צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

רומן מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלויפנית: 色彩を持たない多崎つくると、彼の巡礼の年) הוא רומן מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי שיצא לאור ביפן ב-2013. זהו הרומן ה-13 של הסופר. בדומה לרבים מספריו של מורקמי, גם ספר זה היה להיט מסחרי ביפן וברחבי העולם. הספר יצא לאור בעברית ב-2015 בהוצאת כתר בתרגומה של עינת קופר.

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו
מידע כללי
מאת הרוקי מורקמי עריכת הנתון בוויקינתונים
איורים Moishe Lewis, מוריס לואיס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור יפנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות יפן, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Bungeishunjū עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 12 באפריל 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 376 עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם 1Q84 עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא הרג קומנדטורה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקציר העלילה עריכה

בשנות בית הספר התיכון שלו בעיר נגויה, היה צקורו טזאקי חלק מחמישיית חברים, שכללה מלבדו עוד שני בנים ושתי בנות שבשמותיהם נכללו צבעים וכונו על פי צבעיהם: אדום, כחול, שחורה ולבנה. חמישיית החברים הגיעה להרמוניה מופלאה ביחסיהם, עד אשר בשנתו השנייה של צקורו כסטודנט באוניברסיטה בטוקיו, הודיע לו בשיחה טלפונית אחד מחברי החמישייה כי הם מנתקים לצמיתות את קשריו עמו. צקורו, שלא הבין את הסיבה לשינוי הפתאומי, נכנס לדיכאון עמוק ובמשך חצי שנה היה קרוב להתאבדות. גופו ופניו השתנו אף הם בשל החוויה הפנימית הקשה שעבר. לאחר התאוששותו החלקית פגש בעמית סטודנט וקשר עמו קשר חברות עמוק. אולם גם כאן, העמית, האידה, שפירוש שמו כולל את הצבע אפור, עזב את האוניברסיטה ואת צקורו ללא הודעה ושוב חווה צקורו תחושה עמוקה של בגידה. עתה, 16 שנים לאחר ניתוק הקשר של ארבעת חבריו, כשהוא רווק בן 36, מהנדס העובד בתכנון תחנות רכבת, קושר צקורו קשר רומנטי משמעותי עם סארה. סארה חשה ביחסיהם את משקעי העבר של צקורו ומשכנעת אותו לנסות ולהיפגש עם ארבעת חבריו מתקופת התיכון ולברר את סיבת קטיעת הקשר הפתאומית על ידם ולבחון את יחסיהם מחדש, 16 שנים לאחר האירוע שכונן את אופי חייו הבוגרים של צקורו.

שם הספר עריכה

כל הדמויות המשמעותיות עבור צקורו בנעוריו כללו בשמותיהם צבעים. רק שמו של צקורו (שפירושו הוא אדם שיוצר דברים) היה חסר צבע. צקורו מקשר בין שמות האנשים ובין אופיים ומסיק על עצמו כי הוא "חסר צבע" עבור הסובבים אותו, כלומר: צפוי, משעמם וחסר ייחוד.

"שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage)" (אנ') היא יצירה מוזיקלית לפסנתר מאת פרנץ ליסט. קטע מהיצירה, "Le mal du pays" ש"לבנה" נהגה לנגן בשנות חברותה של חמישיית הנערים, מלווה את הסיפור לכל אורכו וצקורו נתקל בו גם בהמשך חייו. על פי המוציא לאור בעברית, יש הקבלה בין העלייה לרגל המוזיקלית ובין מסעותיו של צקורו בבגרותו לחיפוש חבריו הישנים.[1]

ביקורת עריכה

כמו רוב ספריו של מורקמי, הספר נהנה מהצלחה מסחרית מיידית ובמקביל, מביקורת מעורבת בקרב מבקרי הספרות. פטי סמית', מבקרת הספרות של הניו יורק טיימס, משווה את הציפייה לספריו החדשים של מורקמי לתכונה ולציפייה בשנות ה-60 לתקליטיהם החדשים של בוב דילן והביטלס. ביקורתה על הספר, שכותרתה היא "אקורדים עמוקים", היא חיובית בעיקרה והיא רואה בו רבדים עמוקים של מורקמי שכאילו השיל את עורו, בדומה להתפתחות של דילן מתקליטו המפורסם ביותר, "Blonde on Blonde" (שיצא לאור ב-1966) אל תקליטו המאוחר והמורכב יותר, "Blood on the Tracks" (אנ') (שיצא לאור ב-1975). היא מסיימת את ביקורתה במילים: "סיפור שאינו יודע לאן הוא הולך, אינו יודע שהוא קסום. הסגירות היא אשליה, קריצת עין הסערה. מאומה לא נפתר לחלוטין בחיים, שום דבר לא מושלם. הדבר החשוב הוא להמשיך לחיות כי רק על ידי חיים אתה יכול לראות מה יקרה אחר כך.".[2]

נטע הלפרין, מבקרת הספרות של "ישראל היום" מסכמת את ביקורתה במשפט: "הרומן, אשר (כמו כל ספריו של מורקמי) נפתח באופן מסקרן, מפתה, ובחלקו אף מהנה, מסתיים באופן אנמי ובלי להותיר חותם, או למצער כתם צבע."[3]

עמיחי שלו, רואה בספר את אחד מהספרים היותר טובים של מורקמי, אך טוען כי הוא מתאפיין במגרעות הרגילות בספריו של מורקמי שבכולן יש את: "אותו מיזוג עדין, כמו הליכה על חבל דק, שמצד אחד יש את ספרות העומק ומצד השני יש את הקיטש והשמאלץ, ... הכל ביחד יוצר מן משהו שיש בו קצת מהכל, אבל ביסודו הוא פופי לחלוטין."[4]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה