קארל וסטפאל
קארל פרידריך אוטו וסטפאל (בגרמנית: Carl Friedrich Otto Westphal; 23 במרץ 1833, ברלין – 27 בינואר 1890, קרויצלינגן, שווייץ, על יד קונסטנץ) היה נוירולוג ופסיכיאטר גרמני.
 | |
| דיוקן - ליתוגרפיה מאת ג. אנגלבך, בסביבות שנת 1860 | |
| לידה |
23 במרץ 1833 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1890 (בגיל 56) קרויצלינגן, שווייץ |
| שם לידה |
Karl Friedrich Otto Westphal |
| ענף מדעי |
פסיכיאטריה |
| מקום קבורה |
ברלין |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
ווילהלם גריזינגר |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
Hermann Oppenheim, ארנולד פיק |
| בן או בת זוג |
Clara Mendelssohn |
| צאצאים |
Alexander Carl Otto Westphal, Anna Westphal, Ernst Westphal |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ילדותו ושנות לימודיו עריכה
קארל וסטפאל נולד בשנת 1833 בברלין כבנם של אוטו קארל פרידריך וסטפאל (1800–1879), רופא ויועץ רפואי ממלכתי, ושל אשתו ממוצא יהודי, קרולינה פרידריקה, בת למשפחת הבנקאים היינה. הוא למד באוניברסיטאות ברלין, היידלברג וציריך. סיים את לימודי הרפואה אחרי השתלמויות נוספות בווינה ובפריז. בשנת 1862 התחתן וסטפאל עם קלרה מנדלסון, בתו של הבנקאי אלכסנדר מנדלסון ונכדתו של יוזף מנדלסון.
הקריירה האקדמית עריכה
בשנת 1857 התקבל לעבודה ביחידה לאבעבועות שחורות בבית החולים "שאריטה" בברלין. בשנת 1858 עבד וסטפאל במחלקה פסיכיאטרית של בית החולים תחת ניהולם של וילהלם גריזינגר (1817–1868) וילהלם פון הורן (1803–1871) וקארל וילהלם אידלר. בשנת 1861 הוסמך להוראה והתמנה למרצה בכיר לפסיכיאטריה באוניברסיטת ברלין. אחרי שב-1868 התמנה לראש המחלקה לאבעבועות שחורות ושל המחלקה הפנימית, בשנת 1869 עבר להיות פרופסור שלא מן המניין, רופא ראשי ואחראי על ההוראה הקלינית במחלקה לנוירו-פסיכיאטריה, משרה שבה פעל עד שנת 1889. בשנת 1874 הוכר כפרופסור מן המניין לפסיכיאטריה. עם תלמידיו נמנו נוירו-פסיכיאטרים ידועים, כמו ארנולד פיק (1851–1924), הרמן אופנהיים (1858–1919), קארל פירסטנר, קארל מלי וקארל ורניקה (1905-1848). האחרון היה ליד ימינו. וסטפאל נודע בהימנעות מכפייה בגישתו לטיפול בחולי נפש. וסטפאל מילא תפקידים ציבוריים – כיועץ רפואי ממלכתי וחבר ב"משלחת למען מערכת הבריאות"(Deputation für das Medicinalwesen).
הישגיו ברפואה עריכה
בתחום הנוירולוגיה עריכה
וסטפאל איבחן את ה"פסאודו-סקלרוזה" או תסמונת וסטפאל-שטרימפל, שהיא צורה מאוחרת של המחלה הניוונית הידועה כמחלת וילסון. כמו כן הוכיח את הקשר בין טאבס דורסליס, ניוון עצבי בחוט השדרה, ולבין "השיתוק הכללי המתקדם", שהם ביוטיים של העגבת של מערכת העצבים. במקרים של טאבס דורסליס תיאר וסטפאל את ביטול ההחזרים הגידיים העמוקים (למשל רפלקס הפיקה), תופעה הידועה כ"תסמין ארב-וסטפאל" (לפי שמו ולפי שם הנוירולוג וילהלם היינריך ארב (1840–1921)). בשנת 1887 תיאר וסטפאל גם את אזור הגרעין הנספח (accessory nucleus) האוטונומי של העצב האוקולומוטורי III אצל האדם המבוגר,(לאחר שב-1885 לודוויג אדינגר תיאר אותו בעובר) – הידוע בימינו כ"גרעין אדינגר-וסטפאל".
בתחום הפסיכיאטריה עריכה
היה הראשון שטבע את המונח "אגורפוביה" כשצפה בשלושה ממטופליו נכנסים לחרדה קיצונית ואחוזי רגשות אימה כשנמצאו באזורים מסוימים, הומי אדם, בעיר, כשחצו את הרחוב או שהו במקומות סגורים. וסטפל ניסה אמצעי טיפולי של "הצפה" תוך כדי אילוץ יומיומי של המטופלים לפעול נגד הפחד, אך ללא הועיל.
הוא תיאר גם הפרעות טורדניות-כפייתיות, לרבות מקרים של מחשבות טורדניות, חודרניות, אגו-דיסטוניות.
בשנת 1869 היה וסטפאל הראשון שתיאר את הטרנסקסואליות.
בשנת 1877 פרסם תיאור קליני של הנרקולפסיה וקטפלקסיה. הרופא הצרפתי ז'אן-בטיסט ז'לינו (1906-1828) שתיאר גם הוא את ההפרעות הנ"ל, טבע את המונח "נרקולספיה".
קארל וסטפאל נפטר בגיל 57 בשנת 1890 בקרויצלינגן בשווייץ. הוא נקבר בברלין-קויצברג בבית הקברות I של קהילת ירושלים והכנסייה החדשה שבבית הקברות שליד שער האלה. לקארל וקלרה וסטפאל נולדו ילדים: ביניהם, אלכסנדר וסטפאל (1863–1941), גם הוא נוירולוג ופסיכיאטר, אנה (1864–1943) הנשואה לאדוארד זוננבורג, מריה (1867–1957), הנשואה לפרנץ פון מנדלסון, והמשפטן ארנסט וסטפאל (1871–1949).
אפונימים נוספים עריכה
- האטאקסיה וסטפאל-ליידן - אטקסיה חריפה, המתחילה בילדות. (מתחלק בחק' תופעה זו עם ארנסט-ויקטור פון ליידן (1832–1910))
- תסמין וסטפאל – העדר או ירידה בהחזר הפיקה.
- תסמונת וסטפאל – צורה משפחתית של שיתוק היפוקלצמי.
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- 1887 – חבר באקדמיה לאופולדינה לחקר הטבע
כתבים מובחרים עריכה
חלק רב ממחקריו נגעו במחלות מח השדרה ובכלל במחלות מערכת העצבים. מאמריו פורסמו בכתבי העת הרפואיים בארצו – Allgemeine Zeitschrift für Psychiatrie,[Virchows] Archiv für pathologische Anatomie und Physiologie und für klinische Medizin, Berliner klinische Wochenschrift, Charité-Annalen, Vierteljahrsschrift für gerichtliche Medicin, ומביחוד בArchiv für Psychiatrie -und- Nervenkrankheiten אותו ערך עחל משנת 1868.
- Die Konträre Sexualempfindung: Symptom eines neuropathologischen (psychopathischen) Zustandes in: Archiv für Psychiatrie und Nervenkrankheiten, Berlin, 1869–70; 2: 73–108.
- Die Agoraphobie, eine neuropathische Erscheinung. Archiv für Psychiatrie und Nervenkrankheiten, Berlin, 1871–72; 3: 138–161.
- Ueber einige durch mechanische Einwirkung auf Sehnen und Muskeln hervorgebrachte Bewegungs-Erscheinungen (Knie-, Fussphänomen). Archiv für Psychiatrie und Nervenkrankheiten, Berlin, 1875,5: 803–834.
- Eigentümliche mit Einschlafen verbundene Anfälle. Archiv für Psychiatrie und Nervenkrankheiten, Berlin, 1877; 7: 631–635. (בו תיאר את האטקסיה וסטפאל-ליידן).
- Über eine dem Bilde der cerebrospinalen grauen Degeneration ähnliche Erkrankung des centralen Nervensystems ohne anatomischen Befund, nebst einigen Bemerkungen über paradoxe Contraction. Archiv für Psychiatrie und Nervenkrankheiten, 1883, 14: 87–134. (בו תיאר את הסימן וסטפאל ואת הפסאודו-סקלרוזיס וסטפאל-שטרימפל)
- Über einen merkwürdigen Fall von periodischer Lähmung aller vier Extremitäten mit gleichzeitigem Erlöschen der elektrischen Erregbarkeit während der Lähmung. Berliner Klinische Wochenschrift, 1885, 22: 489–491, 509–511. (בו תיאר את תסמונת וסטפאל)[1]
