פרל פיין
פרל פיין (באנגלית: Perle Fine, נולדה בשם Poule Feine; 1905–1988) הייתה ציירת אקספרסיוניזם מופשט אמריקאית.[1] עבודתה של פיין הייתה ידועה בעיקר בזכות השימוש בצורות ביומורפיות עטופות ושזורות בצורות גיאומטריות לא סדירות.[2]
 | |
| לידה |
1905 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 1988 (בגיל 83 בערך) איסט המפטון, ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
| הושפעה על ידי |
הנס הופמן |
| בן או בת זוג |
מוריס ברזוב |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פיין נולדה בבוסטון, מסצ'וסטס, בשנת 1905, להורים שהיגרו מרוסיה. היא הייתה אחת מששת ילדיהם, והחלה להתעניין באמנות בגיל צעיר.[3] "התחלתי בתיכון בזמן מלחמת העולם הראשונה... ציירתי פוסטרים והתחלתי לזכות בפרסים. עד שסיימתי את התיכון ידעתי טוב מאוד שאני רוצה להיות אמן."[2] פיין הלכה לזמן קצר לבית הספר לאמנות מעשית בבוסטון, שם למדה שיעורים באיור ועיצוב גרפי ולמדה לעצב פרסומות. היא שילמה עבור לימודיה בעבודה במשרד הבורר של בית הספר. לאחר מכן, היא עברה לניו יורק כדי להמשיך בהכשרה באמנות והחלה ללמוד בבית הספר לאמנות גראנד סנטרל. שם פגשה פיין את מוריס ברזוב, לו נישאה ב-1930.[2]
בזמן שהותה בניו יורק, היא גם למדה בליגת הסטודנטים לאמנות עם קימון ניקולדס.[4] בסוף שנות ה-30 היא החלה ללמוד אצל הנס הופמן בעיר ניו יורק ובפרובינסטאון. ב-1943 היא קיבלה מענק מקרן גוגנהיים והייתה מסוגלת להשתתף בתערוכות בגלריה של פגי גוגנהיים ובמוזיאון לציור לא אובייקטיבי. ב-1945, פיין הצטרפה לאמנים מודרניים אמריקאים, שם מצאה קהילה ותמיכה ברעיונותיה האמנותיים. "באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20, פיין הייתה מיוצגת באוספים של פרנק לויד רייט ופרנק קראונינשילד, וכן באוספים של אלפרד בר, מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית, ואספני אמנות מודרנית נוספים."[2]
פיין ניהלה את גלריית איסט ריבר ברחוב איסט 57 בין השנים 1936 ל-1938, ופתחה גלריה משלה ב-1940. ב-1945, הייתה לה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה ווילארד ברחוב מזרח 57. ב-1946 נענתה פיין להצעה לעבוד עבור קארל נינרנדורף, שהגלריה שלו הייתה מול גלריית וילארד. בגלריה זו קיבלה פיין סבסוד שאפשר לה לצייר במשרה מלאה.
בשנת 1947, פיין הוצגה בגיליון של The New Iconograph שהציג אמנות ותיאוריה לא אובייקטיביים. נכתב אף שהייתה חברה באגודת אמנים מופשטים אמריקאים, עבודתה הייתה שונה ברוחה מזו של חברים אחרים.
בשנת 1950 היא התקבלה ל"מועדון האמנים" ברחוב 8, לאחר המלצת וילם דה קונינג.[1] "החל מאמצע שנות ה-50, הסגנון האקספרסיוניסטי של פיין החל להתבלט. היא הפיקה הפשטות מצוירות בכבדות באמצעות משיכות קשות ומשוננות עם מכחול מלא. המיקוד שלה היה המישור הדו-ממדי: משטח, מרקם ומדיום. הפלטה של פיין ביצירות האלה היו לעיתים קרובות, בגוונים קודרים הרבה יותר."[5]
פיין נבחרה על ידי חבריה האמנים, להשתתף בתערוכה ברחוב התשיעי שהתקיים בין ה-21 במאי - 10 ביוני 1951. האמנים שמחו לא רק בהופעת הסוחרים, האספנים ואנשי המוזיאונים לתערוכה ברחוב ה-9, אלא גם לחשיפת יצירתם כתוצאה מכך.
החל מתערוכת הרחוב התשיעית, פיין השתתפה בכל אחת מהתערוכות השנתיות לציור ופיסול בניו יורק בין השנים 1951 ל-1957.[6][7] היא הייתה אחת מ-24 אמנים מתוך סך 256 אמני בית הספר של ניו יורק שנכללו בכל התערוכות. נשים נוספות שהשתתפו בכל המופעים היו איליין דה קונינג, גרייס הרטיגן וג'ואן מיטשל.[2]
בשנות ה-50, פיין עברה לאזור ספרינגס, באיסט המפטון בקצה המזרחי של לונג איילנד, שם מצאו מגורים האמנים ג'קסון פולוק, לי קרסנר, וילם דה קונינג, קונרד מרקה-רלי, ג'ון פרן וחברים אחרים מבית הספר בניו יורק .
שנות ה-60 סימנו את כניסתה המחודשת לעולם האמנות הניו יורקית שהשתנתה עמוקות, והיא נחשפה לגלריות וסגנונות אמנות חדשים. "לפיין היו 4 תערוכות יחיד בגלריה גרהם (1961, 1963, 1964, 1967) עם שינוי גדול בסגנונה. פיין הודיעה על כוונתה להעביר... 'רגש מתוך צבע'. "[2] פיין החלה ללמד בשנת 1961, כמבקר אורח ומרצה באוניברסיטת קורנל. זמן קצר לאחר מכן פנתה אליה אוניברסיטת הופסטרה עם הצעת עבודה והיא לימדה שם באופן פרטי מ-1962 עד 1973.
מעולם לא חשבתי על עצמי כתלמידה או מורה, אלא כציירת. כשאני מציירת משהו, אני מאוד מודעת לעתיד. אם אני מרגישה שמשהו לא יעמוד בעוד 40 שנה מהיום, אני לא מעוניינת לעשות דברים כאלה.[8]
בשנת 1965 היא פיתחה מקרה חמור של מונונוקלאוזיס. בערך בזמן הזה, היא החלה ליצור קולאז'ים מעץ, תוך שימוש בצורות עקומות. פיין המשיכה וזכתה בפרסים בתערוכת אמני הגילדה השנתית ב-1978.
לאחר מאבק של מספר שנים במחלת אלצהיימר, פיין מתה מדלקת ריאות ב-31 במאי 1988, בגיל 83 באיסט המפטון, ניו יורק.
מורשת עריכה
במהלך קריירה בציור מופשט שנמשכה יותר מ-50 שנה, פיין המשיכה לחדש וסירבה לשאול שיטות מאמנים אחרים שיכולות היו לאפשר למבקרים לסווג את עבודתה. עבור פיין, "אקספרסיוניזם מופשט מעולם לא היה סוג של מרד גלוי נגד סגנונות קודמים, אלא ארץ יפהפייה שלא נחקרה."[2]
עבודתה זכתה לתשומת לב מחודשת, כולל התערוכה - ״נשים בביטוי מופשט״ ב-2016 במוזיאון האמנות של דנבר;[20] ״נשות האקספרסיוניזם מופשט״ במוזיאון קטונה לאמנות;[9] ו״רישיון אמנותי״, באוסף גוגנהיים.[10]
בשנת 2023 נכללה עבודתה בתערוכה של מופשט עולמי 70–1940 בגלריה Whitechapel בלונדון.[11]
עבודתה של פיין נמצאת באוספים של מוזיאון ברוקלין, מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, הגלריה הלאומית לאמנות, מוזיאון סמית'סוניאן לאמנות אמריקאית ומוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פרל פיין
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Genocchio, Benjamin (2009-04-24). "Portrait of an Artist, Her Work Revived". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-08.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Housley, Kathleen L. (2003-01-01). "The Tranquil Power of Perle Fine's Art". Woman's Art Journal. 24 (1): 3–10.
- ^ Fine, Perle, 1905–1988. (2011). Perle Fine : the cool series. Spanierman Modern
- ^ New York school : abstract expressionists : artists choice by artists : a complete documentation of the New York painting and sculpture annuals, 1951–1957, p.129
- ^ Biography - Perle Fine - Abstract Expressionist Art - PerleFine.Com, www.perlefine.com
- ^ "Second Annual at the Stable Gallery, 1953". Archived from the original on February 5, 2012.
- ^ New York school : abstract expressionists : artists choice by artists : a complete documentation of the New York painting and sculpture annuals, 1951–1957, p.16; p.36.
- ^ SOVA: Smithsonian Online Virtual Archives, sova.si.edu
- ^ Sparkling Amazons: Abstract Expressionist Women of the 9th St. Show · Katonah Museum of Art, www.katonahmuseum.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Artistic License: Six Takes on the Guggenheim Collection, The Guggenheim Museums and Foundation (באנגלית אמריקאית)
- ^ Action, Gesture, Paint". Whitechapel Gallery.