הקומונה הפריזאית

הקומונה הפריזאית הוא מונח המתאר את ארגון המורדים הצרפתי הקומוניסטי אשר שלט בפריז מ-18 במרץ (ובאופן רשמי מ-26 במרץ) עד 28 במאי 1871, עד סיום המרד שדוכא בכוח הנשק, תוך טבח בהמונים.

הקומונה הפריזאית
Commune de Paris

מחסום שהוקם בידי אנשי הקומונה מהמשמר הלאומי הצרפתי ב־18 במרץ 1871
מערכה: מצור פריז (1870–1871)
מלחמה: מלחמת צרפת–פרוסיה
תאריכים	18 במרץ 1871 – 28 במאי 1871 (72 ימים)
מקום	פריז, צרפת
קואורדינטות	48°51′25″N 2°21′05″E
תוצאה	דיכוי ההתקוממות פירוק המשמר הלאומי השני בידי הממשלה הצרפתית
הצדדים הלוחמים הצבא הצרפתי הקומונרדים המשמר הלאומי הצרפתי מפקדים פטריס דה מק-מהון לואי שארל דלסקלוז ✘ יארוסלב דומברובסקי ✘ כוחות 170,000 חיילים 25,000–50,000 אבדות 877 הרוגים 6,454 פצועים 183 נעדרים 6,667 הרוגים מאומתים ונקברו; הערכות לא מאומתות נעות בין 10,000 ל־15,000 ועד ל־20,000 הרוגים. 43,000 נלקחו בשבי, ו־6,500 עד 7,500 גלו מרצונם לחוץ לצרפת.

רקע היסטורי

בריקדה בקומונה הפריזאית

בריקדות מול כנסיית המדלן בפריז. צילום של אנדרה אדולף אז'ן דסידרי

בניין עיריית פריז השרוף, בתצלום משנת 1871. המבנה נשרף במהלך דיכויה של הקומונה הפריזאית.

לאחר אירועי מהפכת 1848 (אביב העמים) והרפובליקה השנייה, עת הונף הדגל האדום ברמה, ובפריז דובר על מהפכה סוציאליסטית, עבר השלטון בצרפת לידי הקיסר נפוליון השלישי. במהלך שמונה-עשרה שנות שלטונו, התרופף משטרו, והפך לצורה מרוככת של מונרכיה, כאשר הוחזרו לאזרחים רבות מזכויות האזרח שלא היו נתונות להם בשנת 1852 עת הוכרזה הקיסרות השנייה. בשנת 1870, פלשו צבאות פרוסיה בראשות אוטו פון ביסמרק לצרפת, והביסו את נפוליאון השלישי בקרב סדאן, בו נפל נפוליאון השלישי בשבי בספטמבר 1870. במקומו תפסה את השלטון ממשלה זמנית בשם "ממשלת ההגנה הלאומית", אשר למעשה הפכה את הקיסרות לרפובליקה. הפרוסים כפו על ממשלת ההגנה הלאומית תנאי כניעה משפילים אשר כללו הצבת כוחות כיבוש פרוסים בפריז, בירת צרפת. אולם, רבים מתושבי העיר והמשמר הלאומי המשיכו להתנגד לכוחות הפרוסים במשך שישה חודשים, למרות כניעת הממשלה הזמנית. הם הצליחו להגביל את הנוכחות הפרוסית לאזור קטן בתחומי העיר, ושמרו על "הגבולות" בקפדנות. הממשלה הזמנית, של הגוף השלטוני שייקרא לאחר מכן "הרפובליקה הצרפתית השלישית", המונהגת בידי אדולף טייר, הייתה מודאגת מכך שהפועלים מחמשים עצמם בכלי נשק מקסרקטיני המשמר הלאומי, וגורמים לפרובוקציות כנגד הפרוסים. כך ב-18 במרץ כוחות הצבא הצרפתי הנאמנים לטייר נכנסו לפריז על מנת להחרים את הנשק המצוי בתחומי העיר. המשמר הלאומי סירב להחזיר את הנשק, וממשלתו של טייר נמלטה לוורסאי והכריזה מלחמה על פריז.

הקומונה הפריזאית

ב-26 במרץ נבחרה מועצה עירונית חדשה בת 81 חברים, בראשות המהפכן הוותיק לואי אוגוסט בלאנקי כנשיאה, ב-28 במרץ הוכרז על הקמת "הקומונה הפריזאית" והדגל האדום (בגרסתו החלקה) אומץ כסמלה הרשמי. המשמר הלאומי הוחלף בגוף חדש שאליו צורף כל פריזאי הכשיר לאחוז בנשק. הקומונה הקפיאה את תשלום חובות שכר הדירה בתקופת המלחמה, ומנעה מחנויות משכון למכור את המשכונות, מכיוון שפועלים שהידרדרו למצב כלכלי קשה במהלך המלחמה נאלצו למשכן את כלי עבודתם. הוכרז על הפרדת הדת מהמדינה, בוטלו משמרות הלילה במאפיות בפריז, רכושה של הכנסייה הולאם ונאסרו לימודי הדת בבתי הספר. כן הוכרז על הקפאת כל החובות, וביטול הריבית על החובות. לכנסיות הותר להמשיך בפולחן, רק אם תאפשרנה אסיפות פוליטיות בתחומיהן בשעות הערב. במהלך קיומה הקצר אימצה הקומונה את לוח השנה המהפכני.

בה בעת מועצות מקומיות שנוצרו בעת המצור המשיכו בקידום מטרות עצמאיות, לרוב בהנהגת פועלים מקומיים. המגמות המהפכניות כללו אנרכיסטים, סוציאליסטים, בלאנקיסטים, רפובליקנים וסוציאליסטים ליברטריאניים. בשל ריבוי המגמות המהפכניות ושליטת הפועלים במועצות, משמשת הקומונה הפריזאית דוגמה ומופת לאנרכיסטים, סוציאליסטים ומרקסיסטים עד עצם היום הזה.

ההתקפה על הקומונה

ההתקפה על הקומונה החלה ב-2 באפריל על ידי ארמיית ורסאי של הממשלה הצרפתית, אשר החלו בהפגזת העיר. הקומונרדים שנתפסו נורו אל מול קיר הידוע כ"קיר הקומונרדים", בבית הקברות פר-לשז, ואלפים אחרים הובלו אל ורסאי על מנת להישפט שם. יתרונה של הממשלה היה כה ברור עד שמאמצע אפריל סירבה הממשלה לקיים כל צורה של משא ומתן עם המתבצרים. חומת העיר הובקעה במערב ב-21 במאי.

הקרבות נמשכו במשך שמונה ימי לחימת רחוב אכזרית, המכונים "שבוע הדמים" "La Semaine Sanglante" ובמהלכו הציתו הקומונרדים מבני ציבור היסטוריים. בניין העירייה נשרף ואיתו נשרפו גם ארכיונים, הספרייה העירונית ואוספי-התעודות החשובים וב-23 במאי, הציתה קבוצה של שנים עשר קיצוניים חברי הקומונה את ארמון טווילירי באמצעות שימוש בזפת, טרפנטין ונפט. הדליקה נמשכה כ-48 שעות עד שכובתה על ידי מכבי האש, ולא הותירה שריד לבניין.

בקרבות נהרגו קומונרדים ואזרחים בלתי חמושים. אבדות הקומונרדים בקרב מוערכות בשלושים אלף איש. שלושים אלף נוספים נעצרו. רבים נורו, וכשבעת אלפים מהם נשלחו למושבת העונשין בקלדוניה החדשה. מעטים הצליחו להימלט. בסך הכול מוערכות אבדות הממשלה בתשע מאות נפש. פריז הושארה תחת ממשל צבאי למשך חמש שנים לאחר הבסת הקומונה.

הערכה היסטורית

יש המבקרים את מנהיגות הקומונה על שנהגה ברכות אל מול המצב החמור. קרל מרקס מצא כי התנהגות הקומונרדים מרגיזה בכך ש"איבדו זמן יקר" בארגנם בחירות דמוקרטיות, במקום לנסות ולהכות בממשלת ורסאי כאשר הייתה להם האפשרות. הבנק הלאומי של צרפת, הממוקם בפריז, והכיל מיליארדי פרנקים, נותר בשלמותו במהלך כל האירועים. מעת לעת לוו הקומונרדים כסף מן הבנק לצורכיהם (והבנק אישר להם את ההלוואה ללא היסוס), בשעה שיכלו להחרים את הכסף. הדבר אפשר מעבר של כספים לוורסאי, ומימונו של הצבא שטבח במורדים.

הקומונה הפריזאית שימשה כמופת למנהיגים קומוניסטים. מאו התייחס אליה רבות בכתביו. לנין ומרקס, מצאו כי הקומונה היא דוגמה לדיקטטורה של הפרולטריון. בהלווייתו כוסה גופו של לנין בדגל שנותר מן הקומונה. החללית הסובייטית ווסחוד 1 נשאה שאריות של נס שנותר מן הקומונה אל החלל.

היסטוריונים שאינם קומוניסטים רואים בקומונה משום חזרה על דפוס של הרס עצמי ופלגנות אל מול ניסיון ליצור משטר מרכזי תקיף לאחר תבוסה צבאית משפילה. הסכנה מולה עמד טייר הייתה, לדעתם, התפרקות צרפת לגורמים, ואנרכיה מוחלטת. בדיכויה של הקומונה יצר טייר את התנאים לביסוסה של הרפובליקה הצרפתית השלישית.

לכבוד הקומונה נכתב ההמנון הקומוניסטי והסוציאליסטי האינטרנציונל.

לקריאה נוספת

• Butterworth, Alex. The World That Never Was: A True Story of Dreamers, Schemers, Anarchists and Secret Police (Pantheon Books, 2010)
• De la Croix de Castries, René (1983). Monsieur Thiers. Librarie Academique Perrin. ISBN 2-262-00299-1.
• du Camp, Maxime (1881). Les Convulsions de Paris. Paris: Hachette.
• Edwards, Stewart (1971). The Paris Commune 1871. London: Eyre & Spottiswoode. ISBN 0-413-28110-8.
• Eichner, Carolyn J. Surmounting the barricades: women in the Paris Commune (Indiana UP, 2004).
• Gluckstein, Donny (2006). The Paris Commune: A Revolution in Democracy. London: Bookmarks. ISBN 978-1-90-519214-4. ארכיון מ-29 במרץ 2017. נבדק ב-2 באוקטובר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
• Gould, Roger V. "Multiple networks and mobilization in the Paris Commune, 1871." American Sociological Review (1991): 716–729 online (אורכב 28.11.2020 בארכיון Wayback Machine)
• Guiral, Pierre (1986). Adolphe Thiers ou De la nécessité en politique. Paris: Fayard. ISBN 2-213-01825-1.
• תבנית:In lang Haupt, Gerhard; Hausen, Karin: Die Pariser Kommune: Erfolg und Scheitern einer Revolution. Frankfurt 1979. Campus Verlag. ISBN 3-593-32607-8.
• Horne, Alistair (2012). The Fall of Paris: The Siege and the Commune 1870–71. Picador. OCLC 922079975. ארכיון מ-30 בינואר 2022. נבדק ב-7 במרץ 2021. {{cite book}}: (עזרה)
• Jellinek, Frank. The Paris commune of 1871 (1937) online
• Johnson, Martin Phillip. The paradise of association: Political culture and popular organizations in the Paris Commune of 1871 (University of Michigan Press, 1996).
• Lissagaray, Prosper-Olivier (2000) [1876]. Histoire de la Commune de 1871 [History of the Commune of 1871] (בצרפתית). Paris: La Decouverte/Poche. ISBN 978-2-70-714520-8.
• Lissagaray, Prosper-Olivier (2012) [1876]. Histoire de la Commune de 1871 [History of the Commune of 1871] (בצרפתית). London: Verso Books.
• Milza, Pierre (2009a). L'année terrible: La Commune (mars–juin 1871) [The terrible year: La Commune (March–June 1871)] (בצרפתית). Paris: Perrin. ISBN 978-2-262-03073-5.
• Milza, Pierre (2009b). L'année terrible: La guerre franco-prussienne (septembre 1870 – mars 1871) [The Terrible Year: The Franco-Prussian War (September 1870 – March 1871)] (בצרפתית). Paris: Perrin. ISBN 978-2-262-02498-7.
• Price, R. D. "Ideology and Motivation in the Paris Commune of 1871." Historical Journal 15#1 (1972): 75–86. online (אורכב 03.02.2021 בארכיון Wayback Machine)
• Riat, Georges (1906). Gustave Courbet – peintre. Paris: Floury. OCLC 902368834.
• Rougerie, Jacques (2014). La Commune de 1871. Paris: Presses universitaires de France. ISBN 978-2-13-062078-5.
• Rougerie, Jacques (2004). Paris libre 1871 (בצרפתית). Paris: Editions du Seuil. ISBN 2-02-055465-8.
• Tombs, Robert (2009). La Guerre Contre Paris (בצרפתית). Paris: Flammarion. ISBN 978-2-0802-4351-5.
• Tombs, Robert. The Paris Commune 1871 (Routledge, 2014).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקומונה הפריזאית בוויקישיתוף

• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על הקומונה הפריזאית‏, 28 במרץ 2012
• ד"ר אביב אמית, בעקבות הקומונה של פריז לציון 150 שנים לתחילתה, "מגזין שבת" עם רון נשיאל, כאן רשת ב', 20 במרץ 2021
• הקומונה הפריזאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)