קליארי

קליארי (באיטלקית: Cagliari; בסרדית: Casteddu - המבצר; להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירתה של סרדיניה ובירת העיר המטרופולינית של קליארי. אוכלוסיית העיר מונה כ-160 אלף נפש, או כחצי מיליון יחד עם פרבריה.

קליארי
Cagliari / Casteddu

סמל סמל קליארי דגל קליארי
פוטומונטז' של קליארי
מדינה
מחוז
ראש העיר	פאולו טרוצו
תאריך ייסוד	המאה השביעית לפני הספירה
שטח	85.45 קמ"ר
גובה	4 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	154,106 (נכון ל־1 בינואר 2018)
‑ צפיפות	1,863 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	39°14′47″N 09°03′27″E
אזור זמן	UTC +1
http://www.comune.cagliari.it
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון קליארי (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון קליארי (למפת סרדיניה רגילה)   סאסארי קוארטו סנט'אלנה אולביה אלגרו נואורו אוריסטאנו קורסיקה הים הטירני הים התיכון קליארי (למפת סרדיניה מוגדלת)   סאסארי קוארטו סנט'אלנה אולביה אלגרו נואורו אוריסטאנו קורסיקה הים הטירני הים התיכון קליארי tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

תיאטרון עתיק, עדיין בשימוש

גאוגרפיה

אוכפו של השטן מעל חוף מפרץ המלאכים

העיר מצויה בדרום האי, במרכזו של מפרץ גולפו דלי אנג'לי (Golfo degli Angeli) - מפרץ המלאכים.

העיר מוקפת ממזרח וממערב ברכסי הרים, ומצפון לעיר נמצאת בקעת קאמפידנו.

האזור העתיק של העיר נקרא "המבצר". הוא נמצא על ראש גבעה וצופה על "מפרץ המלאכים". באזור זה נמצא גם המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי, הכולל אוסף גדול וחשוב של פריטים מהתרבות הנוראגית מתקופת הברונזה. המוזיאון מארח גם סדנאות של בעלי אומנים וממנו תצפיות על האי.

תולדות העיר

קליארי הייתה מיושבת כבר בעידן הפרהיסטורי בזכות מיקומה הנוח בין הים למישור של אדמה פורייה. ישנן עדויות לכך שכבר בתקופה הנוראגית פעל הנמל שבמפרץ.

התיישבות פיניקית

קיימות עדויות להתיישבות פיניקית במקום כבר במאה ה-8 לפנה"ס, ככל הנראה בשם "כרלי". הפיניקים הקימו ארבע מושבות בשטח העיר. במאה ה-5 לפנה"ס עברה השליטה על המושבות לידי קרתחדשת. אז זכתה העיר לפיתוח מזורז המשתקף גם בגודלו של הנקרופוליס של טוביקסאדו - אחד מבתי הקברות הגדולים של הפיניקים באגן הים התיכון.

הכיבוש הרומאי

מגדל שנבנה על הפיזנים

בשנת 238 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי הרומאים, בין היתר, בשל מיקומה הנוח לצורך סחר עם אפריקה.

במלחמה הפונית השנייה (218 - 201 לפנה"ס) שימשה העיר לניהול המערכה המקומית נגד בני המפסיקורה שתמכו בקרתגו. כמו כן, שימשה העיר בסיס ימי של הרומאים.

ההיסטוריון הרומאי פלורוס (Florus) כינה את העיר בשם ה"urbs urbinum" - בירת סרדיניה. בתקופה זו "קרליס" (Karalis), שמה החדש של העיר, הייתה לבירת פרובינציה רומית חדשה. מתקופה זו נותרו מבנים כמו התיאטרון כמו זה ב-"Villa di Tigellio". אזרחי העיר לא הוגדרו בתור תושבי קולוניה, אלא היו לאזרחי רומא.

במאה ה-5 אחרי נפילת הקיסרות הרומית המערבית העיר קליארי, יחד עם שאר האי, נפלה בידי הונדלים. בתקופה זו התפתח הנמל של העיר ואוניות גדולות יותר היו יכולות לעגון בתחומו. כמו כן, שטח הביצות של העיר (Stagno di Cagliari) חובר לנמל בתעלת מים וכך נוצר מעגן פנימי לאוניות.

הג'ודיקאטי ופיזה

בימי הביניים, בין 900 לבין 1410, קליארי הייתה אחד מארבעת ה"ג'ודיקאטי" של סרדיניה (Giudicati) - בתרגום מילולי, "סמכות שיפוטית", מחוזות שיפוטיים מעין למונרכיה חוקתית. במלחמות בין המעצמות הימיות ששלטו בים הטירני, ג'נובה לבין פיזה, קליארי שמרה אמונים לרפובליקה של פיזה.

במחוז שלושה אזורים: המישור הפורה "קאמפידאנו" (Campidano), האזור העשיר במכרות "סולצ'יס" (Sulcis) והרי "אוליאסטרה" (Ogliastra). יש עדויות המצביעות כי במאה העשירית הייתה נטישה של העיר, בעלת ריבונות עצמית ללא חסות זרה, עקב התקפות של שודדי ים מורים שהגיעו מצפון אפריקה.

קרבתה של קליארי לסיציליה גרמה לכך שהיא הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי פולשים והייתה האחרונה אשר נטשו אותה. היו אלה הסרצנים שנטשו אותה בראשית המאה ה-11. הרפובליקה של פיזה השתלטה על העיר, אשר חשיבותה הייתה בשליטה על דרכי המסחר בים התיכון. לפיזה בתור מעצמה ימית היה חשוב שיהיה לה נקודת אחיזה בעורקי הסחר הבינלאומי בין איטליה לבין צפון אפריקה.

המושל הראשון של הג'ודיקאטי היה "טרקיטוריו" (Torchitorio). הוא היה גם נותן החסות לנזירים ממונטה קאסינו. הם הביאו לאי חידושים בתחומים אלה: כלכלה, טכנולוגיה והדת. הנזירים זכו לקבל זיכיונות על שטחים חקלאיים ונהנו מזכויות יתר אחרות.

לאחר מלחמות בין שליטי הממלכות הידרדר מעמדו של שליט קליארי ושלטונה של פיזה בעיר היה חזק מאשר היה מקודם ובשנת 1258 הייתה השליטה הבלעדית של העיר. פיזה החלה בבניית העיר קליארי ובביצורה. אחדים מהביצורים מסביב למצודה של העיר נבנו באותה תקופה, כולל שני המגדלים המפורסמים.

פיזה החליטה כי לא די לה בכיבוש העיר אלא היא מבקשת גם להטביע בה את חותמה. הם קבעו את שלטונם במצודה "Castellum Castri" - ה-Casteddu הסרדיני נשאר בתוקף ונוספה התוספת הפיזנית Castri. הם הרסו מרכז שלטוני קודם: Santa Gilla. הם הקיפו בחומה רבעים, אשר ניתנו להם שמות ממקור פיזני: Marina ו-Stampace. רובע נוסף בו גרו איכרים לא הוקף בחומה אך שמו שונה לפיזני :Villanova.

מסכה פיניקית מנקרופוליס של קליארי

.

ממלכת אראגון

במרוצת המאה ה-14 ממלכת אראגון, שבספרד, כבשה את קליארי לאחר ניצחון בקרב על הרפובליקה של פיזה. לאחר כיבוש קליארי הספרדים האראגוניים השתלטו על שאר חלקי האי. קליארי, אשר שמה שונה לשם הקטלאני "קאייר" (Càller), הייתה למושב המנהלי של תת-ממלכת סרדיניה, אשר הייתה לאחר מכן לחלק מהאימפריה הספרדית. רבים הסבורים כי תקופת השלטון הספרדי הייתה תקופה של נסיגה לעיר ולאי.

המצודה, מושב השלטון הספרדי, הייתה לתחום האסור לכניסה חופשית לתושבי סרדיניה. במשך היום הורשו להיכנס למצודה תושבים מקומיים לביצוע עבודות פשוטות, אבל עם צלצול הפעמון נדרשו לצאת. נפוצה אז האמרה: "נתפסו בעת שמיעת צלצול הפעמון".

הספרדים הקימו נמל נוסף ב"בנייאיה" (Bagnaia) שפרושו בספרדית אראגונית צי והקימו בו נמל בשם "leppula portus Bagnarie" ליד הנמל שהיה קיים. השם גם התקבל בתור שמו של הרובע הקרוב.

השפעות הרנסאנס הגיעו גם לקליארי והרפורמות מאירופה הגיעו לאי. אורגנו מחדש האוניברסיטה, בית חולים. הוקם "גנזך המדינה", ספרית האוניברסיטה, בית ספר לכירורגיה ומדפיס ממשלתי.

לקראת איחוד עם איטליה

ויטוריו אמנואלה השני - מלך סרדיניה ומלך איטליה

בשנת 1718 הייתה סרדיניה לואסל ממלכתי "עצמאי" של בית סבויה אשר היו המושלים של פיימונטה שבאיטליה.

בשנת 1792 ז'אן-פול מארה, שאביו היה בן קליארי ואימו משווייץ, היה אחד מהשלישייה (triumvirate) אשר הובילה את המהפכה הצרפתית. בשנת 1793 דרש העם הסרדי - השם המקובל לעם - עצמאות בתמורה להשתתפותם בהגנת פיימונטה מפני נפוליאון. ממלכת "פיימונטה-סרדיניה" הבטיחה להם אוטונומיה אבל לאחר שהוסר האיום הצרפתי, ההבטחה לא הוצאה לא קוימה.

בשנת 1860 הכריז ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה פיימונטה וסבויה על עצמו כמלך איטליה המאוחדת.

העידן המודרני

בניין העירייה

מאז איחוד איטליה משנת 1870, העיר מצויה, במאה האחרונה, בתנופה של צמיחה. נבנו בניינים רבים אשר שילבו מוטיבים של האמנות החדשה אר נובו יחד עם הנוהג הסרדי לקישוט בפרחים. דוגמה טובה לכך היא בניין העירייה, הבנוי משיש המבהיק בלובנו (ראו תמונה משמאל).

במהלך מלחמת העולם השנייה היה נמל קליארי נמל חשוב של כוחות הציר. הנמל הופצץ באוגוסט ובספטמבר 1940 על ידי כוחות בריטיים מגיברלטר. בנובמבר 1940 הפציצו מטוסים מנושאת המטוסים אה"מ "ארק רויאל" את הנמל ושדה התעופה בקליארי.

בפברואר 1943, נמל קליארי הופצץ קשות על ידי בעלות הברית. תושבי העיר פינו אותו ועברו לערים וכפרים בסביבה. תנועה זו כונתה בשם "sfollamento", בסרדית: נטישה.

לאחר הסכם שביתת הנשק, הצבא הגרמני השתלט על העיר, אך במהרה נטש את האי ועבר לתגבר את כוחותיו באיטליה עצמה.

צבא ארצות הברית השתלט על העיר, עקב חשיבותה האסטרטגיה הצבאית בים התיכון. כיום יש בסביבתה שלושה בסיסי נאט"ו בהם שדות תעופה: Elmas, Monserrato, Decimomannu.

לאחר המלחמה נבנו בעיר מחדש בניינים רבי-קומות באזורי המגורים של העיר.

אתרי העיר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יהדות קליארי

אל הגטו. בשם הרחוב אזכור לעברו vico dei Giudei

בתקופת האימפריה הרומית, הביאו מרידות השבטים ההרריים, יחד עם פעילות של שודדים באי, את רומא למדיניות אשר מטרתה הייתה הכנעת האוכלוסייה המקומית והטמעתה במהגרים. ההזדמנות לכך באה כאשר טיבריוס הקיסר החליט לגרש את היהודים מרומא. הוא החליט לשלוח לאי 4,000 צעירים יהודים על מנת לדכא את המרידות שפרצו באי. יש השערה כי אחד ממקום מגוריהם היה מצפון לקליארי בעיר בשם מרקלגוניס (Maracalagonis) ששמה מורכב משתי מילים: מרה (Mara) שפרושה "ביצה" ו-קלגוניס (Calagonis) שפרושה "מקום פורה" - אולי "כלכלה". שמות התואר מתאימים לגאוגרפיה של האזור. לפי ההיסטוריון סלווטורה וידאל (Salvatore Vidal) מאוניברסיטת קליארי, מקורם של השמות הוא משתי מילים שמיות: המרה (Hamara) וכלכלה (Chalaca). ליד העיר קיימת עיר נוספת בשם סיני.

הריכוז היהודי הגדול באי היה בעיר קליארי. הוא היה בחלק הנמוך של המצודה באזור שכונה אז: vicus Iudeorum. עד היום קיים רחוב הקרוי Giudeca ובו היה תבליט של מנורה. כאן היה גם בית כנסת היכן שהיום הקתדרלה: Basilica di Santa Croce. הקהילה הוקמה במאה ה-13 על ידי יהודים מפיזה. לאחר מכן הצטרפו לקהילה יהודים מחצי האי האיברי. כולם גורשו בשנת 1492.

באזור זה בסיס צבאי בשם Caserna San Carlo. הוא מכונה בתור הגטו של היהודים. הוא מצוי ברחוב היהודים לשעבר אבל אין לו כל קשר ליהודים. פליטים שברחו לכאן במלחמת העולם השנייה כינו אותו בשם מושאל: הגטו של היהודים. היום יש במקום מוזאון לנושאים כלליים. אם כי ביום הזיכרון לשואה הציגו בו יצירות מענייני היום.

כיום יש יהודים בודדים בעיר, המקבלים שירותים דתיים מקהילת יהודי רומא.

תחילתו המשוער של היישוב היהודי באי הוא באזור הפורה מצפון לקליארי בו התיישבו 4,000 הצעירים היהודים שהוגלו לעיר במאה ה-1. עדות כתובה ראשונה להימצאות יהודים באי יש לנו מהמאה ה-6. האפיפיור גרגוריוס הראשון הורה למומר, בשם פיטר, להפסיק להציק ליהודי העיר. הוא נהג בחג הפסחא הנוצרי לתלות בבית הכנסת צלמים נוצרים.

במאה ה-8 היו שנים מחכמי היהודים, אברהם (Abraham da Cagliari) וקאנאים, "אשר העתיקו ויבארו את כתובות הפיניקים שהיו בידי גיאלימו ואת הכתובת הפיניקים שנתגלו בהיכל מאסו. הסופר סיווירינו מזכיר כי בית הכנסת שהיה ברחוב אליאמה נשרף בשנת 790 בידי נוצרים קנאים"

יהודים מפורסמים שהיו בעיר היו:

• חיים מקפריסין או חיים מן היפרי בעל מחקר צמחים מסרדיניה אשר היו יכולים לשמש לרפואה.
• שלמה אברונקוס שהיה מנתח מפורסם.
• יצחק איימיס (Eymies) היה רופא מומחה ונקרא בשנת 1460 להיות רופא העיר.

אחרים עסקו בסחר בינלאומי וניצלו את קשריהם עם הקהילות היהודיות ברחבי הים התיכון. בקליארי היה גם רובע של נפחים יהודים. רעש נקישות הפטישים ממנו נשמע בכל רחבי האי והוא זוהה עם היהודים.

בשנת 1335 ניתנה לקהילת קליארי כל הזכויות מהן נהנו יהודי ברצלונה שבספרד. היא הורשתה לגבות מיסים גם מיהודים המצויים זמנית בעיר. השלטון האראגוני ציווה על מועצת העיר לבטל את החוקים נגד יהודים. בשנת 1381 הם הורשו להקים בית כנסת ברחוב המוביל למצודה. כאשר הורחב בית הכנסת אחרי חמישים שנה הותר ליהודים לפאר את הקירות הפנימיים בסמל המלוכה.

בעיר אלגרו נבנה מגדל ועליו היה שלט כי יהודי קליארי מימנו את הקמתו. בשנת 1387 נתפרסמה תקנה לפיה שלשה "מזכירים" יהודים יורשו לדון בסכסוכים בין היהודים ואפילו בין היהודים לנוצרים עד לסכום נתון.

לקראת סוף המאה ה-15 הגיעה סופה של הקהילה. בשנת 1488 פורסמו חוקים אנטי-יהודיים: נאסרו מגעים ויחסים כל שהם עם נוצרים, הם בודדו באזור מיוחד, הוטל עליהם לחבוש כובע אופייני, לשאת אות קלון. בתחום המסחרי נקבע כי נאסר על להעמיד דוכנים בשוק במקומות שבהן יתחרו בבעלי דוכנים נוצרים וכן נאסרה פתיחת העסקים בימי ראשון ובשאר המועדים נוצריים. כמו כן, היה עליהם להימנע מהעסקת עבדים ושפחות נוצרים. רב קליארי נדרש להודיע מיד לארכיבישוף על כל יהודי שבא מחוץ לסרדיניה "כדי שיהיה אפשר לאחוז באמצעי זהירות לשמירת המאמינים "מפני הטומאה". הפרתו היה כרוכה בעונש מוות.

בשנת 1493 הוקמה אינקויזיציה. כרוניקן סארדי כותב כי יהודי קליארי התאספו ביום 31 ביולי 1492 והפליגו יחדיו לאפריקה "בנשאם עימם את ספרי הקודש". חלק המשיך לקונסטנטינופול. אוניות עמוסות מיהודי קליארי עגנו בנאפולי. יש ידיעות כי רבים נהרגו בדרך. יש להניח כי חלק מהם השתקעו בטורקיה. שם משפחה מקובל בקרב היהודים הוא "סרדי" שמוצאו מסרדיניה.

תצלום פנורמי של העיר

ערים תאומות

• פיזה, איטליה
• פדובה, איטליה

ראו גם

• יהדות סרדיניה

לקריאה נוספת

• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
• יהודה דוד אייזענשטיין, אוצר ישראל - אנציקלופדיא לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו חלק רביעי, הוצאת ספרים "שילה" - ירושלים, אין שנה. ערך "סרדיניא"

• Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קליארי
• קליארי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)