צליבא ח'מיס

סליבא ח'מיסערבית: صليبا خميس; 20 באוקטובר 192231 באוגוסט 1994) היה עיתונאי, סופר ופעיל במפלגה הקומוניסטית ערבי-ישראלי.

צליבא ח'מיס
מימין לשמאל: מוחמד חס, לא מזוהה, סליבא ח'מיס ומחמוד דרוויש, 1967
מימין לשמאל: מוחמד חס, לא מזוהה, סליבא ח'מיס ומחמוד דרוויש, 1967
לידה 20 באוקטובר 1922
שכם, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 באוגוסט 1994 (בגיל 71)
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 באוגוסט 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'וליאנו מר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורותיועריכה

ח'מיס נולד למשפחה נוצרית אוונגליסטית (שמו, סליבא, מלשון צלב, מקובל בקרב ערבים נוצרים) עשירה מהכפר ריינה, סמוך לנצרת. במהלך המרד הערבי הגדול נעצר ב-1936 בידי הבריטים במהלך הפגנה. בשנים 1945-1947 למד בקולג' ברמאללה. הוא שב לנצרת בתחילת מלחמת העצמאות ופעל במסגרת הליגה לשחרור לאומי. עם יסוד המפלגה הקומוניסטית הישראלית היה ח'מיס מראשוני פעיליה[1]. בשנת 1953 נישא בטקס פרטי לארנה מר, יהודייה-ישראלית, שהייתה לוחמת בפלמ"ח ובתו של חוקר המלריה גדעון מר.

ח'מיס היה מנהיג פועלים בנצרת ובשנות ה-60 כונה "הבוס האדום" של נצרת. הוא מונה לעורך הראשי של העיתון אל-איתיחאד בשנת 1967. הוא שימש כאחראי על קשרי חוץ של המפלגה הקומוניסטית רק"ח ונשלח בתחילת 1968 לייצג את המפלגה בפראג, במערכת העיתון "בעיות השלום והסוציאליזם", שתורגם לעשר שפות ושימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית. ב־1971 שבה המשפחה לישראל ועברה להתגורר בחיפה. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג ח'מיס. מערכת היחסים ביניהם מתוארת בספרו של הסופר סמי מיכאל, "חסות" (1977). בסוף 1975 נמנה עם מקימי "הוועד הארצי להגנה על האדמות" ושימש כמזכירו. כמו כן, נמנה עם מנהיגי השביתה ב"יום האדמה" בשנת 1976. בשנות ה-80 נדחק ח'מיס מצמרת המפלגה הקומוניסטית, ולבסוף הודח ממנה בסוף שנת 1986 בעקבות מחלוקת עם הנהגת המפלגה. בשנותיו האחרונות חדל מהתבטאויותיו הקיצוניות, החל להתבטא בנימה מפויסת והרבה להשתתף בכנסים יהודיים-ערביים. בן דודו, יוסוף ח'מיס, היה חבר כנסת מטעם מפ"ם.

צליבא חמיס הלך לעולמו בז'נבה, בה שהה לרגל כנס בינלאומי. בניו, ג'וליאנו וספרטק, ארגנו את הבאת גופתו לישראל. נטמן בבית הקברות הנוצרי בכפר סמיר. לארנה ולצליבא נולדו שלושה בנים - ספרטק, ג'וליאנו ואביר. ספרטק וג'וליאנו, נושאים שמות מהפכניים. ספרטק (1954-2017) למד מספר שנים באנגליה. היה נשוי לאזרחית בריטית אמידה. בני הזוג נפרדו ב-1982. הוא חי בהמשך עם בת זוג ישראלית בתל אביב. היה בעל דעות אנרכיסטיות. ספרטק נקבר בבית העלמין הנוצרי בחיפה, לצד אביו. הבן אביר (1961-2019) שירת בצה"ל כחובש ולטענת ספרטק סבל מהלם פוסט-טראומטי מאז מלחמת לבנון הראשונה. אביר נפטר בישראל ונטמן בבית העלמין בזיכרון־יעקב.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יעקב אביאל, היהודיה מנצרת, מעריב, 12 ביולי 1957
  2. ^ https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5601511,00.html כתבה על משפחת מר-חמיס
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.