פריווילגיה (כתב זכות)

פריווילגיה (מלטינית: privilegia; נגזר מהמימרה הלטינית: priva lex, privus legus תרגום מילולי "חוק פרטי"; ומשמעו: זכות-יתר) הייתה מסמך משפטי באירופה בימי הביניים, אשר הסדיר את מערכת היחסים בין השלטון לקבוצות אתניות, סוחרים או מהגרים, או אדם פרטי ברשות השלטונית (קיסרות, ממלכה, נסיכות) אשר ניתנו להם זכויות מיוחדות בעיני החוק.

"פריבילגיום קושיצה" הוא מסמך שניתן על ידי המלך לואי הראשון מווינה בשנת 1374 בעיר קושיצה (כיום בסלובקיה) בו הבטיח זכויות מיוחדות לאצולה הפולנית בתמורה לתמיכתם בירושת בתו למלוכה.

"כתבי זכויות" הוענקו ליהודים מפעם לפעם בשטחי הריבונות של מלכים ואצילים באירופה, כדי להסדיר את ישיבתם כמיעוט אתני ודתי, ואף לאפשר להם לעסוק במשלחי יד שנאסרו על כלל האוכלוסייה. כך למשל, בשנת 1244, קבלו היהודים "כתב זכויות" מפרידריך השני, שאפשר להם לעסוק בבנקאות, דהיינו, הלוואה בריבית וחלפנות כספים. הפריוילגיות שקיבלו הן שנתנו להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם הדתי ולשמור על זהותם היהודית.

ניתנו פריווילגיות ממספר סוגים:

• פריווילגיה כללית, ניתנת לאזרחי כל המדינה (או ליהודי כל המדינה), למשל כתב הזכויות של קאליש
• פריווילגיה אזורית - ניתנת לתושבי (או ליהודים של) אזור מסוים
• פריווילגיה קהילתית - ניתנת לקהילה ספציפית (עיר או קהילת אם וקהילות הכפופות לה)
• פריווילגיה אישית - ניתנת לאדם מסוים למטרה ספציפית, למשל אישור ליהודי מסוים להקים בית כנסת, שבפועל גם אחרים יכולים להשתמש בו

פריווילגיה היא לרוב בתוקף כל עוד מעניק הפריווילגיה בחיים. במותו יש לאשרר את הפריווילגיה מחדש.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא תולדות עם ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.