בהלכות טומאה וטהרה, צמיד פתיל הוא כלל יסוד, שנאמר בתורה בפרשת חוקת:

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. טו וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא

הפסוק, המדבר אודות כלים המצויים באוהל המת, קובע כי כל כלי שאין סגור בצמיד פתיל הסוגר את פתחו לגמרי, נטמא יחד עם כל אשר בתוכו. לעומת זאת, אם יש על הכלי צמיד פתיל הסוגר את פתחו באופן מוחלט, ומדובר בכלי שאינו מקבל טומאה מצדו החיצוני אלא רק מפתחו, הוא טהור. הפסוק עצמו מדבר בכלי חרס, שאינם מקבלים טומאה מגבם. אך גם כלי אבנים וכלי אדמה ודומיהם, שאינם מקבלים טומאה כלל ובכלל זה - גם לא מגבם, נכללים בדין של צמיד פתיל.

נחלקו הראשונים, האם יש צורך שיהיה ה'צמיד פתיל' ממורח ומודבק לפתח הכלי, (ייתכן שזה הוא פירוש המילה 'פתיל' שמופיעה בפסוק). או שמא גם מכסה שאינו מודבק לכלי מועיל כדי לחצוץ בפני הטומאה.

התייחסויות אקטואליות עריכה

טיסה במטוס עריכה

לדין צמיד פתיל השפעה מרובה על הלכות הטהרה, בנידון כהן שנזקק לנסוע במטוס, והמטוס עובר מעל בתי קברות. המהר"ם מרוטנבורג[1] מחלק בין כלי חרס לבין כלי עץ. בכלי חרס, דרושה אטימה המודבקת לכלי, אך בכלי עץ[2] אין צורך שיהיה הכיסוי מודבק לכלי. הטעם פשוט, בכלי חרס קשה למצוא נקב שאפשר לאטום אותו באופן מושלם מבלי להדביקו ולכן, דווקא בו דורשים מירוח. על בסיס דבריו יש הנוטים לדון מטוס, שדלתותיו סגורות בעת הטיסה באופן חזק יותר מכל כלי שהוא, ככלי המכוסה בצמיד פתיל, המציל את הכהן שבתוכו מלהיטמא[3].

ציון הרשב"י במירון עריכה

  ערך מורחב – פרשת האיסור על עליית כהנים למירון

התייחסות נרחבת בדור האחרון לדינים אלו, הייתה בפרשת האיסור על עליית כהנים למירון, כאשר היו שטענו שקיימים קברים בהר מירון סמוך לציון הרשב"י, ומכיוון שלרוב כאשר מת קבור - הוא נקבר ללא חלל טפח בינו לבין העפר המכסה עליו, נמצא שהטומאה נחשבת ל"רצוצה", והיא עולה עד לרקיע. במקרה כזה, כל אדם שעובר מעל הקבר ומאהיל עליו, נטמא בטומאת אוהל, ויש הסוברים שאף בטומאת מגע, שכן יש להחשיב את הטומאה כאילו היא ממלאה את כל החלל עד הרקיע, וכל העובר שם כאילו נגע בטומאה. בעיה מיוחדת הייתה לאדמו"רים שהם כהנים, כמו האדמו"ר מתולדות אהרון ותולדות אברהם יצחק, שלא יכלו לקיים את ההדלקה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי במקום.

הרב מרדכי גרוס הציע כפתרון לבעיה, לייצר חליפות צוללנים[4], שישמשו כצמיד פתיל החוצץ בפני הטומאה לכהנים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בפירושו למשנה הראשונה בפ"ט ממסכת אוהלות
  2. ^ כמו למשל בכוורת, הנידון המשנתי המקובל
  3. ^ הרב דניאל וולף, טיסת כהנים מעל קברים, מעלים בקודש ט (חשוון תשס"ה), עמ' 132–135.
  4. ^ כהנים ילבוש חליפות צוללנים? באתר TOG