פרנץ נלקן

אמן גרמני

פרנץ נלקןגרמנית: Franz Nölken‏; 5 במאי 18844 בנובמבר 1918) היה צייר אקספרסיוניסטי גרמני, מזוהה עם קבוצת הציירים "הגשר" בדרזדן.

פרנץ נלקן
Franz Nölken
לידה 5 במאי 1884
המבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בנובמבר 1918 (בגיל 34)
La Capelle, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1899–1918 (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

כשהיה עדיין ילד קטן עברה משפחתו להמבורג. בגיל שש עשרה החל ללמוד ביוהנאום, גימנסיה לאומנויות חופשיות. בעצתו של אלפרד ליכטוורק, מנהל מוזיאון האמנות בהמבורג, הוא לקח שיעורים אצל ארתור סיבליסט, אשר נמנע מהגישה האקדמית ולקח את תלמידיו לצייר בחוץ באוויר הפתוח.

הוא הצטרף לאגודת האמנים בשנת 1903, ובשנה שלאחר מכן הציג תערוכה ראשונה ב"גלריית סגל "היוקרתית עם התלמידים האחרים פרידריך אהלרס-הרמן, פריץ פרידריך, ולטר אלפרד רוזם וולטר ולטמר.[1] הוא ערך מסע לימודי לבית הולדתו, ליד סוסט, בשנת 1905, פגש את איש העסקים ארנסט ראמפ, תומך באמנויות שלימים יהפוך לפטרונו. יחד עם עמיתיו אהלרס-הרמן ורוזם, הוא נסע לפריז בשנת 1907 והתערבב עם האמנים בבית הקפה לה דום.

בשנת 1908, בהזמנתו של קרל שמידט-רוטלוף, הוא הצטרף לקבוצת הציירים "הגשר" והציג איתם ב-1909 וב-1910. הוא התפטר בשנת 1912, אך חזר אליהם מאוחר יותר. בינתיים, בשנת 1909, הוא ערך נסיעה נוספת לפריז, שם למד אצל אנרי מאטיס באקדמיה קצרת הימים שלו. כשחזר מפריז, הוא לקח את אניטה רה כסטודנטית, יחד עם אהלרס-הרמן, והקים סטודיו. ההסדר היה קצר, מכיוון שרה התאהבה בנלקן והוא לא נענה לה.[2]

הוא הפך למורה בבית ספר פרטי לאמנות לנשים בשנת 1912. הוא גם התיידד עם המלחין, מקס רגר (נלקן היה פסנתרן חובב מצוין), וצייר דיוקנאות רבים שלו, אחד מהם נרכש על ידי פטרוניו של נלקן, אוסקר טרופלוביץ, לתליה בחדר הביליארד שלו. בשנת 1914 הוא ערך עוד נסיעה לפריז.

הוא כמעט התחמק משירות במלחמת העולם הראשונה, אך גויס בשנת 1917 ונהרג שבוע לפני סיום המלחמה, ליד לה קפלה על גבול בלגיה.

שני רחובות נקראים על שמו, ברובע ברמקב בהמבורג ובסוסט.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרנץ נלקן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Biographical timeline
  2. ^ Anita Rée, www.fembio.org (בגרמנית)