הסכם אנטי-קומינטרן

ברית בין מדינות

הסכם אנטי-קומינטרן נחתם בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית ב-25 בנובמבר 1936. איטליה הפשיסטית הצטרפה להסכם ב-1937. ההסכם היה מכוון כנגד האינטרנציונל הקומוניסטי שכונה "קומינטרן", וכנגד ברית המועצות.

שגריר יפן בגרמניה, קינטומו מושנוקוצ'י, והשר הגרמני לתפקידים מיוחדים, יואכים פון ריבנטרופ, חותמים על ההסכם - 1936

לשון ההסכם פתחה במילים: "בהכירנו שמטרת האינטרנציונל הקומוניסטי, המכונה קומינטרן, היא לפרק ולהכניע מדינות קיימות בכל האמצעים העומדים לרשותו; ובהיותנו משוכנעים כי סובלנות כלפי התערבות מסוג זה בענייניהן הפנימיים של האומות לא רק שהיא מסכנת את השלום הפנימי והרווחה של המדינות, אלא היא מהווה סיכון לשלום העולמי, וברצוננו לשתף פעולה כנגד הפעילות החתרנית הקומוניסטית"

נקבע כי במקרה של מתקפה של ברית המועצות כנגד גרמניה או יפן שתי המדינות תיוועצנה בדבר הצעדים שיש לנקוט על מנת "לשמור על האינטרס המשותף". הן הסכימו שאף אחת מהן לא תכרות ברית פוליטית עם ברית המועצות. גרמניה אף הכירה במדינת הבובות היפנית במנצ'וריה, מנצ'וקוו.

ב-1937 הצטרפה איטליה לברית, ויצרה את הקבוצה שתיוודע לימים כמדינות הציר.

באוגוסט 1939 הפרה גרמניה את ההסכם כאשר חתמה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הסכם ל"אי תוקפנות" בין ברית המועצות וגרמניה. אך ב-1940 שבו יפן ואיטליה וחתמו על ההסכם התלת-צדדי שקיבע את המונח מדינות הציר ויצר את הברית הצבאית המנוגדת לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

לאחר מבצע ברברוסה, מתקפת הפתע הגרמנית על ברית המועצות, ב-1941, חודש בנובמבר 1941 הסכם האנטי-קומינטרן, ונקבע כי הוא תקף לחמש שנים נוספות. הפעם הצטרפו אליו פרט ליפן, איטליה וגרמניה גם בולגריה, ממשלת הבובות היפנית המכונה ממשלת ואנג ג'ינג-ויי מטעם סין, קרואטיה, דנמרק שהייתה תחת שלטון כיבוש נאצי, פינלנד, הונגריה, מנצ'וקוו, רומניה, סלובקיה וספרד.

מדינות שחתמו על ההסכםעריכה

חותמות ראשונותעריכה

לפני מלחמת העולם השנייהעריכה

במהלך מלחמת העולם השנייהעריכה

מדינות שהיו מועמדות או מדינות שהוצע להן לקחת חלק בברית אך הן סירבועריכה

  • ארגנטינה  ארגנטינה: כניסתה של ארגנטינה לברת נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ה-ABC (ארגטינה, ברזיל וצ'ילה) בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. עם זאת, ארגנטינה מעולם לא לקחה חלק בברית.
  • ברזיל  ברזיל: נשיא ברזיל, ז'טוליו ורגאס אישר את חוקת המדינה החדשה בנובמבר 1937 לאחר שטען כי התקיים במדינה ניסיון להפיכה קומוניסטית. לאחר אישור החוקה, הפכה ברזיל לאופציה העיקרית מבין מדינות דרום אמריקה שיוכלו להיכנס לברית. עם זאת, הברזילאים דחו הצעה להיכנס לברית מאחר שהיא חששה שהדבר יפגע ביחסיה הדיפלומטיים עם ארצות הברית או בריטניה.
  • הממלכה המאוחדת  האימפריה הבריטית: לאחר שיואכים פון ריבנטרופ הפך לשגריר גרמניה בממלכה המאוחדת, היטלר הבהיר שהצטרפות בריטית להסכם היא ״משאלתו הגדולה ביותר״. עם זאת, ריבנטרופ היה סקפטי בנושא אך תלה תקווה באדוארד השמיני, אותו תפס כידיד של גרמניה. בסופו של דבר, בריטניה לא לקחה חלק בהסכם ובהמשך המלחמה אף נלחמה נגד גרמניה.
  • נורווגיה  נורווגיה: לנורווגיה הייתה ממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, ובראשה עמד וידקון קוויזלינג. נורווגיה רצתה להצטרף לברית על מנת למקסם את כוחה הפוליטי, אך בסופו של יום היא מעולם לא הצטרפה לברית האנטי-קומינטרן.
  • פורטוגל  פורטוגל: פורטוגל שקלה את האפשרות לקחת לקחת חלק בברית, במיוחד לאחר שהספרדים הצטרפו לברית. כאחת משלוש המדינות היחידות שהצביעו נגד כניסת ברית המועצות לחבר הלאומים (לצד הולנד ושווייץ) פורטוגל הייתה אחת המדינות הכי אנטי-סובייטיות באירופה ובעולם. עם זאת, תלותה הכלכלית והנאמנות הדיפולמטית לבריטניה, הפכה בעיני שגריר גרמניה בפורטוגל, הברון אוסוולד פון הוינינגן-הונה, כאופציה בלתי סבירה והוחלט בעקבות כך להוריד אותה מהפרק.
  • צ'ילה  צ'ילה: כניסתה של צ'ילה לברית נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ה-ABC (ארגטינה, ברזיל וצ'ילה) בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. עם זאת, צ'ילה מעולם לא לקחה חלק בברית.

ראו גםעריכה


קישורים חיצונייםעריכה