קווינטוס ולריוס אורקה

קווינטוס ולריוס אורקהלטינית: Quintus Valerius Orca;‏ עיקר פעילותו 50-40 לערך לפנה"ס) היה פראיטור רומי, מושל הפרובינקיה של אפריקה ולגאט תחת פיקודו של יוליוס קיסר במלחמתו נגד פומפיוס וסיעת האופטימאטים. המקורות העיקריים אודותיו הם המכתבים ששלח אליו קיקרו וספרו של יוליוס קיסר "מלחמת האזרחים".

חייו והקריירה הפוליטית והצבאיתעריכה

רוב החוקרים סבורים, כי אביו של אורקה הוא קווינטוס ולריוס סוראנוס,[1] מתומכיו של גאיוס מריוס, אשר הוצא להורג במהלך הפרוסקריפציות של סולה ב-82 לפנה"ס באשמה כי הפר איסור דתי וגילה ברבים את שמה הסודי של רומא.[2] מוצא משפחתו מן המוניקיפיום של סורה בלאטיום, לא הרחק מארפינום, עיר הולדתו של קיקרו. הלה מחשיב את בני משפחת ולריוס סוראנוס כידידיו ושכניו.[3]

על ראשית הקריירה הפוליטית והצבאית של אורקה לא ידוע כמעט דבר. ב-57 לפנה"ס, בהיותו פראיטור, היה מראשי התומכים בהחזרת קיקרו מגלותו,[4] וב-56 לפנה"ס, בעת שכיהן כמושל הפרובינקיה אפריקה, קיבל ממנו שני מכתבי המלצה.[5] יחסי אורקה וקיקרו היו קרובים מאוד, והשניים השתמשו בסימן מיוחד כדי לציין שמכתביהם זה לזה אותנטיים ואינם מזויפים.[6] מאז ובמשך שנים אחדות שותקים המקורות אודותיו. משך כהונתו כמושל אינו ידוע; המושל הבא הידוע לנו הוא פובליוס אטיוס וארוס, שהגיע אל הפרובינקיה בשנת 52 ואולי עוד קודם לכן.[7] מכאן ניתן להסיק, אם כי לא בוודאות, שהוא היה בין אלה שנכחו באפריל 56 לפנה"ס בועידת לוקה בין יוליוס קיסר, פומפיוס מגנוס ומרקוס ליקיניוס קראסוס, בה חוזקה הברית הפוליטית ביניהם הקרויה הטריומווירט הראשון. באותה ועידה סיכמו השלושה כי פומפיוס וקראסוס יציגו את מועמדותם לקונסולאט בפעם השנייה וכי כהונת קיסר כמושל הפרובינקיה גאליה תוארך בחמש שנים נוספות.[8]

חלקו במלחמת האזרחיםעריכה

אורקה שב ומופיע במקורות ההיסטוריים כאחד מן הלגאטים של יוליוס קיסר במהלך מלחמת האזרחים הקרויה על שמו. בתחילת 49 לפנה"ס הוטל עליו לצאת בראש לגיון אחד אל סרדיניה ולהשתלט עליה. קיסר כותב בספרו, כי כאשר נודע לתושבי קרליס, בירת האי, כי אורקה נשלח להכניעם, גירשו מיוזמתם את המושל מרקוס אורליוס קוטה, מאנשיו של פומפיוס, עוד לפני שיצא אורקה מאיטליה, וקוטה עצמו נמלט אל אפריקה.[9] ההיסטוריון היווני אפיאנוס סבור כי לסרדיניה נודעה חשיבות אסטרטגית בסכסוך הפוליטי-צבאי בין קיסר לפומפיוס בשל היותה מקור אספקת תבואה חשוב לאיטליה.[10] לדברי דיו קסיוס נכבשה סרדיניה על ידי אורקה וחייליו של קיסר ללא כל התנגדות.[11]

חלוקת האדמות בוולאטראיעריכה

 
אדמות ווֹלָטֶרָה (וולאטראי בעת העתיקה)

ב-46 לפנה"ס, אחרי שנבחר קיסר לדיקטטור, הוטל על אורקה התפקיד להחרים אדמות בשטחים הסובבים את וולאטראי (Volaterrae) שבאטרוריה, אותן הועיד קיסר לחייליו הוותיקים כגמול על שירותם.[12] ידיעותינו אודות חלוקת האדמות אינן שלמות ואיננו יודעים עד כמה הצליח אורקה במשימתו. במלחמת האזרחים הקודמת, בין מריוס וסולה, הייתה וולאטראי בצדו של מריוס, אשר תמך בהענקת זכויות רחבות יותר לבעלות בריתה של רומא בהשוואה לסולה השמרני. אנשיו של סולה הטילו מצור על העיר בשנת 80 לפנה"ס, היא נכנעה להם ובעקבות התבוסה איבדה חלק מזכויותיה ואדמותיה. מאורע זה חתם את התקופה האטרוסקית בתולדות עיר־המדינה, אך עד 63 לפנה"ס לא חולקו האדמות שהוחרמו ממנה קודם. קיקרו הצליח למנוע את הצעת החוק לחלוקת האדמות ושב ובלם הצעה נוספת בשנת 60 לפנה"ס. העניין נותר ללא הכרעה משך חמש־עשרה שנים נוספות עד החלטת קיסר ב-45 לפנה"ס להקים על אדמות אלה קולוניה.

אומנם השתמרה לימינו כתובת המעידה כי לוולטאראי היה מעמד חוקי של קולוניה בתחילת תקופת הפרינקיפאט, אך השרידים הארכאולוגיים המרמזים כי חיילים משוחררים אכן קיבלו חלקות והתיישבו במקום מעטים מאוד. אחת הסברות היא כי תושבי וולאטראי שנשאו ונתנו עם אורקה ניצלו קשרי משפחה וידידות שראשיתם עוד בימי אביו של אורקה וחברו קיקרו, וכך הצליחו להקטין את רוע הגזירה.[13]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Giovanni Niccolini, I fasti dei tribuni della plebe (Milan 1934), pp. 430–431.
  2. ^ Conrad Cichorius, “Zur Lebensgeschichte des Valerius Soranus,” Hermes 41 (1906) 59–68 remains the most thorough treatment of the evidence for Soranus's life and career; English abstract in American Journal of Philology 28 (1907) 468.
  3. ^ Marcus Tullius Cicero, Brutus 169: vicini et familiares mei; Edwin S. Ramage, “Cicero on Extra-Roman Speech,” Transactions and Proceedings of the American Philological Association 92 (1961), pp. 487–488; Elizabeth Rawson, Intellectual Life in the Late Roman Republic (The Johns Hopkins University Press, 1985), p. 34.
  4. ^ Marcus Tullius Cicero, Post reditum in senatu 23; Léonie Hayne, "Who Went to Luca?" Classical Philology 69 (1974), p. 218.
  5. ^ מטעם גאיוס קורטיוס ופובליוס קוספיוס. Cicero, Epistulae ad familiares 13.6; C. Nicolet, "Le cens senatorial sous la Republique et sous Auguste," Journal of Roman Studies 66 (1976), p. 27.
  6. ^ Hannah M. Cotton, "Mirificum genus commendationis: Cicero and the Latin Letter of Recommendation," American Journal of Philology 106 (1985), p. 332; John Nicholson, "The Delivery and Confidentiality of Cicero's Letters," Classical Journal 90 (1994), pp. 47–48.
  7. ^ T. Corey Brennan, The Praetorship in the Roman Republic (Oxford University Press, 2000), p. 886, note 368.
  8. ^ Léonie Hayne, "Who Went to Luca?" Classical Philology 69 (1974), p. 220. On the dating of Orca's governorship in Africa, see T.R.S. Broughton, The Magistrates of the Roman Republic, vol. 2 (New York 1952), pp. 201 and 212.
  9. ^ Julius Caesar, Bellum civile 1.30.2–3 and 31.1; Scholia in Lucani Bellum civile, note to Lucan's Bellum civile 3.64, p. 93 in the edition of Hermann Usener (Leipzig: Teubner 1869); T.R.S. Broughton, The Magistrates of the Roman Republic, vol. 2 (New York 1952), pp. 260 and 270.
  10. ^ Appian, Bellum civile 2.40.
  11. ^ Cassius Dio, Roman History 41.18.1.
  12. ^ Cicero, Epistulae ad familiares 13.5; T.R.S. Broughton, The Magistrates of the Roman Republic, vol. 2 (New York 1952), p. 312.
  13. ^ Nicola Terrenato, "Tam firmum municipium: The Romanization of Volaterrae and Its Cultural Implications," Journal of Roman Studies 88 (1998) 94-114; see pp. 106–107 on Orca's commission.