צ'ארלס רייס
צ'ארלס מואן רייס (באנגלית: Charles Moen Rice; נולד ב-25 באוגוסט 1952) הוא וירולוג אמריקאי, שעל עבודתו החלוצית ותרומתו לגילוי הווירוס הפטיטיס C קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2020. רייס הוא פרופסור לווירולוגיה באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק.
 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1952 (בן 72) סקרמנטו, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי | וירולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| עיסוק |
וירולוג, חוקר |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת רוקפלר |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר רשמי | |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי וירוס ההפטיטיס C | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרייס נולד בשנת 1952 בסקרמנטו שבקליפורניה. אביו היה חוקר תביעות ביטוח ואמו עקרת בית, ורייס הוא בנם היחיד.[1] סיים תואר ראשון (BSc) בזואולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בשנת 1974. בשנת 1981 סיים את הדוקטורט (PhD) שלו בביוכימיה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק), שם חקר נגיפי RNA. הוא המשיך במכון הטכנולוגי ל-4 שנים נוספות של פוסט-דוקטורט.[2]
בקלטק היה מעורב בחקר הגנום של וירוס הסינדביס, הנפוץ בין היתר בדרום אפריקה ובמזרחה, והיה מהראשונים לרצף חלבונים מבניים של הווירוס ולקבוע את מנגנוני השכפול והשעתוק שלו.[1] במהלך הפוסט-דוקטורט שלו החל לחקור את אחד הזנים של וירוס הקדחת הצהובה, וממצאיו, שפורסמו בכתב העת המדעי Science בשנת 1985, סייעו באפיון של משפחת הווירוסים פלאוויווירידה (משפחה הכוללת בין היתר את הקדחת הצהובה, קדחת דנגי וקדחת מערב הנילוס) כמשפחה נפרדת של וירוסים בעץ החיים. חשוב מכך, הזן בו השתמש רייס למחקריו היה הזן בו נעשה שימוש ביצירת החיסון לקדחת הצהובה.[1]
רייס משמש כפרופסור באוניברסיטת רוקפלר משנת 2001. בנוסף הוא מכהן כפרופסור עמית (adjunct professor) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ובאוניברסיטת קורנל. כיהן בוועדות של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, של המכונים הלאומיים לבריאות ושל ארגון הבריאות העולמי.
רייס היה העורך של כתב העת Journal of Experimental Medicine בין השנים 2003–2007, של כתב העת Journal of Virolog בין 2003–2008 ושל PLoS Pathogens (אחד מכתבי העת של PLoS) משנת 2005 ועד היום. הוא מופיע כמחבר בלמעלה מ-400 פרסומים מדעיים.
בשנת 2005 מונה כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וכחבר באקדמיה האמריקאית למיקרוביולוגיה (AAM). בשנת 2015 זכה בפרס רוברט קוך ובשנת 2016 זכה בפרס לסקר.
חקר נגיף ההפטיטיס C
עריכהרייס ועמיתים חקרו את וירוס ההפטיטיס C (HCV), ויצרו מערכת המאפשרת את השכפול של הגנום של הווירוס בתרבית תאים הומניים במעבדה. הם בודדו זן אלים של וירוס ה-HCV מחולה יפני, והצליחו לשכפל אותו בתרבית של תאי סרטן כבד שמקורם באדם, שגודלו במעבדה.[1] דבר זה אפשר לחוקרים ברחבי העולם לבצע מחקרים שקודם לכן התאפשרו רק בפרימטים שאינם אדם, ולפצח את מחזור החיים הכולל של הווירוס. בטכניקה זו נעשה שימוש גם על ידי חברות תרופות הפועלות לפתח תרופות להפטיטיס C; כך פותחו בשנים האחרונות מספר תרופות המעכבות את השכפול של הווירוס בתאים ובבני אדם, כאשר שילוב שלהן יכול להביא ברוב המקרים להכחדת הנגיף.[3] על עבודתו זו זכה בשנת 2020 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם מייקל האוטון והארווי אלטר.
מלבד זאת, מחקריו של רייס הפיקו ממצאים חשובים נוספים באשר לווירוס ה-HCV; אחד מהם הוא זיהוי החלבון קלאודין-1 המצוי בצמתים בין תאיים צפופים (tight junction) בין תאי האפיתל של הכבד, החיוני עבור כניסת הווירוס לכבד. בהמשך, בשנת 2009, גילתה קבוצת המחקר של רייס חלבון הומני נוסף בשם אוקלודין, החיוני אף הוא לכניסת הווירוס לתאי הכבד.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של צ'ארלס רייס- צ'ארלס רייס, באתר פרס נובל (באנגלית)
- צ'ארלס רייס, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הוכרזו זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 2020, באתר מדע גדול, בקטנה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 Profile of Charles M. Rice, PNAS site
- ^ "Laudatio for Prof. Dr. Charles M. Rice by Prof. Dr. Peter Palese", Robert Koch Award official site
- ^ "harles M. Rice wins Lasker Award for groundbreaking work on the hepatitis C virus", The Rockefeller University ofiicial site.