פרנציסקה צכל

פרנציסקה צכל (בגרמנית: Franziska Cechal;‏ 4 באוגוסט 1909 – 24 בדצמבר 2002) הייתה תושבת וינה, שבאוסטריה, שהוכרה על ידי יד ושם כחסידת אומות העולם על סיועה ותרומתה להצלתה של רוזליה וסרשטיין.

פרנציסקה צכל
Franziska Cechal

אין תמונה חופשית
לידה	4 באוגוסט 1909
פטירה	24 בדצמבר 2002 (בגיל 93)
מדינה	אוסטריה
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה	חסידת אומות העולם (25 בדצמבר 1984)
קישורים חיצוניים
יד ושם	פרנציסקה צכל

פרנציסקה הייתה נשואה, בעלה הפועל גויס לוורמאכט, בשנת 1942. היא התגוררה בווינה עם בתה בת הארבע, ובקרב מקורביה הייתה ידועה בהתנגדותה לנאציזם.

הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים

רוזליה וסרשטיין (Rosalia Wasserstein; עם נישואיה שמה הפך איסתה (Ista)), ילידת ב-13 בדצמבר 1918, הייתה צעירה יהודייה שחיה בווינה במהלך מלחמת העולם השנייה והועסקה כתופרת ב-Jersey-Modelle. אביה גורש כבר בשנת 1939 ורוזליה ומשפחתה נאלצו לעבור לגור בדירת חדר ברחוב Novaragasse 32 ברובע השני בווינה. ב-19 במאי 1942 הגיעו חילי האס אס שפינו באלימות את כל יושבי הבית היהודיים. רוזליה הייתה בעבודה כשאמה גורשה. באותה עת אחותה עבדה במשמרת לילה במפעל לקרטון. רוזליה פנתה לקהילה היהודית שם נודע לה כי אמה גורשה לטרזיינשטט וכי גם היא נכללת ברשימת המיועדים לגירוש לפולין.

רוזליה בקשה להסתתר. על מנת להקטין את הסכנה בחשיפתה בשל פשיטות תכופות של האס אס וחשש מהלשנות השכנים, רוזליה שינתה לעיתים קרובות את מקום המסתור, בין היתר היא גרה בדירותיהן של החברות פרנציסקה צכל, אנה קוכאר ומריה בהם. שלוש הנשים סיפקו לה גם מזון ובגדים. תחילה פנתה רוזליה לפרנציסקה צכל, אותה הכירה באמצעות אחיה וידעה על התנגדותה לנאציזם. רוזליה בקשה את עזרתה של פרנציסקה במציאת מקום מסתור. פרנציסקה הסכימה להסתיר את רוזליה בביתה. רוזליה היה חסרת כל ולא יכלה להציע לפרנציסקה כל תמורה. למרות זאת, פרנציסקה סיפקה את כל צרכיה וחלקה עמה את מזונה. רוזליה התגוררה בביתה של פרנציסקה זמן קצר, אך משם הועברה לדירה בפצמניטנאסה (Patzmanitengasse), בה שהתה עד יולי 1942. היא נעצרה על ידי הגסטפו, אך הצליחה להימלט. רוזליה פנתה שוב אל פרנציסקה, שנעתרה שוב לבקשתה והחביאה אותה בביתה למשך שלושה חודשים נוספים. פרנציסקה חיה בצניעות אך סיפקה לרוזליה מזון ובגדים. שתיים מאחיותיה של פרנציסקה ידעו על פעולת ההצלה של אחותן בזמן אמת.

משפחתה של רוזליה אימצה ב-1938 ילד בן שנתיים וחצי מבורגנלנד. הילד הועבר על ידי הגסטפו לבית יתומים יהודי. לבקשת רוזליה, פרנציסקה ביקרה את הילד לעיתים קרובות בבית-היתומים היהודי, והביאה לו מזון, צעצועים ובגדים. היא התנהגה אל הילד כאילו היה בנה שלה. יום אחד התדפק על דלת ביתה של פרנציסקה פקיד בכיר של האס אס, על מנת להתרים לצורך היערכות לחורף. פרנציסקה הסתירה את רוזליה במרתף הבית ואמרה לאיש האס אס כי היא מתגוררת לבדה בדירתה. עם זאת, שכניה של פרנציסקה חשדו שהיא מסתירה מישהו בדירתה ולכן פרנציסקה הייתה צריכה לנקוט משנה זהירות ודאגה למסתור חלופי של רוזליה בבית ידידתה – מריה בהם, ולאחר מכן בביתה של אנה קוכאר, מכרה של רוזליה עוד מלפני המלחמה. לכשהסכנה גברה ואנה חששה כי ייערך חיפוש בדירתה, הועברה רוזליה חזרה לביתה של פרנציסקה צכל, שם נראה המצב בטוח יותר.

באחד מביקוריה בביתה של צכל, וסרשטיין כמעט נחשפה, לאחר שפעילה נאצית הגיעה לדלת ביתה של צכל וביקשה תרומה. וסרשטיין זיהתה מיד את הפעילה כמי שהכירה בנעוריה; היא נאלצה לעזוב את החדר במהירות כדי שלא תזוהה.

לאחר המלחמה

רוזליה וסרשטיין המשיכה לחיות בווינה לאחר המלחמה. אחותה של רוזליה, שהסתתרה בבית אישה אחרת, התאבדה ב-1973 משום שאמה לא שבה מטרזיינשטט. הילד, שאומץ על ידי משפחת וסרשטיין, שרד בבית היתומים היהודי. רוזליה לקחה אותו לביתה אחרי המלחמה. הוא נשאר איתה עד נישואיו.

הכרה והנצחה

ב-25 בדצמבר 1984 הכיר יד ושם בפרנציסקה צכל, אנה קוכאר ומריה בהם, כחסידות אומות העולם על תרומתן להצלת רוזליה וסרשטיין. טקס הענקת המדליות התקיים בווינה ב-4 בדצמבר 1985 באולם בית האיגודים המקצועיים, בנוכחות שגריר ישראל אורי פרושאור ובנוכחות נשיא הפרלמנט ויושב ראש האיגודים המקצועיים באוסטריה, מר אנטון בניה.