הארווי אלטר
הארווי ג'יימס אלטר (באנגלית: Harvey James Alter; נולד ב-12 בספטמבר 1935) הוא וירולוג ורופא יהודי-אמריקאי, הידוע בעיקר בעקבות עבודתו שהובילה לגילוי וירוס ההפטיטיס C, עליה קיבל פרס נובל לרפואה לשנת 2020.
 | |
| לידה |
12 בספטמבר 1935 (בן 88) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי | וירולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת רוצ'סטר |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| גילוי וירוס ההפטיטיס C | |
  | |
קורות חיים עריכה
אלטר נולד בשנת 1935 בניו יורק למשפחה יהודית.[1] הוריו היו אלפרד ומרי אלטר, שניהם דור שני ליהודים רוסים שהיגרו לאמריקה והארווי היה בנם היחיד.[2] בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם אוניברסיטת רוצ'סטר שבניו יורק. הוא התמחה ברפואה פנימית בבית החולים סטרונג ממוריאל (Strong Memorial Hospital) ובבית החולים של אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. בנוסף, בין 1961–1964 עבד במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) שבמרילנד כעמית מחקר. בין השנים 1966-1965 ביצע התמחות-על (fellowship) בהמטולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די. סי., ולאחר מכן כיהן כמנהל המחקר ההמטולוגי שם. ב-1969, שב ל-NIH כחוקר בכיר במחלקה לרפואת עירויי דם. בשנת 1972 מונה לראש היחידה למחלות זיהומיות במחלקה, ובשנת 1987 לסגן מנהל המחקר במחלקה.[3]
בשנת 2000 קיבל אלטר, יחד עם מייקל האוטון, את פרס לסקר-דיבייקי למחקר קליני עבור עבודתו לגילוי וירוס ההפטיטיס C. בנוסף קיבלו השניים הכרה על פיתוח שיטה דיאגנוסטית לבדיקת הפטיטיס בדם.[3] בזכות עבודתם, הסיכון להדבקה בהפטיטיס בארצות הברית בעקבות עירויי דם ירד מ-30% ב-1970 ל-0%.[4]
בשנת 2020 נבחר אלטר כחתן פרס נובל לרפואה יחד עם מייקל האוטון וצ'ארלס רייס.
היה נשוי לברברה ביילי (Bailey) במשך 12 שנה. לזוג 2 ילדים: מארק, רופא גם הוא, וסטייסי - מורה בקולורדו.[1]
גילוי וירוס ההפטיטיס C עריכה
בשנות ה-60 של המאה ה-20 גילה ברוך שמואל בלומברג את וירוס ההפטיטיס B, ותגלית זו הביאה לפיתוחם של בדיקות דיאגנוסטיות למחלה וכן לחיסון יעיל. בלומברג זכה בפרס נובל לרפואה לשנת 1976 על תגלית זו. אלטר תרם גם הוא לתגלית, ויחד עם בלומברג היה אחראי על אפיון האנטיגן HBsAg (המכונה גם "אנטיגן אוסטרליה"), שהימצאותו עשויה להעיד על נשאות כרונית של הפטיטיס B.[5]
באותו הזמן חקר אלטר במכונים הלאומיים לבריאות את הופעת מחלת הפטיטיס בחולים שקיבלו עירוי דם. על אף שבדיקות הדם שפותחו עבור אבחון של הפטיטיס B צמצמו את מספר מקרי ההפטיטיס הקשורים לעירויי דם, אלטר ועמיתים נוספים הוכיחו את קיומם של מספר גדול של מקרי הפטיטיס שאינם הפטיטיס B. באותו הזמן פותחו בדיקות יעילות גם להפטיטיס A, ואלטר הבין שהפטיטיס A לא היה אף הוא הגורם למקרים אלו.[5]
אלטר ועמיתים נוספים הוכיחו שבאמצעות דגימות דם ממטופלים אלו ניתן להעביר את המחלה לשימפנזים, ובהמשך הראו שלמחולל המחלה הלא ידוע ישנם מאפיינים של וירוס. החקירות המתודולוגיות שערך אלטר הגדירו סוג חדש של הפטיטיס ויראלי כרוני. המחלה המסתורית כונתה אז "הפטיטיס שאינו A ואינו B" (non-A, non-B hepatitis ובקיצור NANBH), ובהמשך שונה שמה להפטיטיס C.[5]
באפריל 1989 התפרסמה התגלית של וירוס "הפטיטיס C" בכתב העת המדעי Science.[6]
קישורים חיצוניים עריכה
- הארווי אלטר, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הארווי אלטר, באתר Semantic Scholar
- הוכרזו זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 2020, באתר מדע גדול, בקטנה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Alter, Harvey J. (2014). "The road not taken or how I learned to love the liver: A personal perspective on hepatitis history". epatology. 59 (1): 4–12.
- ^ JEWISH NOBEL PRIZE WINNERS IN PHYSIOLOGY OR MEDICINE, JINFO.ORG
- ^ 1 2 Biography of Harvey J. Alter, Lasker foundation official site.
- ^ "2005 NIH profile"
- ^ 1 2 3 "Press release: The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2020", The Nobel Prize official site
- ^ Kuo, G. et al. "An assay for circulating antibodies to a major etiologic virus of human non-A, non-B hepatitis." Science 244.4902 (1989): 362-36