פרוטוקול דמשק

רשימת ערכים

פרוטוקול דמשק היה מסמך מתקופת מלחמת העולם הראשונה, אשר ניתן לפייסל אבן חוסיין על ידי שתי אגודות הסתרים הערביות אל-פתאת ואל-עהד[1] בעת ביקורו השני לדמשק שבמהלכו נועד עם בכירים טורקיים בקונסטנטינופול. אגודות הסתרים הכריזו שהן תתמוכנה במרד נגד האימפריה העות'מאנית אותו ארגן אביו של פייסל חוסיין בן עלי. האגודות התנו זאת בכך שהתנאים בפרוטוקול יועברו אל הבריטים. דרישות אלו, אשר הגדירו את הטריטוריה של מדינה ערבית עצמאית שתוקם במזרח התיכון ותכיל את כל האדמות של אסיה המערבית[2], הפכו מאוחר יותר למצע הדיונים במכתבי חוסיין-מקמהון.

השריף חוסיין בן עלי על גבי שטר ירדני

הרקע עריכה

דיונים עם הוריישו קיצ'נר עריכה

ב-5 בפברואר שנת 1914 נפגש בנו של השריף, עבדאללה (לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן), עם הוריישו קיצ'נר, המושל הבריטי במצרים וסודאן. הפגישה נערכה בקהיר ובמהלכה שאל עבדאללה האם הבריטים יגישו לחוסיין סיוע במקרה שהטורקים יתקפו את חג'אז. תגובתו של קיצ'נר הייתה שלילית. ברם, חודשיים לאחר מכן נפגש עבדאללה עם רונאלד סטורס, מזכירו של קיצ'נר, ובפגישה זו הבטיח לו המזכיר שבריטניה תבטיח את הסטטוס קוו כנגד "התוקפנות הטורקית".[3]

חוסר הרצון הבריטי להתנגד לטורקים נגוז לאחר פרוץ המלחמה באוגוסט 1914. קיצ'נר, ששירת כעת בתפקיד מזכיר המדינה לענייני המלחמה, שלח הודעה לעבדאללה ובה שאל האם הערבים יתמכו בבריטניה אם טורקיה תצטרף לצד הגרמני במלחמה. עבדאללה השיב שהשריף יתמוך בבריטניה אם זו תתמוך במאבקו נגד הטורקים[3].

עד שהגיעה תשובתו של קיצ'נר באוקטובר הטורקים כבר הצטרפו אל הגרמנים

קיצ'נר כעת הכריז שאם האמיר והאומה הערבית יתמכו בבריטניה במלחמה, הבריטים יכירו בעצמאות של האמירות ושל הערבים ויתר על כן אף יגנו על הערבים נגד אויבים מחוץ. ואז קיצ'נר הוסיף על דעת עצמו משפט שעתיד לעורר מחלוקת בלונדון ובמזרח התיכון שנים רבות לאחר מכן. הוא אמר "ייתכן שהערבים מהגזע האמיתי ישלטו על החליפות במכה או באל-מדינה וכך עשוי לצמוח טוב, בסיוע האל, מכל הרשע שמשתולל כעת.[4]

בתגובתו חוסין לא הזכיר את החליפות אלא אמר שהוא לא יוכל מידית לקטוע את היחסים עם הטורקים בשל מעמדו באסלאם.

הטורקים מכריזים על ג'יהאד עריכה

ב-11 בנובמבר 1914, הכריזו הטורקים על ג'יהאד נגד מדינות ההסכמה ודחקו בחוסיין בן עלי השריף של מכה, לתמוך בהם ולשלוח חיילים לתגבור כוחותיהם.[4]

זמן לא רב לאחר ההכרזה הגיעו אל חוסיין נציגים משתי אגודות הסתרים הערביות בינואר 1915 במטרה לשכנעו להנהיג מרד כנגד האימפריה. בד בבד בנו הבכור של חוסיין עלי אבן חוסיין חשף מזימה טורקית להפיל את השריף ולהעלות במקומו את עלי ח'יידאר,[4] ראש ענף המוטאליב העשוק במשפחת שריף.[5] חוסיין הורה לבנו פייסל (לימים פייסל הראשון מלך עיראק) להטיח בפני הווזיר הגדול בקונסטנטינופול את העדויות למזימה, אך גם לבקר בדמשק על מנת לבדוק את ההתכנות של מרד יחד עם מנהיגי אגודות הסתרים. פייסל עשה זאת ב-26 במרץ שנת 1915. לאחר חודש שיחות פייסל לא היה מרוצה מהכוח שבידי התנועה הערבית וסיכם שמרד לא יוכל להצליח ללא סיוע של אחת מהמעצמות. כשהגיע לקונסטנטינופול באפריל והתבקש על ידי הטורקים לסייע לג'יהאד, הוא החל להיות מודאג ממעמד משפחתו בחג'אז.[4]

עם שובו, ביקר פייסל בדמשק על מנת לחדש את השיחות עם שתי אגודות הסתרים. במהלך ביקור זה קיבל פייסל את המסמך שלימים יקרא "פרוטוקול דמשק". המסמך הצהיר שהערבים ימרדו בסיוע בריטניה ובתמורה תוכר עצמאות הערבים באזור שמשתרע מדרום טורקיה, גובל במזרח עם פרס ועם המפרץ הפרסי, גובל במערב עם הים התיכון וגובל בדרום עם הים הערבי.[6]

פגישה בטאיף עריכה

בעת התייעצויות בטאיף שבסעודיה בין חוסין ובניו בשנת 1915 נקט פייסל בקו הזהיר, עלי התנגד למרד ועבדאללה תמך בקו של פעולה. לבסוף הציב השריף את יוני 1916 כתאריך תחילת המרד. הוא החל להוועד עם הנציב העליון מטעם בריטניה במצרים, הנרי מקמהון באמצעות מכתבי חוסיין מקמהון.[6]

מקורות עריכה

  • Fromkin, David (1990). A Peace To End All Peace. Avon Books, New York. ISBN 0805068848
  • Herzog, Jacob David (1975). A People That Dwells Alone: Speeches and Writings of Yaacov Herzog. Weidenfeld and Nicolson.
  • Ismael, Tareq Y. (1991). Politics and Government in the Middle East and North Africa. University of Florida Press. ISBN 0813010438
  • Paris, Timothy J. (2003). Britain, the Hashemites and Arab Rule, 1920-1925: The Sherifian Solution. London: Routledge. ISBN 0714654515

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Herzog, 1975, p. 213.
  2. ^ Ismael, 1991, p. 65.
  3. ^ 1 2 Paris, 2003, p. 22.
  4. ^ 1 2 3 4 Paris, 2003, p. 23.
  5. ^ British Imperial Connexions to the Arab National Movement, 1912-1914, accessed 8 April, 2007.
  6. ^ 1 2 Paris, 2003, p. 24.