קהילת הפחם והפלדה האירופית
קהילת הפחם והפלדה האירופית (בראשי תיבות: ECSC) נוסדה בשנת 1951 על ידי צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג, והולנד כדי ללכד את משאבי הפלדה והפחם של המדינות החברות בארגון, ובכך למנוע מלחמה נוספת באירופה. מטה קהילת הפחם והפלדה האירופית, בתחילת 1958, היה ממוקם בעיר הבירה של לוקסמבורג. הקהילה הייתה הגשמת תוכנית שתוכננה על ידי הכלכלן הצרפתי ז'אן מונה, אשר פורסמה על ידי שר החוץ הצרפתי רובר שומאן. כמו כן, התוכנית קודמה נמרצות על ידי ארצות הברית.
 | |
| תחום | צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג |
|---|---|
| מטה הארגון | לוקסמבורג, בריסל |
| מייסדים |
בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, איטליה, צרפת, גרמניה המערבית  |
| יושב ראש |
ז'אן מונה |
| תקופת הפעילות |
1952–2002 (50 שנה) |
  | |
קהילת הפחם והפלדה האירופית הייתה היסוד להתפתחותה של הקהילה הכלכלית האירופית, ולאחר-מכן גם לאיחוד האירופי.
אמנת פריז נכנסה לתוקף ב-23 ביולי 1952, ובניגוד לברית שבה הוקמה הקהילה הכלכלית האירופית, הוחלט שתישאר תקפה 50 שנה בלבד. לפיכך, קהילת הפחם והפלדה האירופית פסקה להתקיים ב 23 ביולי 2002, ומחויבותיה ונכסיה הועברו לקהילה הכלכלית האירופית, שידועה יותר כ"שוק האירופי המשותף".
נשיאי הרשות הגבוהה של קהילת הפחם והפלדה האירופית, 1952-1967עריכה
- ז'אן מונה (צרפת) 1952-1955
- רנה מאייר (צרפת) 1955-1958
- פול פינט (בלגיה) 1958-1959
- פיירו מאלווסיטי (איטליה) 1959-1963
- דינו דל-בו (איטליה) 1963-1967
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- קהילת הפחם והפלדה האירופית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)