פרדריק הריסון
פרדריק הריסון (Frederic Harrison; 1831-1923) היה משפטן, סופר והיסטוריון בריטי.[1] מאוהדי הפילוסופיה הפוזיטביסטית הראשונים, תמך באיגודים המקצועיים ובקומונה הפריזאית.
 | |
| לידה |
18 באוקטובר 1831 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1923 (בגיל 91) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
בית ספר קינגס קולג' |
| מעסיק |
לינקולנ'ס אין |
| תפקיד |
חבר מועצת מחוז לונדון |
| מפלגה |
Progressive Party |
| בן או בת זוג |
אתל ברתה הריסון |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בכיכר יוסטון 17 בלונדון, ב-18 באוקטובר 1831, והיה בנו של פרדריק הריסון (1799–1881), סוכן מניות ואשתו ג'יין, בתו של אלכסנדר בריס, סוחר גרניט בבלפסט. הוא הוטבל בכנסיית סנט פנקראס, יוסטון, ובילה את ילדותו המוקדמת בפרבר בצפון לונדון, אליו עברה המשפחה זמן קצר לאחר לידתו. בשנת 1840 עברה המשפחה לכיכר אוקספורד 22, הייד פארק, לונדון, בית שתוכנן על ידי אביו של הריסון. יחד עם אחיו סידני ולורנס, הריסון קיבל את השכלתו הראשונית בבית לפני שלמד בבית ספר יום בסנט ג'ון ווד, לונדון. בשנת 1843 הוא נכנס לבית הספר של קינגס קולג', וסיים את לימודיו בבית הספר בשנת 1849.[2]
אוקספורד ופוזיטיביזם
עריכההוא קיבל מלגה למכללת וודהאם, אוקספורד בשנת 1849. באוקספורד נחשף לפילוסופיה הפוזיטיביסטית, בהשפעת המורה שלו, ריצ'רד קונגרייב, ויצירותיהם של ג'ון סטיוארט מיל וג'ורג' הנרי לויס. הריסון מצא את עצמו בקונפליקט עם קונגרייב באשר לפרטים, ובסופו של דבר הוביל את הפוזיטיביסטים שהתנתקו והקימו את ניוטון הול בשנת 1881, והוא היה נשיא הוועדה הפוזיטיביסטית האנגלית משנת 1880 עד 1905.[3] הוא כתב הרבה על הפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט ועל פוזיטיביזם. במשך יותר משלושים שנה תרם בקביעות מאמרים בעיקר כדי להגן על הפוזיטיביזם, ובמיוחד בגרסתו של אוגוסט קונט.
הוא הפך לחלק מקבוצה ליברלית של אקדמאים באוקספורד שכללה גם את ארתור פינהן סטנלי, גולדווין סמית', מרק פטיסון.[1]
כמורה ללימודי דת, מבקר ספרותי, היסטוריון ומשפטן, הריסון לקח חלק בולט בחיי זמנו בעזרת כתביו. לעיתים קרובות הוא הגיב בנושאים פוליטיים, דתיים וחברתיים. נקודת מבטו ההיסטורית מאופיינת על ידי נקודת מבט רדיקלית הוא מוערך כמלומד מוכשר, שהידע הרחב שלו בספרות משולב עם עצמאות מחשבתית ראויים לציון.
קריירה משפטית ופרסומים
עריכההוא הפך לעורך דין (בריסטר) בשנת 1858, ובמהרה התבלט בתור תורם יעיל לביקורות המעמד הגבוה. שני מאמרים שפרסם, משכו תשומת לב מיוחדת. התעניינותו הייתה בחקיקה עבור מעמד העובדים שהביאה אותו לפעילות חברתית רבה. בשנים 1877–1889 היה כפרופסור למשפטים ומשפט בינלאומי במועצת החינוך המשפטי ועמית כבוד במכללת וודהאם.
הפרסומים החשובים ביותר הם ״חייו של קרומוול״ (1888), ״רוסקין״ (1902). ״ההיסטוריה הביזנטית בימי הביניים המוקדמים״ (1900). בין המאמרים החשובים - ״ספרות ויקטוריאנית קדומה״ (1896), ״בחירת הספרים״ (1886) בשנת 1904 פרסם "מונוגרפיה רומנטית" של התחייה הביזנטית מהמאה העשירית.[2]
פוליטיקה
עריכההריסון היה בעל דעות רדיקליות מתקדמות. הוא היה נמרץ בפוליטיקה ובעניינים עירוניים. בשנת 1889 הוא נבחר כראש מועצת מחוז לונדון, אך התפטר בשנת 1893.
תרם בקביעות לכתבי העת מקצועיים, ותמך בארגוני עובדים ובהתאגדותם הלאומית והבינלאומית. הוא תמך בעצמאות פולין ואיטליה, וברפורמטורים בוועדה לענייני ג'מייקה משנת 1866, ובקומונת הפריזאית. במאמר שהגן על הקומונה הפריזאית, הריסון הכריז: "הסטטוס קוו בלתי אפשרי. האלטרנטיבה היא קומוניזם או פוזיטיביזם."
עבודות מאוחרות יותר כוללות זיכרונות אוטוביוגרפיים (1911); ההתפתחות הפוזיטיבסטית של הדת (1912); הסכנה הגרמנית (1915). תורת המשפט וסכסוך האומות (1919) ועוד.[4]
משפחה
עריכהבשנת 1870 התחתן עם אתל ברטה, בתו של ויליאם הריסון, ונולדו להם ארבעה בנים, בהם העיתונאי ומבקר הספרות אוסטין הריסון. אחד מבניו, כריסטופר רנה הריסון, נהרג במלחמת העולם הראשונה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרדריק הריסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פרדריק הריסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Harrison, Frederic (1831–1923), positivist and author, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ 1 2 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Harrison, Frederic". Encyclopædia Britannica. 13 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 23.
- ^ Henry Robert Addison, William John Lawson, Charles Henry Oakes, Douglas Brooke Wheelton Sladen, Who's who: An Annual Biographical Dictionary, A. & C. Black, 1907. (באנגלית)
- ^ כתבי פרדריק הריסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)