ערב הסעודית
ערב הסעודית[6] או סעודיה[7] (שמה הרשמי בערבית: ⓘⒾ – אַל-מַמְלַכַּה אל-עַרַבִּ֫יַּה א-סֻּעוּדִ֫יַּה, בתרגום לעברית: הממלכה הערבית הסעודית. שמה המקוצר בערבית: ٱلسَّعُودِيَّة – א-סַּעוּדִ֫יַּה) היא מדינה בדרום-מערב אסיה, המדינה בעלת השטח הגדול ביותר בחצי האי ערב. היא גובלת בעיראק, בירדן, בכווית, בעומאן, בקטר, באיחוד האמירויות הערביות ובתימן, במפרץ הפרסי בצפון-מזרחה ובים האדום במערבה. כלכלתה נשענת במידה רבה על מרבצי הנפט המצויים בה, והיא מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם. השפה הרשמית בה היא הערבית, והמשטר בה הוא מסוג מונרכיה אבסולוטית עם מאפיינים של תיאוקרטיה אסלאמית.
לחצו כדי להקטין חזרה | |||||||||||||||||
מוטו לאומי | لا إله إلا الله محمد رسول الله – אין אלוהּ מלבד אללה (האל); מוחמד שליח אללה (ראו: שהאדה) | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי | יחי המלך*سارعي للمجد و العلياء | ||||||||||||||||
ממשל | |||||||||||||||||
משטר | מונרכיה אבסולוטית | ||||||||||||||||
ראש המדינה | מלך ערב הסעודית | ||||||||||||||||
מלך ערב הסעודית | סלמאן | ||||||||||||||||
ראש הרשות המבצעת | ראש ממשלת ערב הסעודית | ||||||||||||||||
ראש ממשלת ערב הסעודית | מוחמד בן סלמאן | ||||||||||||||||
שפה רשמית | ערבית | ||||||||||||||||
עיר בירה |
ריאד 24°38′47″N 46°44′31″E / 24.64639°N 46.74194°E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
רשות מחוקקת | ראש ממשלת ערב הסעודית | ||||||||||||||||
רשות שופטת | מועצת השיפוט העליונה של ערב הסעודית | ||||||||||||||||
גאוגרפיה | |||||||||||||||||
יבשת | אסיה | ||||||||||||||||
שטח יבשתי[1] | 2,149,690 קמ"ר (14 בעולם) | ||||||||||||||||
אחוז שטח המים | זניח | ||||||||||||||||
אזור זמן | UTC +3 | ||||||||||||||||
היסטוריה | |||||||||||||||||
הקמה | |||||||||||||||||
איחוד חג'אז ונג'ד | 23 בספטמבר 1932 | ||||||||||||||||
ישות קודמת | ממלכת נג'ד וחג'אז | ||||||||||||||||
דמוגרפיה | |||||||||||||||||
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בספטמבר 2024) | 34,064,533 נפש (48 בעולם) | ||||||||||||||||
צפיפות | 15.85 נפש לקמ"ר (214 בעולם) | ||||||||||||||||
דת | אסלאם סוני | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
כלכלה | |||||||||||||||||
תמ"ג[4] (2023) | 1,067,583 מיליון $ (19 בעולם) | ||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 31,340$ (50 בעולם) | ||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[5] (2022) | 0.875 (40 בעולם) | ||||||||||||||||
מטבע | ריאל סעודי (SAR) | ||||||||||||||||
בנק מרכזי | הסוכנות הכלכלית של ערב הסעודית | ||||||||||||||||
שונות | |||||||||||||||||
חגים לאומיים |
| ||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | .sa, السعودية | ||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 966 | ||||||||||||||||
סמלים לאומיים | בז (ציפור לאומית) | ||||||||||||||||
www | |||||||||||||||||
כ-40% מתושבי ערב הסעודית, כ-13.5 מיליון תושבים, מרוכזים בארבע ערים בלבד: ריאד, ג'דה, אל-מדינה ומכה.
ערב הסעודית היא חברה בכירה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC), וכן חברה-מייסדת בליגה הערבית.
היסטוריה
עריכה- ערך מורחב – היסטוריה של ערב הסעודית
אף שיישוב אנושי כבר התקיים בחצי האי ערב מזה אלפי שנים – לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס – הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב חצי האי בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר – מכה ומדינה – נמצאו בשטח שעליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבושים דתיים מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על היסטוריה של המזרח התיכון כולו.
במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקיצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית השיגה דריסת רגל באזור. עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מאניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של אוטונומיה, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה.
שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד אבן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד אבן עבד אל-והאב, באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד. בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם ניסיונות מצריים, עות'מאניים וערביים להשתלט על חצי האי. לבסוף, ב-1891 הביסה אמירות ג'בל שמר את סולטנות נג'ד, ובית סעוד נמלט לכווית.
בשנת 1901 קם אחד מבני האמאם, עבד אל-עזיז אבן סעוד, והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו. כעבור שנה כבש את ריאד, בירתו המסורתית של בית סעוד, והקים את אמירות ריאד. ב-1913 כבש את אל-אחסא וב-1921 כבש את אמירות ג'בל שמר והכריז על עצמו כסולטן נג'ד.
ב-22 בדצמבר 1925 הכניע את ההאשמים, שליטי החג'אז. ב-8 בינואר 1926, הכריז על עצמו כמלך נג'ד וחג'אז.
בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי 1927, הכירה הממלכה המאוחדת, המעצמה האירופית הדומיננטית באזור באותה תקופה, בעצמאות ממלכת נג'ד וחג'אז. ב-23 בספטמבר 1932 אוחדו שני האזורים לממלכת "ערב הסעודית", מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי (שריעה)[8].
גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נותרה הממלכה נייטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מיסים מתושביה, וכך הייתה למדינת רנטה (אנ') מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת העצמאות, ב-1948.
עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה, והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייסל בן עבד אל-עזיז.
בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של מספר קילומטרים ליד העיר עקבה (ראו גם: יחסי ירדן–ערב הסעודית).
בשנת 1967 הביע המלך פייסל תמיכה במצרים במהלך מלחמת ששת הימים. ההתנקשות בחייו של פייסל ב-1975 זעזעה את המזרח התיכון, אך לא פגעה ביציבות הממלכה. אחיו, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, שלט עד מותו מהתקף לב ב-1982, או אז עלה אחיו למחצה, הנסיך פהד בן עבד אל-עזיז, מודרניסט פרו-מערבי אשר ניהל בפועל את ענייני הממלכה בתקופתו של ח'אלד. אחיו-למחצה של פהד, עבדאללה, נבחר לכהן כראש הממשלה ונסיך הכתר.
בשנת 1979 התמודד בית סעוד עם הקרב על הכעבה ומהומות אל-קטיף.
החשש מפני התפשטות הרגש המהפכני-אסלאמיסטי לאחר המהפכה האיראנית הביא את ערב הסעודית לתמוך כלכלית בעיראק של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן–עיראק (1980–1988). באותן שנים חלה ירידה ניכרת במחירי הנפט, שערערה זמנית את יציבות הכלכלה הסעודית. במהלך מלחמת המפרץ שניהלה ארצות הברית נגד עיראק, נמלטו פליטים כוויתים לסעודיה, ביניהם בני משפחת המלוכה הכוויתית, וכוחות הקואליציה הורשו לפעול מתחומה. נוכחותו של צבא ארצות הברית בשטח הממלכה חוללה מורת רוח רבה בקרב סעודים רבים, ביניהם אוסאמה בן לאדן. האמריקנים נסוגו כמעט לחלוטין בשנת 2003 משטח סעודיה והוצבו בקטר. בשנת 1996 חווה המלך פהד שבץ מוחי חמור, אשר אילץ אותו להעביר את השלטון בפועל לנסיך הכתר עבדאללה. ב-1 באוגוסט 2005 הכריעה אותו מחלתו, והמלוכה הועברה באופן רשמי לידיו של עבדאללה.
פיגועי 11 בספטמבר גרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית – או בממסדה האסלאמי – מעוז של טרור אסלאמי, על אף יחסי המסחר והידידות בין בית המלוכה הסעודי ובין ארצות הברית, קנדה, יפן ומדינות אירופה. 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בשנים הבאות אירעו מספר פעולות טרור נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד.
בינואר 2015, לאחר מות עבדאללה, הומלך סלמאן. ב-21 ביוני 2017 הדיח סלמאן את יורש העצר, מוחמד בן נאיף, והציב במקומו את בנו, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, כיורש העצר הסעודי.
עד 2015 התאפיינה מדיניות החוץ הסעודית בהתחמקות עקבית מעימותים ישירים עם יריבים ובמיקוד המאמץ בתיווך ובדיפלומטיה, אך מאז עליית בן סלמאן אומץ קו אחר שבא ליד ביטוי במעורבות במלחמת האזרחים בתימן מאז 2015 ובמשבר הדיפלומטי הקטרי בין השנים 2017 ו-2021[9].
פוליטיקה
עריכהערב הסעודית היא מונרכיה אבסולוטית שבה הפוליטיקה כולה סובבת סביב בית המלוכה. בשנת 1992 הוצגה החוקה הראשונה בתולדות הממלכה, אשר הצהירה מפורשות כי ערב הסעודית היא מונרכיה ערבית הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד, וכי הקוראן הוא חוקתה של המדינה, המתנהלת על פי הדין האסלאמי (שריעה). חל איסור על הקמת מפלגות פוליטיות, ובחירות לאומיות אף הן לא נערכו מעולם.
סמכויותיו של המלך מוגבלות להלכה על ידי השריעה ועל ידי מסורות סעודיות מקומיות. המלך נדרש להשיג קונצנזוס בין משפחת המלוכה הסעודית, חכמי הדת (עולמא) ושאר יסודות חשובים בחברה הסעודית, אך צוויו ופקודותיו אינם כפופים לתהליך אישור דמוקרטי. המדינה דוגלת בדת הווהאביה. פלג אסלאמי פונדמנטליסטי זה, החורט על דגלו את אימוץ האסלאם ככתבו וכלשונו, מנסה לסחוף אחריו את המאמינים על ידי מימון בניית מסגדים ומדרשות קוראניות ברחבי העולם. מנהיגי משפחת המלוכה בוחרים את המלך מקרבם וזוכים לאישורם של העולמא. בית סעוד הוא שליטה הנצחי של המדינה, הנושאת את שמו.
מלכה הקודם של ערב הסעודית, עבדאללה, שימש תשע שנים שליטה בפועל של הממלכה לפני שהומלך ב-1 באוגוסט 2005, בשל מחלתו של אחיו-למחצה המלך פהד. המלך הנוכחי הוא סלמאן, מלך ערב הסעודית.
ב-10 בפברואר 2005 נערכה מערכת בחירות למועצות המקומיות ברחבי הממלכה, הראשונה בסדרה בת שלוש מערכות. הוחלט כי נשים לא יצביעו או יגישו מועמדותן במסגרת הבחירות, אף שכמה נשים הספיקו להגיש מועמדותן לפני שהתקבל האיסור. אומנם, רק מיעוט מהמושבים במועצות המקומיות אכן נבחר, ורוב חברי המועצות מונו על ידי בני משפחת המלוכה. אך לראשונה מזה 40 שנה נערכו בחירות כלשהן בערב הסעודית.
פרופ' גרגורי גאוז מאוניברסיטת A&M בטקסס, מהמומחים המובילים בארצות הברית לענייני סעודיה, פרסם בספטמבר 2018 מאמר ב"Foreign Affairs", ובו הסביר כי בעוד בעבר הפוליטיקה בערב הסעודית התבססה על חיבור בין משפחת המלוכה, הממסד הדתי והאליטה הכלכלית, כיום "כוהני הדת הם עתה פקידים ממשלתיים, לא שותפים שווים בשלטון; והקהילה העסקית אף היא רק שותף זוטר, יותר שדולה מאשר שחקן עצמאי"[10].
יחסים בין לאומיים
עריכהערב הסעודית מפעילה קרן סיוע חוץ סעודי שמעביר כסף בעיקר למדינות מסולמיות אך גם למדינות אחרות.
יחסים עם איראן
עריכה- ערך מורחב – יחסי איראן–ערב הסעודית
מאז המהפכה האסלאמית-שיעית באיראן, היחסים בינה לבין ערב הסעודית, שבה המשטר הוא אסלאמי-סוני, הפכו למתוחים. בין איראן לערב הסעודית החל מאבק על ההשפעה באזור המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ועל המעמד הבכיר בקרב מדינות האסלאם, שכולל הן היבטים גיאו-אסטרטגיים והן היבטים עדתיים. איראן מהווה איום מרכזי עבור ערב הסעודית, הן מפאת רצונה לסלק את המעורבות הגבוהה של ארצות הברית במפרץ הפרסי, והן מפני שאיראן מנסה לתפוס עמדת הנהגה בעולם האסלאמי שתחליף את זו של ערב הסעודית כ"שומרת המקומות הקדושים לאסלאם". איראן מנסה להשיג יכולת גרעינית צבאית, ולהגדיל את כוחה בעקבות יכולת זו, כך שהיא תוכל לקבוע את סדר היום האזורי במזה"ת. הדבר מאיים על ערב הסעודית, הן בשל ההשפעה הפוטנציאלית שתינתן לאיראן בשוק הנפט, והן בשל "הרוח הגבית" שיקבלו השיעים המתגוררים בערב הסעודית בהקשר להפגנות או התקוממות אפשרית מצידם. השיעים בסעודיה אינם איום ממשי על המשטר, אולם מצב זה עלול להשתנות. בתחילת אוקטובר 2011 פרצו מהומות בקרבת מסוף הנפט הגדול בראס תנורה, ונעשה בהן לראשונה שימוש בנשק חם מצד השיעים שחוללו את המהומות. אירוע זה הביא את ערב הסעודית להאשים "מדינה זרה" (הכינוי של איראן) בתכנון המהומות ולדכא אותן תוך הפעלת כוח.
גל המחאות בארצות ערב העלה על פני השטח את העימות שבין ערב הסעודית לאיראן, גם בהיבט התייצבותן בעמדות מנוגדות, בהתאם לזהות האסלאמית העדתית של המפגינים והמתקוממים במדינות השונות. במרץ 2011 העבירה ערב הסעודית כוחות צבא, שסייעו למשטר בית ח'ליפה הסוני של בחריין לדכא את ההתקוממות שהובילו השיעים במדינה. התקוממות זו, על פי שלטונות בחריין וערב הסעודית, תוכננה ונתמכה על ידי איראן, מתוך מטרה להרחיבה גם לאזורים השיעיים במזרח ערב הסעודית. מן הצד השני, ערב הסעודית תמכה באופן אקטיבי בהפגנות ובהתקוממות בסוריה, שהובילו הסונים נגד משטר מפלגת הבעת' בהנהגת נשיא סוריה בשאר אל-אסד, ששלטונו התבסס על המיעוט העלווי במדינה ועל תמיכתם של איראן ושל ארגון חזבאללה השיעי בלבנון.
בינואר 2016 הוציאה סעודיה להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את נימר א-נימר, שייח' סעודי שיעי בעל השפעה, שקרא להפלת המשטר הסעודי ("בדרכי שלום"). בעקבות ההוצאה להורג התרחשו באיראן הפגנות אלימות, והוצתה הקונסוליה הסעודית בטהראן. בתגובה, סעודיה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם איראן.
היחסים עם ארצות הברית
עריכה- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-ערב הסעודית
היחסים בין סעודיה לארצות הברית נותרו חזקים ויציבים, למרות פיגועי 11 בספטמבר שגרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית – או בממסדה הדתי – מעוז של טרור אסלאמי, שכן 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בנוסף, היו גם פעולות טרור שנתמכו במישרין או בעקיפין על ידי סעודיה, כגון פיגועים נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד. בסוף כהונת ברק אובמה התערערו היחסים, מפני שאובמה חתם הסכם עם איראן, ותפס צד נגד סעודיה בכמה מהאינטרסים שלה, בסוריה, בעיראק ועוד.
צבא וביטחון
עריכה- ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ערב הסעודית
הכוחות המזוינים של ערב הסעודית מורכבים מחמש זרועות מרכזיות: הצבא הערבי הסעודי, חיל האוויר המלכותי הסעודי, חיל הים המלכותי הסעודי, כוחות ההגנה האווירית המלכותיים הסעודיים, וחיל הטילים האסטרטגי המלכותי הסעודי. הרמטכ"ל הסעודי המכהן הוא עבד א-רחמן בן צאלח בן עבדאללה אל-בניאן.
הכוחות המזוינים של ערב הסעודית מונים כ-200,000 חיילים, ותקציב הביטחון של המדינה נאמד ב-88 מיליארד דולר (10% מהתל"ג). תקציב הביטחון של ערב הסעודית הוא הגדול מבין מדינות המזרח התיכון.
עם תום מלחמת המפרץ השקיעה ערב הסעודית סכומי כסף גדולים ברכישת מערכות נשק מתקדמות, אימון מתקדם ושדרוג מערכות קיימות. מרבית מערכות הנשק נרכשו מארצות הברית ומבריטניה אם כי בשנים האחרונות בוחנת ערב הסעודית את האפשרות לרכוש מערכות נשק מתקדמות מתוצרת רוסיה כגון טנק T-90, מסוקי מיל Mi-35 ומיל Mi-17[דרוש מקור].
במאי 2017 חתמה סעודיה עם ארצות הברית ותעשיותיה הביטחוניות על עסקת נשק ענקית בשווי של כ-350 מיליארד דולר, הכוללת רכישת מערכות THAAD וסוללות פטריוט, 115 טנקים מסוג אברהמס M1A2, ארבע ספינות מלחמה, 150 מסוקי בלאק הוק ועוד.
סעודיה חתומה על אמנה לאי הפצת נשק להשמדה המונית, אך פועלת לקידום תוכנית הגרעין.
שלטון מקומי
עריכה- ערך מורחב – מחוזות ערב הסעודית
ערב הסעודית מחולקת לשלושה-עשר מחוזות:
|
7. מחוז א-שרקייה |
גאוגרפיה
עריכה- ערך מורחב – גאוגרפיה של ערב הסעודית
ערב הסעודית תופסת כשמונים אחוזים משטחו של חצי האי ערב. כיוון שחלק ניכר מגבולותיה המדבריים עם איחוד האמירויות הערביות, עומאן ותימן אינו מוגדר, קיים קושי בסיסי בהערכת גודלה המדויק. אומדן הממשלה הסעודית הוא 2,217,949 קמ"ר, כאשר הערכות נוספות נעות בין 2,149,690 קמ"ר ועד 2,240,000 קמ"ר. כך או אחרת, ערב הסעודית היא מהגדולות שבמדינות העולם, ושטחה הוא כחמישית משטח ארצות הברית.
עם זאת, פחות משני אחוזים משטחה ניתנים לעיבוד חקלאי או למגורי אדם. בראשית שנות התשעים התרכזה עיקר האוכלוסייה באזורי החוף המזרחיים והמערביים, או בנאות המדבר שבמרכז המדינה. יתר השטח הוא רמה מדברית צחיחה ושטוחה יחסית; א-רובע אל-ח'אלי ("הרֶבע הריק"), המשתרע בדרום-מזרח הממלכה, הוא מדבר החול הרציף הגדול בעולם. מדבר חול גדול נוסף הוא מדבר נפוד בצפון המדינה. האזור נעשה הררי מעט יותר רק במקביל לחוף הים האדום שבמערב המדינה. שדרת ההרים גבוהה בצפון, מנמיכה במרכז וחוזרת ומגביהה בדרום. בכל שטח הממלכה אין גופי מים קבועים, ולכן נבנו מפעלי התפלה רבים בקרבת החופים.
האקלים בערב הסעודית מדברי, קיצוני ויבש, עם הבדלי טמפרטורות חדים בין הימים ללילות. שיעורי לחות גבוהים קיימים באזורי החוף. ברוב חלקי המדינה הצמחייה מוגבלת לעשבים ולשיחי מדבר, ובשנים האחרונות חלה עלייה בקצב המִדְבּוּר הסביבתי. בשוניות האלמוגים של הים האדום ישנו שפע של בעלי חיים ימיים.
במשך שנים בגבול הצפוני היה קיים אזור נייטרלי בין עיראק וערב הסעודית. הסדרת הגבולות באזור בוצעה בשנת 1983.
כלכלה
עריכההממשלה הסעודית מקיימת פיקוח הדוק על רוב הפעילות הכלכלית בממלכה, המרוכזת כמעט כולה סביב הנפט. ערב הסעודית מחזיקה בכרבע מעתודות הנפט הגולמי המוכרות בכדור הארץ (כמו גם בעלויות ההפקה הנמוכות ביותר), מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם ומשחקת תפקיד מוביל בארגון אופ"ק ובמשק האנרגיה העולמי בכלל. למרות היותה יצואנית הנפט הגדולה בעולם, כלכלתה מתמודדת עם אתגרים רבים ובפרט הירידה החדה בהכנסה לנפש. תעשיית הנפט, המרוכזת בצפון-מזרח המדינה, מהווה כ-75% מההכנסות התקציביות, כ-45% מהתמ"ג וכ-90% מרווחי היצוא. שותפי הסחר העיקריים של ערב הסעודית הם ארצות הברית, יפן, בריטניה, האיחוד האירופי, סינגפור וקוריאה הדרומית. כחמישה מיליון עובדים זרים – רובם ממדינות ערב, אך גם מדרום-מזרח אסיה – מהווים יסוד חשוב בכלכלה הסעודית, בעיקר במגזרי הנפט והשירותים.
מלבד נפט, ערב הסעודית עשירה בפוספט, מחצבי ברזל, נחושת, זהב, אורניום וגז טבעי.
הממשלה מעודדת צמיחה במגזר הפרטי כדי להפחית את תלותה של הממלכה בנפט, וכן לפתוח הזדמנויות תעסוקתיות עבור האוכלוסייה הסעודית הגדלה בקצב מואץ. בין היתר הכריז נסיך הכתר הסעודי בחודש מרץ כי הממלכה החלה לבחון אפשרות להפיק חשמל באמצעות אנרגיית השמש, ומיזם סולרי גדול יצא לדרך בשיתוף חברת סופטבנק היפנית. המיזם צפוי היה ליצור מקומות עבודה רבים ולהפוך את ספקית הנפט הגדולה בעולם גם לענקית בתחום האנרגיה הסולרית, אולם הוקפא לאחר כחצי שנה בעקבות התקררות היחסים בין המדינה לחברת סופטבנק. למרות זאת, הכריזו שלטונות המדינה כי ימשיכו בפיתוח אסטרטגיות רחבות ופרקטיות לעידוד שימוש באנרגיה מתחדשת[11]. הייצור התעשייתי גבר עם השנים, ופותחו תעשיות מתכות, כימיקלים, פלסטיקה, תרופות ודשנים. ישנו גם מגזר בנקאי-פיננסי גדל, וכך גם התיירות: מכה, אלמדינה ונמל ג'דה הפכו למקורות הכנסה גדולים בשל חשיבותם הדתית; מדי שנה מגיעים מיליוני מוסלמים למכה לרגל מצוות החג'.
בעשורים האחרונים של המאה העשרים חוותה ערב הסעודית ירידה חדה בהכנסות הנפט, עקב ירידת מחיר הנפט, (ב-2001 לכ-25 דולרים לחבית), לצד עלייה משמעותית בגודל האוכלוסייה. ההכנסה השנתית לנפש צנחה מ-25,000$ ב-1980 ל-8,000$ ב-2003. כלכלנים מעריכים כי הצניחה הכלכלית שהתרחשה בין 1980–1999 הייתה החמורה בתולדותיה של מדינת לאום כלשהי מאז ומעולם. בעשור הראשון של המאה העשרים ואחד שוק הנפט התאושש והאמיר (אוגוסט 2004 - 44 דולר לחבית, סוף 2005 - 65 דולר לחבית, סוף 2007 - 94 דולר לחבית) עד שביוני 2008 הוא האמיר למחיר שיא של 135 דולר לחבית. דבר שהביא להכנסות שיא לערב הסעודית.
דו"ח הפיתוח האנושי הערבי מצביע על חופש הפרט המוגבל, מערכת החינוך הנחותה, מדיניות העסקת עובדים שלא בהכרח על סמך יכולות ומידור נשים כעל הסיבות העיקריות לקשיים הכלכליים במדינה[12].
ערב הסעודית אינה בית חם לחדשנות טכנולוגית. רק 382 פטנטים סעודים נרשמו בארצות הברית בין השנים 1977 ל-2010, פחות מ-12 פטנטים לשנה, בהשוואה לישראל שרשמה באותן שנים 20,620 פטנטים בארצות הברית[13]. עם זאת, בסעודיה מקווים להגדיל את מספר החברות הטכנולוגיות במדינה באמצעות אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה שנוסדה בשנת 2009, אשר היא אוניברסיטה בתמיכה ממשלתית הנהנית מתקציבי עתק.
סעודיה מדורגת במקום ה-92 במדד קלות עשיית העסקים. בסעודיה קיימים מספר קשיים בירוקרטיים ומשפטיים שמשפיעים על אנשי עסקים הפועלים במדינה. מערכת המשפט במדינה, המבוססת על חוקי השריעה, אינה מטיבה לכלכלתה. פרנק פוגל, שחיבר ספר על מערכת המשפט הסעודית, כתב על כך:
"קיים דיסוננס בין נורמות מסחריות סעודיות רבות לאלה המצויות כמעט בכל מקום אחר... העובדה שהמלך והממשלה לא הצליחו להחיל פתרון לקושי הרחב והמוכר הזה, הוא מדד ראוי לבדיקת ההשפעה התרבותית והפוליטית של הפיקה, העולמא ועל מרכזיות האידיאל השריעי בחיים הציבוריים והפרטיים."[14]
זרים רשאים להחזיק בחברות בבעלות מוגבלת ברוב הענפים, וכן נדרשים לקבל רישיון השקעות הון זר מרשות ההשקעות הכללית של ערב הסעודית (אנ').
שחיתות בערב הסעודית נראית כדבר שבשגרה. עלות אחזקת המשפחה המלכותית מוערכת בכ-10 מיליארד דולר בשנה[15]. סקר שנערך בשנת 2005 על ידי לשכת המסחר של ריאד מצא כי 77% מאנשי העסקים שנסקרו חשו כי עליהם לעקוף את החוק כדי לבצע את פעולותיהם[16].
עיתונאית העסקים קארן האוס מבקרת את מערכת הבירוקרטיה הסעודית ומלינה על כך שאנשי עסקים המבקשים לפתוח עסק בממלכה נדרשים למלא מספר רב של מסמכים, לעמוד בחוזים ממשלתיים מול משרדי ממשלה שונים, ולבקש עזרה מפטרונים שבתורם גובים כספים רבים עבור המהלך, וכך אנשי העסקים צוברים חובות רבים לפטרונים שונים ולא יכולים לעמוד בתחרות מול חברות שמחוץ למדינה[17].
ביקורת רבה מופנית כלפי המדינה על כך שאינה מצליחה למגר תופעות של הלבנת כספים ומימון טרור. בדו"ח של ארגון ה-FATF מספטמבר 2018 נאמר:
"ערב הסעודית אינה חוקרת ומעמידה לדין אנשים שעסקו בהלבנת הון בקנה מידה גדול בצורה מקצועית ויעילה, והיא לא מחרימה בפועל הכנסות הנובעות מפשע."[18]
קשה לערוך מחקרים על העוני בערב הסעודית, עקב מדיניות הממשלה המקשה על דיווחים בנושא[19]. הערכות שונות לגבי סעודים מתחת לקו העוני נעות בין 12.7% לבין 25%. בסעודיה לא מצוין קו עוני רשמי, אך הערכות פרטיות משנת 2013 מצביעות על הכנסה של פחות מ-530$ בחודש כעל קו העוני[20]. לשם השוואה, מגזין פורבס העריך את הונו האישי של המלך עבדאללה בכ-21 מיליארד דולר[21]. בדצמבר 2011, כמה ימים לאחר תחילת התקוממויות האביב הערבי, משרד הפנים הסעודי עצר את הכתב פיראס בוקנה (ער') ושני עמיתיו, והחזיק אותם במעצר במשך שבועיים, שבהם נחקרו, לאחר שהעלו לאתר יוטיוב סרטון של 10 דק' בנושא העוני במדינה[22][23].
שירות אספקת המים במדינה נמצא בשיפור מתמיד, בעיקר עקב השקעות במתקנים להתפלת מים. כ-50% ממי השתייה במדינה מקורם במתקנים להתפלת מים, 40% נוספים מגיעים מאקוויפרים, מקור שאינו מתחדש בקצב שבו נשאבים ממנו מים, וה-10% הנותרים מגיעים ממים על פני הקרקע, בעיקר באזורים ההרריים שבדרום מערב המדינה. מתקני התפלה השוכנים לאורך חופי המפרץ הפרסי מספקים מים גם למקומות מרוחקים – כן נשאבים דרכם מים ומובלים למרחק של מעל 467 ק"מ אל בירת המדינה, ריאד, השוכנת בליבה של הארץ. למרות השיפור המשמעותי באספקת המים, השירות נשאר יחסית גרוע. למשל, בשנת 2011 היו המים זמינים בריאד אחת ליומיים וחצי, בזמן שבעיר החוף ג'דה היו מי שתייה זמינים אחת לתשעה ימים. המים מסופקים כמעט חינם[24]. מי ברז נחשבים לא ראויים לשתייה[25].
בהיותה יצואנית הנפט המובילה בעולם, ולמרות מיקומה הרגיש לפגעי שינויי האקלים[דרושה הבהרה], סעודיה מדורגת כמדינה לא ידידותית לסביבה[26].
הממשל עושה מאמצים לפתח את התעשייה המקומית. כך למשל בשנת 2003 נבנה מכונית יוקרה ראשונה מתוצאת מקומית Al Araba 1, אך הדבר לא עבר לייצור סדרתי.
דמוגרפיה
עריכהאוכלוסייתה של ערב הסעודית מונה כ-38 מיליון נפש, מתוכם 13.5 מיליון תושבים זרים. שיעור גידול האוכלוסייה התמתן בשנים האחרונות לעומת שיעורו לאורך העשורים הראשונים לקיום הממלכה, שהיה גבוה ביותר. ב-1960 מנתה האוכלוסייה כ-4 מיליון נפש בלבד, והיא גדלה פי ארבעה עד 1990 ופי 9 עד 2012. תוחלת החיים של שני המינים עומדת על 74.5 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על כ-2.4 ילדים בממוצע לאישה, זאת לעומת 7.5 ילדים לאישה בשנת 1973[27]. האוכלוסייה בערב הסעודית צעירה ברובה. כ-51% מהתושבים מתחת לגיל 25[28].
עד שנות השישים של המאה ה-20, רוב תושבי הממלכה היו נוודים או נוודים למחצה; לנוכח הצמיחה הכלכלית ותנופת הבנייה האדירה, חיים כיום יותר מ-95% מהסעודים ביישובי קבע. צפיפות האוכלוסין בערים ונאות מדבר אחדות מגיעה ל-1,000 נפש לקמ"ר ויותר.
רוב הסעודים הם ערבים מבחינה אתנית. אחדים הם בני תערובת, צאצאיהם של טורקים, איראנים, אינדונזים, הודים, אפריקנים ואחרים; רובם היגרו כעולי רגל ומתגוררים באזור החג'אז הסמוך לחוף הים האדום. ישנם פחות מ-100,000 מערביים בערב הסעודית. השפה הערבית שגורה כמעט בפי כל האוכלוסייה.
קיים קושי בחישוב נתונים דמוגרפיים דתיים אודות ערב הסעודית, שכן הממשלה מדווחת על שיעור מוסלמים העומד על 100%. רוב המוסלמים נמנים עם הזרם הווהאבי, אף שישנו מיעוט שיעי המרוכז בצפון-מזרח המדינה. האסלאם הוא דת הממלכה, ודתות אחרות אינן נסבלות בפומבי.
דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
ריאד ג'דה | |||||||||
1 | ריאד | ריאד | 6,924,566 | 11 | ג'ובייל | א-שרקייה | 474,679 | מכה אל-מדינה | |
2 | ג'דה | מכה | 3,712,917 | 12 | חאיל | חאיל | 448,623 | ||
3 | מכה | מכה | 2,385,509 | 13 | ח'ובאר | א-שרקייה | 409,549 | ||
4 | אל-מדינה | אל-מדינה | 1,411,599 | 14 | חפר אל-באטן | א-שרקייה | 387,096 | ||
5 | דמאם | א-שרקייה | 1,386,166 | 15 | נג'ראן | נג'ראן | 381,431 | ||
6 | הופוף | א-שרקייה | 729,606 | 16 | אבהא | עסיר | 334,290 | ||
7 | תבוכ | תבוכ | 594,350 | 17 | ינבוע | אל-מדינה | 331,916 | ||
8 | בוריידה | אל-קסים | 571,169 | 18 | אל-ח'רג' | ריאד | 295,462 | ||
9 | טאיף | מכה | 563,282 | 19 | אל-ת'וקבה | א-שרקייה | 248,888 | ||
10 | ח'מיס מושייט | עסיר | 535,065 | 20 | סכאכא | אל-ג'וף | 204,174 |
היהודים בערב הסעודית
עריכה- ערך מורחב – יהדות ערב הסעודית
יהדות ערב הסעודית היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם אשר נכחדה רובה ככולה[29]. היהודים הראשונים הגיעו לאזור ערב הסעודית של ימינו בימי חורבן בית ראשון. כבר מהמאה ה-1 ישנן עדויות כתובות של מצבות קבורה המתארות שמות יהודיים. היהודים חיו בערב הסעודית בשבטים בנאות מדבר לאורכם של נתיבי המסחר השונים. השבטים היהודיים המפורסמים ביותר בחצי האי ערב ישבו בסביבות העיר ית'ריב, והם היו בני שבט בני נצ'יר, שבט בני קוריט'ה ושבט בני קינוקאע. שבט נוסף הוא שבט בני ג'או אשר היגרו לצפון אפריקה. היהודים עסקו בחקלאות, במלאכה, בצורפות ובייצור כלי נשק. על פי דעה אחת, בני ית'ריב היו אלו שהשפיעו על מלך חמיר שצר על העיר ית'ריב להתגייר.
עם עליית האסלאם נערכו פרעות ביהודי האזור שבו תקום מאוחר יותר הממלכה הסעודית; חלקם נרצחו ורבים מהם גורשו. רדיפת הקהילות הללו החלה עוד בימיו של הנביא מוחמד, והיא מוזכרת בקוראן עצמו.
משנת 2019, הרב יעקב ישראל הרצוג, ישראלי יליד ארצות הברית, מבקר תכופות בסעודיה ופועל להעמקת הקשרים עם מנהיגיה המוסלמים של הממלכה, ותמיכה בתיירים יהודים, אנשי עסקים ואנשי צבא אמריקאים. מטרתו היא להקים קהילה יהודית במדינה[30].
יחסי נשים ומגדר
עריכה- ערך מורחב – יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית
מעמד האישה בחברה הסעודית נחות מאוד מזה של הגבר, ומתקיימת הפרדה נוקשה בין המינים[31]. על נשים סעודיות חלים איסורים רבים. עד השנים האחרונות, אסור היה לאישה לצאת מביתה שלא בלבוש מלא הכולל עבאיה ורעלה או ללא אישור המופקד עליה (מחרם) ואסור היה לה לעבוד במחיצת גברים. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 השתנה מעמד האישה בערב הסעודית רבות.
כשהוקמה בשנות ה-50 של המאה ה-20 מערכת החינוך הסעודית, רק הגברים הורשו ללמוד במוסדות ההשכלה הציבוריים. חלקם המשיך אחר-כך לתארים אקדמיים בארצות זרות, בעיקר במדינות ערביות כמו מצרים ולבנון, אך גם באירופה ובארצות הברית. חלק מהלומדים במדינות השונות התחתנו עם נשים זרות בעלות השכלה וחזרו עימן לממלכה. כתוצאה מכך ירד מעמד האישה הסעודית הלא משכילה בהשוואה לנשים המשכילות. מצב זה, שהיה בלתי-נסבל בעבור משפחת המלוכה הביא להקמת בתי ספר לבנות.
בית הספר הראשון לבנות נפתח ב-1962. מטרת בית-הספר הייתה להכין את הנערה הסעודית להיותה אם ורעייה[דרוש מקור]. פתיחת בית-הספר לוותה בהפגנות מצד מתנגדי הרעיון; היו כאלה שקראו להורים שלא לשלוח בנותיהם לבתי-הספר והיו אחרים שעמדו בשערי בית-הספר ואיימו להרוג כל מי שינסה להיכנס. בשל ההפרדה בין המינים, הקמת מערכת החינוך לבנות דרשה להכשיר נשים מקצועיות להעסקה בתחום ההוראה ובמקצועות תומכי הוראה. ראשית, הובאו מורות זרות, בעיקר מצריות, ובמקביל החלו בהכשרת מורות מקומיות. ב-1965 החלה לעבוד המורה הסעודית הראשונה. הנשים החלו ללמוד במספרים הולכים וגדלים. הן התקדמו במעלה מערכת החינוך ואף למדו באוניברסיטאות.
בשנת 2002 פרצה שרפה בחטיבת ביניים במכה, ומצאו בה את מותן 15 תלמידות. לפי דוח של אמנסטי אינטרנשיונל, משמרות הדת סירבו להרשות לתלמידות לצאת משטח בית הספר מכיוון שהתלמידות לא היו לבושות כפי שנדרש מהן כשהן בפרהסיה. בנוסף, אנשי משמרות הדת מנעו את הגעתם של הכבאים מכיוון שכל הכבאים היו גברים[32].
מאז עלייתו של המלך עבדאללה בשנת 2005, קודמו רפורמות רבות במוסדות הדת, החינוך והמשפט. בעידוד בתו, הנסיכה עאדלה הידועה בפעילותה למען הנשים, הוכנסו שיעורי חינוך גופני לבתי הספר הציבוריים והפרטיים לבנות. כמו כן, הוקמו מועדוני ספורט ובריאות לנשים והותר לנשים להשתתף בתחרויות ספורט מקומיות ובין-לאומיות. בשנת 2009 חנך המלך ליד העיר ג'דה אוניברסיטה למדעים ולטכנולוגיה, המיועדת לשני המינים הלומדים יחדיו. הדבר היווה חידוש עבור מערכת החינוך הסעודית, שפעלה עד אז על בסיס הפרדה מלאה בין גברים ונשים. נאמר אף כי באוניברסיטה החדשה סטודנטיות תוכלנה לנהוג בעצמן במכוניותיהן ברחבי הקמפוס[33]. באוקטובר 2017 פרסם מלך סעודיה צו המתיר לנשים לנהוג[34].
תרבות ומשפט
עריכהתרבותה של ערב הסעודית סובבת כמעט כולה סביב דת האסלאם. כאמור, שתי הערים המקודשות לאסלאם נמצאות בשטחה, והיא רואה בעצמה מולדת הדת הזו וככזו מחויבת לשמש דוגמה בכל העולם המוסלמי. כשלושה רבעים מן האוכלוסייה נמנים עם הווהאבים וזוהי גם הדת הרשמית במדינה. הווהאבים הם תנועה שמרנית, ולפיכך נאסר קיומם של בתי קולנוע ותיאטראות ברחבי הממלכה והתרועעות בין גברים לנשים פנויות אסורה, בטענה שהם אינם עולים בקנה אחד עם האסלאם. ברוח זו נאסרה גם שתיית משקאות חריפים ואכילת בשר חזיר. המאכלים המרכיבים חלק ניכר מהתפריט הסעודי הם לחם ערבי (ח'ובז), עוף צלוי, פלאפל, שווארמה, פול, וקפה.
ספורט בערב הסעודית הוא חלק חשוב מהתרבות הסעודית והמדינה משתתפת בתחרויות ספורט בין-לאומיות רבות.
הלבוש הסעודי הוא מסורתי וסמלי, ומייצג את הקשר של התושבים למדבר, למסורת ולדת. מלבושי הכותנה או הצמר הדקים משקפים את חיי היום יום במדינה מדברית, כמו גם את מגבלות הצניעות שמציב האסלאם. נשים סעודיות נדרשות לעטות מלבושים שחורים (עבאיה) ורעלה (ניקאב) ביוצאן מהבית.
על פי החוקה הסעודית משמש רק הלוח המוסלמי כלוח השנה הרשמי במדינה. בערב הסעודית לא קיימת מערכת חוק חילונית. החוק הסעודי נסמך על השריעה, מערכת המשפט המוסלמית. בתי הדין השרעיים, הדתיים, הם הדנים בכל עניין. במקרים שבהם לא כתובה ההלכה במפורש בספרי הקודש, קובעים השופטים את העונשים לפי פרשנותם האישית על כתבי האסלאם. עונש מוות מקובל במקרים הנחשבים כחמורים, והוצאות להורג עשויות להתקיים גם באופן פומבי בפני קהל. לפי ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל הוצאו להורג בסעודיה בשנת 2011 לפחות 82 בני אדם, רבים מהם באירועים פומביים שבהם נערף ראשם[35].
בין העונשים בחוקה הסעודית, ניתן למצוא מלקות להומוסקסואלים[36], כריתת ידיים של גנבים, ועונש מוות למי שהורשע בהפצת אסלאם שיעי[37], ברצח, בסחר בסמים, באונס, בכישוף או בשוד מזוין. מדי שנה מוצאים להורג בממלכה כמאה אנשים.
האונס בערב הסעודית מוסדר בחוק האסלאמי, השריעה, המהווה את הבסיס למערכת המשפט של ערב הסעודית (אנ'). לפי החוק האסלאמי, העונש שבית משפט יכול להטיל על האנס עשוי לנוע בין מלקות להוצאה להורג. עם זאת, אין חוק עונשין בסעודיה, ואין חוק כתוב שמפליל באופן ספציפי אונס או קובע את עונשו. בנוסף, אין איסור על אונס בנישואים. לפי החוק הנוכחי קיימים מקרים שבהם קורבן האונס היא זאת שנענשת ולא האנס. מקרים אלו הם כאשר הקורבן נמצאה בחברתו של האנס תוך כדי שהיא עברה על חוקי הפורדה (אנ') (פרקטיקה דתית וחברתית של הסתגרות נשית ואיסור יציאה מהבית).
המוציא להורג הראשי במדינה הוא מוחמד סעד אל-ביישי (אנ'), המתיז את ראשי הנידונים למוות בעזרת חרב. לעיתים הוא הורג עשרה אנשים ביום בהוצאות פומביות להורג[38]. בריאיון ל-BBC הוא סיפר שהוא ישן טוב בלילה, שכן לתפיסתו הוא מקיים את רצון אללה.
תיירות
עריכהמעל 16 מיליון איש ביקרו בסעודיה במהלך 2017[39].
רובם המוחלט של התיירים במדינה מגיעים ממניעים דתיים, לצורך קיום מצוות האסלאם (עלייה לרגל) וביקור בשאר מקומות מקודשים והיסטוריים לאסלאם. עם זאת לערב הסעודית פוטנציאל תיירותי ניכר לתייר המערבי, פוטנציאל שהממשלה הסעודית מנסה לקדם. ב-2013 הונהגה לראשונה האופציה להנפיק ויזת תייר אלקטרונית, וקידום התיירות הוא חלק מחזון המדינה לשנת 2030. עם חופים המשתרעים לאורך 2,640 קילומטר, הרים ומרחבי מדבר ריקים מאדם, סעודיה מתחילה למשוך תיירות פנאי למדינה. צלילות לאורך חופי המפרץ והים האדום, ביקור במקומות היסטוריים וחשובים לאסלאם, וחוויות מדבר אותנטיות, הן רק חלק ממה שיש למדינה להציע בתחום התיירותי. עם זאת, גם תיירות זרות המבקשות לבקר במדינה חייבות בלבוש שהולם את התרבות המוסלמית במרחב הציבורי כנהוג בחוקי המדינה, והעלבה או זלזול באסלאם נחשבים לעבירה פלילית שעלולה לגרור ענישה. מסעדות במדינה מחולקות לאזורי גברים בלבד ומשפחות, כנהוג במדינות אסלאמיות רבות.
רוב התיירים מגיעים למדינה בטיסה, אך ניתן להיכנס אליה גם דרך מעברי גבול יבשתיים, אם כי לא מעיראק ומקטר. כמו כן קיים שירות מעבורות פעיל בין סעודיה למצרים. נראה כי חל שינוי מהותי בפתיחות לתיירים שאינם ממניע דת, אך מרבית התיירים הם ממניעי דת, עובדים זרים, ואנשי עסקים.
ב-26 בספטמבר 2019 השיקה הממלכה ויזת תייר לתקופה של 90 יום, לאזרחי 49 מדינות[40][41]. נכון ל-2021 הכניסה לישראלים אסורה. הרב יעקב ישראל הרצוג נראה בממלכה רוקד בלבוש חרדי יחד עם מקומיים[42].
-
מתפללים במכה
-
מדאאן סאלח. אתר ארכאולוגי מהתקופה הטרום איסלאמית באזור אל-מדינה
-
הר סוודה, ההר הגבוה בערב הסעודית. פסגתו נישאת לגובה של 2,985 מטר מעל פני הים.
-
דיונות בדרום המדינה
-
תצורות סלע במערה בהר אל-קארה
-
הר אל-קארה
-
ראם לבן. בסכנת הכחדה
-
המרכז הכלכלי בריאד
-
מסגד בעיר אל-מדינה
ראו גם
עריכהעיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל המזרח התיכון |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של ערב הסעודית
- מאמרים על ערב הסעודית, באתר הפורום לחשיבה אזורית.
- עוזי רבי, סעודיה: ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007
- סדרת כתבות על סעודיה, מקור ראשון מרץ 2021
- דוד וינברג, שיחה עולמית ספטמבר 2018, השילוח, 14 באוקטובר 2018
- מידע על ערב הסעודית בקטלוג הספרייה הלאומית
- אשר שכטר, סעודיה: ארץ השמש העולה, באתר TheMarker, 3 בדצמבר 2012
- רון בן ישי, סעודיה כבר לא רק חבית הנפט של העולם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2015
- דוד ח', ערב הסעודית בעקבות איראן?, מערכות 282, 1982
- אריה חשביה, ערב הסעודית - היבט צבאי, מערכות 282, 1982
- ג'קי חוגי, שועלי המדבר: מי את באמת, ממלכת סעודיה?, באתר מעריב אונליין, 24 בפברואר 2017
- שאול ינאי, ממדינה שבטית למדינה מודרנית?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 18 בינואר 2018
- צבי בראל, סעודיה: ממלכה בטלטלה, באתר הארץ, 2 באפריל 2019
- שלומי זייאנץ, בסעודיה עם תפילין וגלבייה, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2019
- תמר ברס, בלילה, עם הצעירים, אין זכר למשמרות הצניעות. יצאתי למסע בסעודיה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2020
- ערב הסעודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ערב הסעודית, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- אהוד יערי, סעודיה מחליפה תעודת זהות, באתר מאקו, 10 בפברואר 2022
- ערב הסעודית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ ערב הסעודית או סעודיה? 🇸🇦, האקדמיה ללשון העברית
- ^ עוזי רבי, סעודיה – ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה (ספר 7 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ח–2007, עמ' 14: "שמה הרשמי הוא 'הממלכה הערבית הסעודית' (אל-ממלכה אל-ערביה אל-סעודיה) וכך היא מופיעה בפרסומים הרשמיים ובספרות המחקרית הערבית. בספרות המחקרית המערבית, לעומת זאת, היא מכונה 'ערב הסעודית' (Saudi Arabia), וכך היא מוכרת בקהילת העמים. בספר זה ייעשה שימוש במונח 'סעודיה', כפי שמכנים אותה אזרחיה – הסעודים – וכפי שמזהים אותה ואת תושביה שאר הערבים במזרח התיכון".
- ^ מאורעות כבירים בערב, דואר היום, 22 בספטמבר 1932
- ^ שובה של מדיניות החוץ הסעודית הוותיקה? | 11-8-21, באתר www.runi.ac.il
- ^ דוד וינברג, "המב"ס של סעודיה", השילוח, 11, ספטמבר 2018
- ^ סעודיה הקפיאה את הקמת פרויקט האנרגיה הסולארית הגדול בעולם, באתר כלכליסט, 1 באוקטובר 2018
- ^ Tripp, Harvey; North, Peter, Culture Shock! Saudi Arabia, 2009, עמ' 206
- ^ House, Karen Elliott, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 64-162
- ^ Vogel, Frank, Islamic Law and Legal Systems: Studies of Saudi Arabia, 2000, עמ' 306
- ^ Tripp, Harvey; North, Peter, CultureShock! A Survival Guide to Customs and Etiquette. Saudi Arabia, 2009, עמ' 44
- ^ House, Karen Elliott, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 167
- ^ House, Karen, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 175
- ^ Saudi Arabia Accused Of Turning A Blind Eye To International Terrorism Financing By Global Watchdog, forbes, 25/09/2018
- ^ Poverty Hides Amid Saudi Arabia's Oil Wealth, NPR, 19/05/2011
- ^ Saudi Arabia's riches conceal a growing problem of poverty, the guardian
- ^ The Top 15 Wealthiest Royals, forbes
- ^ Saudi dissidents turn to YouTube to air their frustrations
- ^ Mal3ob 3alena : Poverty in Saudi Arabia English Version, Youtube
- ^ Global Water Intelligence, Becoming a world-class water utility, 2011
- ^ Backpacking Saudi Arabia, Health care issues
- ^ NewClimate Institute, The Climate Change Performance Index 2021, NewClimate Institute, 2020-12-07 (באנגלית בריטית)
- ^ Saudi Arabia - Total fertility rate, 2022
- ^ Saudi Arabia’s Youth and the Kingdom’s Future, 2012
- ^ ערב היהודית? בית קברות יהודי נתגלה בערב הסעודית
- ^ כאן, הכירו את הרב הראשון בבירת סעודיה, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 2021
- ^ הפורום הכלכלי העולמי דירג את ערב הסעודית בשנת 2010 במקום 129 מתוך 134 מבחינת חוסר השוויון כלפי נשים[דרוש מקור]
- ^ Saudi Arabia: Religious Police Role in School Fire Criticized. Human Rights Watch. 14 March, 2002
- ^ צבי מזאל -סעודיה במרוץ נגד הזמן, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 2009
- ^ מלך סעודיה פרסם צו המתיר לנשים לנהוג, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2017
- ^ רויטרס, סעודיה: העונש על "פגע וברח" - עריפת ראש, באתר ynet, 27 ביוני 2012
- ^ סעודיה: 7,000 מלקות להומו, אתר NFC
- ^ 122 קורבנות בערב הסעודית מאז תחילת השנה, באתר מאקו, 10 ביולי 2019
- ^ צבי בראל, האם הסעודים יפסיקו לערוף ראשים?, באתר הארץ, 14 ביוני 2015
- ^ World Tourism Organization UNWTO, Tourism Highlights 2018 Edition, עמ' 19
- ^ שירות כלכליסט, "רגע היסטורי": סעודיה תפתח את שעריה לתיירים, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, נוסעת לסעודיה? תשני עם החבר, אבל כסי את הברך, באתר ynet, 6 באוקטובר 2019
- ^ אטילה שומפלבי, הרב הראשי הראשון של סעודיה – ובית חב"ד הראשון בממלכה: "יהודים זוכים פה לכבוד והערכה", באתר ynet, 9 באוגוסט 2022
ערב הסעודית - תבניות ניווט | |
---|---|
|