טומאת אוהל

בהלכות טומאה, אוהל שתחתיו נמצא מת, מטמא את כל אשר באותו אוהל משותף עם המת.

טומאת אוהל
(מקורות עיקריים)

מקרא	במדבר, י"ט, י"ד
משנה	אהלות
שולחן ערוך	אין

פרטי הטומאה

כאשר מת מונח באוהל, כל מה שנמצא באוהל טמא. הדבר אמור לאו דווקא כאשר המת עצמו נמצא באוהל, אלא גם כאשר כזית בשר מהמת, או אבר שיש עליו בשר באופן רגיל, נמצא באוהל, או מטמא את כל שנמצא באוהל. דין זה תקף גם אם אברי המת הם ללא בשר, אך הם בכמות חשובה של רובע הקב כפי שמופיע ברשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה, או שהם בכמות של רוב העצמות במספריהם, או לחלופין רוב גוף האדם.

טומאה זו כוללת שלושה אופנים אפשריים: נוכחות האדם או החפץ הנטמא מעל המת המטמא; נוכחות המת מעל הדבר הנטמא; נוכחות המטמא והנטמא תחת אותה קורת גג. יש הסוברים שמת גוי אינו מעביר טומאה באופנים אלה, אלא רק בנגיעה בו ובנשיאתו. שאר אבות הטומאות אינם מטמאים באוהל כלל.

לאוהל יש חומרה מיוחדת בכך שאף על פי שכדי לטמא יש צורך בשיעור מסוים של בשר או עצמות, האוהל מצרף שני חלקים של כזית בשר או עצמות ומחשיב אותם לשיעור שלם המטמא. גם אם השייכות לשני חצאי הכזית נעשית על ידי שתי צורות של שייכות שהאחת פיזית והאחת על ידי האוהל, למשל כאשר האדם נוגע בחצי כזית בשר ומאהיל בעצמו על חצי אחר, או שחצי מהכזית מאהיל עליו, גם אז מצטרפים שני החצאים זה לזה. עם זאת, נגיעה פיזית אינה מצטרפת עם אדם הנמצא באוהל יחד עם חצי כזית אחר, ומכאן יש מוכיחים שגם בטומאת אוהל עצמה קיים חילוק בין המאהיל עצמו לבין הנמצא באוהל.

בנוסף לכך שמת או חלקים ממנו כמפורט למעלה מאמאים טומאת אוהל ישנו עוד אב טומאה המטמא באוהל והוא הצרעת לסוגיה (אדם, בגד נגוע, הבית מנוגע), דהיינו אדם טהור הנכנס לבית שבו יש אדם מצורע או בגד הטמא בטומאת צרעת או שהבית עצמו מנוגע, הרי שאותו אדם נטמא טומאת ערב. ראה ערך ויקיפדיה טומאת ביאה לבית על ההבדלים בין טומאה האוהל מחמת טומאת מת או מחמת טומאת צרעת.

גדר טומאת אוהל

שלט על גדר בית הקברות סנהדריה מזהיר כהנים מפני טומאת אוהל

הגמרא במסכת חולין דנה האם אוהל וטומאת מגע המתרחשת על ידי נגיעה באדם מת, הם למעשה שני מיני טומאות, או שתי צורות של אותו מין טומאה, שכן גם אוהל נחשב לנגיעה. ישנה הלכה התלויה בין שתי האפשרויות, האם ניתן לצרף חצי זית של טומאת מגע וחצי זית של טומאת אוהל כדי לטמא.

לפי שיטת אביי טומאת אוהל וטומאת נגיעה במת הן שתי טומאות נפרדות, אם כי האהלה על מת במרחק של פחות מכזית נחשבת לנגיעה. לפי רבא, בטומאת אוהל יש שני דינים:

האחד, כאשר אדם מאהיל על טומאה או שהטומאה מאהלת עליו, טומאה זו נחשבת כנגיעה. השני, כאשר אדם נמצא באוהל יחד עם טומאה, טומאה זו נחשבת לטומאת אוהל ולא לטומאת מגע.

רבי זירא חלוק על שניהם, וסבור שאף לא אחד מהציורים האמורים נחשב כנגיעה, רק כאשר יש טומאה רצוצה - כלומר טומאה שיש מעליה אוהל במרחק של פחות מטפח, שהלכה למשה מסיני שהיא בוקעת ועולה מעל האוהל עד לרקיע, טומאה כזו ממלאה את כל האוהל שמעליה ונגיעה באוהל נחשבת כנגיעה.

הראשונים נחלקו כמי ההלכה. הרא"ש פסק כרבא, וכן פסק הגר"א. אבל הר"ש והראב"ד והרמב"ם פסקו כרבי זירא.

החזון איש אומר כי לכאורה יש לפסוק כרבא, שהרי הלכה כמותו לגבי אביי בכל הש"ס, ועל רבי זירא ישנה קושיה בגמרא מסכת חולין ממנה נראה כי ישנו אופן נוסף שלא ציין שגם הוא נחשב כנגיעה, אלא שמדברי הרמב"ם שפוסק כרבי זירא יש לומר שגם רבי זירא מודה לאביי שהאהלה בפחות מטפח נחשבת לנגיעה.

אוהל עראי שנמצא בו מת - נעשה בעצמו "אב הטומאה". לעומת זאת, בית קבע שהמת נמצא בו - אינו נטמא, אלא רק אנשים וחפצים שנמצאים בו טמאים. בעניין זה יש להבדיל בין המושג "טומאת אוהל", שפירושו שהמת מעביר טומאה לכל מי שנמצא איתו תחת אותה קורת גג, לבין המושג "טומאת אוהלים", שהתייחד לדין זה שהאוהל עצמו נטמא. על כך אומרת המשנה: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן", כלומר: כל חומר מן הצומח שעושים ממנו מבנה - דינו כבית קבע, שאינו נטמא בעצמו אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו, פרט לפשתן, שגם הוא עצמו נטמא.

בחידושי רבינו חיים הלוי, מציג שתי אפשרויות, לכך אין טומאה עוברת בין אוהל אחד לשני, אם מפני שהטומאה נמצאת במקום נפרד, ואם כן אין האהלה משותפת בין הטומאה לטהרות, או מכיוון שהאוהל חוצץ בפני הטומאה.

גוי שמת

לגבי טומאת אהל ישנה מחלוקת תנאים וראשונים, האם היא קיימת רק במת יהודי או גם במת גוי. גם קברו של המת מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו.

טומאה בלועה

קיים דין האומר כי כלי הבלוע בתוך אדם או בעל חיים חי, אף על פי שהאדם או בעל החיים נמצא בתוך אוהל, אין הדבר הטמא נהיה טמא בטומאת אוהל. האמורא רבי זירא הסתפק, האם כלי הבלוע בתוך בהמה המפרכסת נחשב כבלוע - מכיוון שהבהמה אינה מתה. רב ששת פסק שהבהמה נחשבת כאינה בלועה, מכיוון שהיא נחשבת כ"אוכל", אך רבי זירא הקשה על כך, כיצד ניתן להחשיב אותה כ"מתה", לפי ההלכה האומרת שבהמה כזו אינה מטמאת טומאת נבילות.

רש"י מסביר, כי השאלה היא רק ביהודי שיש ברשותו כלים בבטן בהמה טמאה, או גוי שיש ברשותו כלים בבהמה טהורה. אך כאשר ליהודי יש כלים בבטן בהמה טהורה, המותרת לו באכילה, ברור שאין הכלים נחשבים כבלועים, שהרי הבהמה מותרת לו באכילה, ודבר הבלוע בתוך אוכל אינו נחשב כבלוע. השאלה היא רק בבהמה טמאה, שאינה מותרת לו באכילה, והשאלה היא האם יש להחשיב את הבהמה כחיה שהרי אינה מטמאת טומאת נבילות, או שמא יש להחשיבה כאוכל, שהרי מטמאת טומאת אוכלין.

קברי שני אדמו"רי חב"ד האחרונים, נמצאים בתוך אוהל שאינו מכוסה בתקרה, בניגוד לקברי צדיקים אחרים, כדי שכוהנים יוכלו להיכנס למקום ולא להיטמא. כן יש מחיצה המבדילה בין הקברים למקום בו האנשים עומדים

לפי הכרעת אביי מכיוון שבהמה זו עומדת במצב אמצעי - שבין חיים למוות, יש לנהוג לחומרא כשני המצבים - חיים ומוות, ולכן הבהמה אינה מצלת על הבלוע בתוכה, אך מי שרובעה - מקיים עימה יחסים - חייב מיתת בית דין אם עשה את החטא במזיד וביודעין, וקרבן חטאת בשוגג, שכן היא נחשבת גם כחיה.

הלכות אקטואליות

גם כאשר אדם נכנס לאוהל המאהיל על קבר, הוא טמא בטומאת אוהל, מכיוון שהקבר עצמו אינו משמש כאוהל שהרי אין טפח בינו לבין המת והמת טמון באדמה ללא כל רווח מעליו, טומאה הנחשבת לטומאה רצוצה שטומאתה עולה עד לרקיע.

מסיבה זו, באוהל הרבי מליובאוויטש, בניגוד לקברי צדיקים אחרים בהם יש אוהל מעל הקבר, לא כיסו את שטח הקברים של אדמו"רי חב"ד, כדי שגם כוהנים יוכלו להיכנס, ולא יטמאו בטומאת אוהל.

קישורים חיצוניים

הערך "טומאת אוהל", באתר ויקישיבה מתוך הספר "אנציקלופדיה תורנית מרוכזת"

הערות שוליים

ראה: רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה בחלק של מידות הנפח

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.