קומינטרן
קוֹמִינְטֶרְן (מרוסית: Коминтерн) שנקרא גם האינטרנציונל הקומוניסטי והאינטרנציונל השלישי (1943-1919) היה האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות.
 | |
| מדינה |
ברית המועצות  |
|---|---|
| מייסד |
ולדימיר איליץ' לנין |
| מנהיגים |
גריגורי זינובייב |
| תקופת הפעילות |
2 במרץ 1919 – 15 במאי 1943 (24 שנים) |
| אידאולוגיות |
מרקסיזם-לניניזם, קומוניזם, לניניזם |
| מטה |
מוסקבה |
| צבעים רשמיים |
אדום |
  | |
היסטוריה
עריכהבחודש מרץ של שנת 1919 החליט לנין להקים אינטרנציונל קומוניסטי "שלישי", שהיה אמור לרשת את הסמכות המהפכנית של "האינטרנציונל הראשון" ו"האינטרנציונל השני" של קרל מרקס. המטרה המוצהרת הייתה להילחם "בכל האמצעים, כולל בכוח מזוין, במטרה למגר את הבורגנות הבינלאומית ולהקים רפובליקה סובייטית בינלאומית כשלב מעבר לביטול מוחלט של המדינה".
הנחת היסוד של לנין ושל ההנהגה הבולשביקית בעת ביצוע המהפכה ברוסיה היתה, כי משטר קומוניסטי ברוסיה לא יוכל לשרוד ללא התפשטות המהפכה לרחבי אירופה. לנין הסתמך על הסיוע שיקבל מהמשטרים הסוציאליסטיים המהפכניים של מערב אירופה. על כן, כאשר החלה המהפכה, ציפתה ההנהגה הקומוניסטית למהפכה דומה בשאר ארצות אירופה. המהפכה המתמדת לא יצאה לפועל, על אף התרחשותם של אירועים מהפכניים אחדים במערב ובמרכז אירופה בין השנים 1919-1923 (במיוחד בגרמניה, שנחשבה באותה עת למקום הבשל ביותר למהפכה חברתית-פוליטית, ובהונגריה), והתברר כי המערב נרגע. תופעה זו, שמכונה על ידי הקומוניסטים הרוסיים "ייצוב של קפיטליזם", הותירה את ברית המועצות מבודדת ומוקפת בסביבה פוליטית בין-לאומית עוינת.
הקומינטרן קיים שבעה קונגרסים עולמיים. לאורך כל שנות קיומו, הייתה הדומיננטיות הרוסית בקומינטרן מוחלטת.
ב-15 במאי שנת 1943, פירק סטלין את הקומינטרן כצעד פיוס עם בעלות הברית. לאחר פירוק הקומינטרן הוקם בשנת 1947 ארגון "קומינפורם" כמוסד לתיאום בין המפלגות הקומוניסטיות[1]. הקומינפורם המשיך לעסוק במשימות שהיו לקומינטרן ובאותן שיטות. הקומינפורם פורק בשנת 1957.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- קומינטרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
האינטרנציונל הקומוניסטי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הקומאינטרן קם לתחיה, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1947