרית ירד באופן דרסטי לאחר שימוש סדיר של משגר פאלקון 9. לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה פעילות מסחרית הופסקה כליל.

דלק

משגרי הפרוטון מתודלקים ב־UDMH (דימתיל הידרזין אסימטרי) ודו חנקן ארבע־חמצני (אנ') (N₂O₄). אלו דלקים היפרגולים (אנ') שבוערים במגע ביניהם, ובכך נמנע הצורך במערכת הצתה. את הדלקים ניתן לאחסן בנפרד בטמפרטורת החדר בניגוד לדלקים קריוגניים (אנ') (לרוב מימן וחמצן נוזליים) שרותחים לאיטם, וכך הטיל יכול לעמוד בלתי מתודלק בכן השיגור לזמן ארוך ביותר. עם זאת, דלקים היפרגוליים הם קורוזיביים ורעילים ביותר, עד כדי כך שיש צורך בטיהור השטח בו נפלו השלבים הראשון והשני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרוטון M בוויקישיתוף