קילוואה
קילוואה (באנגלית: Kīlauea, מבוטא [kiːlouˈɛjəˈ] בהוואית) הוא הר געש פעיל באיי הוואי, אחד מחמשת הרי הגעש מטיפוס חרוט מגן שהצטרפו יחד על מנת ליצור את האי הוואי. פירוש המילה קילוואה בהוואית הוא "פולט" או "מתפשט מאוד" בהתייחס לפליטת הלבה התכופה של ההר. מאז 3 בינואר 1983 נפלטת לבה ברציפות מחרוט האפר של פּוּאוּ אוֹאוֹ (Puʻu ʻŌʻō). מאז 1952 נמנו בהר שלושים ושלוש התפרצויות געשיות וזאת מבלי לכלול את האירוע הנוכחי המתמשך. קילוואה הוא הר הגעש הפעיל ביותר על פני כדור הארץ[2] (90% מההר מכוסים בלבה שגילה פחות מ-1,000 שנים), והוא מהווה מקור יקר ערך למחקר עבור וולקנולוגים.[3] בשל ההתפרצויות התכופות, קילוואה מוגדר כהר הגעש המסוכן ביותר בארצות הברית.[4]
 | |||||||
| התפרצות געשית של לוע פואו אואו בהר קילוואה | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג הר | הר געש מטיפוס חרוט מגן | ||||||
| גובה | 1,247 מטרים | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מיקום | הוואי | ||||||
| רכס הרים | איי הוואי | ||||||
| מספר הר געש | 332010[1] | ||||||
| התפרצות אחרונה | 21 בדצמבר 2020 | ||||||
| קואורדינטות | 19°25′16″N 155°17′12″W / 19.421097472°N 155.286762433°W | ||||||
 | |||||||
קילוואה הוא האחרון מבין שרשרת של הרי געש שיצרו את הארכיפלג של איי הוואי, שנוצרו כאשר הלוח הפסיפי נע (ועדיין ממשיך לנוע בקצב של 95 מ"מ לשנה) בכיוון צפון-מערב מעל לנקודה חמה (הנקודה החמה של הוואי) (ראו הר המצולה לואיהי (Lōʻihi Seamount)).[5]
בדת של ילידי הוואי משמש הר הגעש כביתה של אלת הר הגעש פלה. האגדה מספרת כי התפרצויות מתרחשות בכל פעם שהאלה כועסת. אמונות אלו נכללות במזמורים השבטיים של ילידי המקום.
בשנת 1987 נכלל קילוואה יחד עם מאונה לואה, הר הגעש הפעיל הנוסף בהוואי, באתר המורשת העולמית הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי.
תיאור
עריכההאי הוואי בנוי מחמישה הרי געש מטיפוס חרוט מגן שהתפרצויותיהם התרחשו כרונולוגית בזה אחר זה, כאשר בדרך כלל הייתה חפיפה בין התפרצויות של שני הרי געש. להלן רשימת הרי הגעש (מהעתיק ביותר לצעיר ביותר):
- קוהלה (Kohala; כבוי)
- מאונה קיאה (רדום)
- הואלאלאי (Hualālai; רדום)
- מאונה לואה (פעיל, חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי)
- קילוואה (פעיל מאוד, חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי)
קילוואה שוכן על האי הוואי, חלק מהארכיפלג של איי הוואי בארצות הברית. ההר צמוד למדרון הדרום מזרחי של הר הגעש הפעיל מאונה לואה הגדול ממנו בהרבה. ממדיו העצומים וגובהו (4,169 מטרים מעל לפני הים) של מאונה לואה עומדים בניגוד חריף לקילואה שגובהו הוא 1,247 מטרים בלבד, ונראה מהקלדרה בפסגה כרמה נרחבת השוכנת בצילו הארוך של מאונה לואה, שלעיתים פסגתו, במרחק של 24 קילומטרים מפסגת קילוואה, מכוסה שלג. קילוואה הוא חרוט מגן נמוך ושטוח – שונה מאוד בצלליתו מהרי געש שכבתיים כדוגמת הר פוג'י, הר הוד והר סנט הלנס, שפסגותיהם גבוהות ומדרונותיהם תלולים.
האזורים העיקרים בהר הם הקלדרה בפסגת ההר, רצועת הבקעים המזרחית (East Rift Zone), רצועת הבקעים הדרום-מערבית (South West Rift Zone), מערכת ההעתקים קואה (Koa'e), המדרון הדרומי והמדרון הצפוני. מאגר מאגמה נמצא בעומק שבין 2 ל-7 קילומטרים מתחת לחלקה הדרומי של הקלדרה. המאגמה זורמת דרך צינורות הזנה במאונך אל הקלדרה, ובעיקר במאוזן אל רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית.
הקלדרה של קילוואה
עריכהבפסגת קילוואה מצויה קלדרה שצורתה מעגלית וממדיה הם 3x5 ק"מ ושוליה בגובה שעד 145 מטרים. קלדרה זו היא צעירה יחסית ונוצרה ב-1790 כתוצאה מהתרוקנות מסיבית של תא המאגמה מתחתיה. קלדרה זו היא רק האחרונה בשרשרת של קלדרות שנוצרו בפסגת קילוואה. הקלדרה של פאורס (Powers caldera) שקוטרה כ-6 קילומטרים נוצרה לפני 2,100 שנים וממנה נותרו שרידים מהשוליים הצפוניים והדרום-מזרחיים.[6] בסמוך לקלדרה מצוי מרכז המבקרים של הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי (שחלקים מקילוואה כלולים בתחומו) כשהוא משקיף על לוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu), מכתש שקיעה המצוי בחלקה הדרום מערבי של הקלדרה. עומק המכתש הוא 83 מטרים מקרקעית הקלדרה, קרקעיתו מעגלית וממדיה הם 770 מטרים על 900 מטרים.
רצועת הבקעים המזרחית
עריכהרוחבו של החלק התת-קרקעי של רצועת הבקעים המזרחית הוא בין 3 ל-6 קילומטרים ואורכו כ-55 קילומטרים. כאשר החלק התת-ימי של הרצועה נמשך לאורך של 80 קילומטרים נוספים. לאורך הרצועה יש כמה לועות, מכתשי שקיעה והעתקים רגילים. נוהגים לחלק את הרצועה לשלושה חלקים:
- החלק העליון משתרע ממכתש פוהימאו (Puhimau) עד מכתש מאונה אולו (Mauna Ulu). בתחילה, לאורך של 6 קילומטרים, כיוונה של הרצועה הוא לדרום מזרח, ממכתש פוהימאו בשוליים של קלדרת פאורס, ועד מכתש פאוהאי (Pauahi). במכתש פאוהאי מתמזגת רצועת הבקעים המזרחית עם חלקה המזרחי של מערכת ההעתקים קואה. דרומית למכתש פאוהאי משנה רצועת הבקעים את כיוונה לכיוון מזרח לאורך רכס פונה (Puna) ועד חוף האי. שינוי כיוון זה מיוחס לתזוזה דרומה של המדרון הדרומי של ההר או לתזוזה צפונה של פסגת ההר. כמעט שלא מתרחשת פעילות געשית בחלק זה של רצועת הבקעים.
- החלק המרכזי ממאונה אולו ועד מכתש הייהייאהולו (Heiheiahulu).
- החלק התחתון מהייהייאהולו ועד כף קומוקאהי (Cape Kumukahi).
ברצועת הבקעים המזרחית מתרחשת פעילות געשית רבה, אם כי כאשר יש פעילות געשית בולטת בקלדרה של קילוואה פוחתת הפעילות הגעשית ברצועה. לאורך הרצועה זרועים כמה לועות התפרצות, הבולט שבהן הוא חרוט האפר של פּוּאוּ אוֹאוֹ שהתפרץ ב-1983 ומאז פולט לבה ללא הפסקה.
רצועת הבקעים הדרום-מערבית
עריכהרצועת הבקעים הדרום-מערבית צרה וקצרה מרצועת הבקעים המזרחית. אורכה 38 קילומטרים, רוחבה 4 קילומטרים וכמעט שאין לה חלק תת-מימי. בחלק זה התרחשו רק חמש התפרצויות ידועות. דפילד (W. A. Duffield) משער כי על מנת שתקרה התפרצות בחלק זה של ההר צריכים להתקיים שלושה תנאים: תא מאגמה מלא מתחת לקלדרה של קילוואה, תא מאגמה ריק מתחת למאונה לואה ותנועה משמעותית דרומה של המדרון הדרומי של קילוואה מאז ההתפרצות הקודמת שהייתה ברצועת הבקעים המערבית.
מערכת ההעתקים קואה
עריכהמערכת ההעתקים קואה (Koa'e) היא אזור שכיוונו הכללי צפון מזרח-דרום מערב, שרוחבו בין שניים לשלושה קילומטרים ואורכו כ-15 קילומטרים. המערכת מחברת בין רצועת הבקעים הדרום-מערבית לרצועת הבקעים המזרחית. מערכת העתקים זו מפרידה בין פסגת קילוואה למדרון הדרומי של ההר הנוטה לנוע בשל מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית. הגבול בין מערכת ההעתקים למדרון הדרומי מאופיין במתלול העתקה הפונה דרומה.
המדרון הדרומי
עריכההמדרון הדרומי של קילוואה נע דרומה עם הזמן, ויש הוכחות לתזוזה של סלעים כ-500 מטרים לאורך מתלול ההעתקה שבין המדרון למערכת ההעתקים קואה. התזוזות הגדולות ביותר הם דרומית לקלדרה בפסגת ההר ובחלקים העליונים. ככל שהמרחק מהקלדרה גדל כך התזוזה האנכית הולכת ופוחתת וכמעט שלא ניתן להבחין בה בנקודת ההשקה המזרחית ביותר בין המדרון הדרומי לרצועת הבקעים המזרחית בקצה המזרחי של האי. ההשערות לתנועת המדרון נעות בין שקיעת המדרון תחת כוח המשיכה, מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית או לחץ שמופעל מתוך תא המאגמה התת-קרקעי.
המדרון הצפוני
עריכההמדרון הצפוני של קילוואה המשתרע בעיקר ממזרח ומצפון מזרח לקלדרה של קילוואה נתמך במדרון הדרומי של הר הגעש מאונה לואה והוא יחסית יציב ונטול העתקים. המדרון מכוסה בלבת מקלעות או בשמה בהוואית לבת פָּהוֹיהוֹי שמקורה בפסגת קילוואה, מלועות קרובים ברצועת הבקעים המזרחית, ואפילו שפכי לבה מרצועת הבקעים הצפון מזרחית של מאונה לואה.
פטרולוגיה וסטרטיגרפיה
עריכהקילוואה מכוסה בבזלת תולאיטית שהרכבה הכימי משתנה באזורים שונים של ההר ובעומקים שונים של שכבת הסלע. ההבדל הבולט בין הסוגים הוא קיומו של המינרל אוליבין שבמקומות מסוימים מהווה עד 15 אחוז ממשקל הסלע ובמקומות אחרים הוא פחות מ-7%.
מקובל כיום לחלק את שכבות הסלעים לשלושה סוגים:
- בזלת הילינה (Hilina) – הסוג העתיק ביותר. ניתן כיום לראותה רק במתלול העתקה הגדול במדרון הדרומי של ההר שם עוביה גדול מ-300 מטרים. הגיל המשוער של בזלת הילינה הוא בין 100,000 ל-30,000 שנים.
- אפר פאהלה (Pahala Ash) – מכסה את בזלת הילינה ועוביו כ-15 מטרים. רוב האפר שקע לפני 24,000 עד 10,000 שנים, כנראה כתוצאה מהתפרצויות פריאטו-מגמטיות שהתרחשו כאשר הקלדרה בפסגת קילוואה התמוטטה.
- בזלת פונה (Puna) – בזלת זו שנוצרה במהלך 10,000 השנים האחרונות משפכי לבה, פליטות לבה מלועות ומחדרים, מכסה את רוב שטחו של קילוואה. עובייה המקסימלי בפסגת קילוואה הוא 300 מטרים, אבל עובייה הולך ומצטמצם ככל שמתרחקים מהפסגה. עדות לפעילות הגעשית הרציפה של ההר ניתן למצוא בכך ש-90% משטח ההר מכוסה בבזלת פונה צעירה מ-1,100 שנים וכ-70% משטח ההר בבזלת צעירה מ-500 שנים.
התפרצויות
עריכההיסטוריה
עריכה
בחינה של התפרצויות ההר במאתיים השנים האחרונות, מיפוי גאולוגי מפורט, תיארוך פחמן-14, ומחקר פליאומגנטיזם הובילו למסקנה כי קילוואה התפרץ לעיתים תכופות מפסגתו ולאורך שתי רצועות הבקעים שלו במהלך תור הרביעון.[6]
הר הגעש התפרץ לעיתים תכופות, אם כי מידע כתוב קיים רק מ-1820. במאורע קודם, סביב 1790, נהרגו בהתפרצות של קילואה חבורה של לוחמים ומשפחותיהם.[7] חבורת חיילים זו הייתה חלק מצבאו של קאווה קואהואולה (Keōua Kuahuʻula), המנהיג השבטי האחרון שהנהיג התנגדות צבאית לקמחאמחה הראשון.
ב-1825 ביקר אדמירל לורד ביירון, בן דודו של המשורר הידוע לורד ביירון, את הר הגעש. המקום שבו הקים את מחנהו ידוע עדיין כ"מדף ביירון" וממוקם בקואורדינטות 19°24′54″N 155°15′23″W / 19.41500°N 155.25639°W.
בעוד שכיום קילוואה ידוע בשל התפרצויותיו השקטות יחסית, הרי בעבר התרחשו בו כמה התפרצויות סוערות במיוחד.[8] ההתפרצות האלימה האחרונה התרחשה ב-1924, כאשר המאגמה באה במגע עם מי תהום כאשר אגם הלבה בלוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu) התרוקן. משערים כי עמוד ההתפרצות הגיע אז לגובה של 9 ק"מ וייתכן שאף לגבהים שבין 15 ל-20 ק"מ – גבוה מגובה השיוט של מטוסי הנוסעים. מזרקת לבה מרהיבה נוצרה ב-1959, בעת התפרצות במכתש השקיעה קילוואה איקי (Kīlauea Iki). מזרקת הלבה התרוממה עד לגובה של 580 מטרים. ההתפרצויות מקילוואה ידועות גם ביצירת ערפיח געשי, שמקורו בפליטת הגז גופרית דו-חמצנית מהלועות שבהר, שבדרך כלל מתפשט על חלקים באי הוואי, אבל יכול להתפשט גם על אזורים נרחבים של איי הוואי כאשר במקביל להתפרצות נושבת רוח שכיוונה צפון או צפון מערב. פליטת הגופרית הדו-חמצנית אחראית גם להיווצרות מדבר געשי – מדבר קאו (Kaʻū Desert) – שטח נטול הצמחייה לחלוטין מדרום מערב לקלדרה של קילוואה. אף שבאזור זה יורדים גשמים מרובים (מעל ל-1,000 מ"מ גשם בשנה), הרי שהתגובה הכימית בין הגופרית הדו-חמצנית ללחות באוויר יוצרת טיפות של חומצה גופריתית הנושרת כטיפות של גשם חומצי, שערך ה-pH שלו מגיע לרמה של 3.4, על הקרקע. החומציות הגבוהה של המים מונעת היווצרות צמחייה באזור זה.
התפרצויות בעת החדשה
עריכה
ההתפרצויות של קילוואה מתרחשות בעיקר מהקלדרה של פסגת ההר או לאורך אזורי ההעתקים: המזרחי והדרום מערבי המשתרעים החל מהקלדרה ומשתרעים פחות או יותר במקביל לקו החוף. בעשרות השנים האחרונות היו ההתפרצויות רציפות, כשבדרך כלל מגיעים זרמי הלבה לחוף האוקיינוס השקט. כ-90% מפני השטח של קילוואה מכוסים בזרמי לבה שהם בני פחות מ-1,000 שנים, 70% מפני השטח מכוסים בלבה שנוצרה ב-600 השנים האחרונות. במהלך המאה ה-20 היו 45 התפרצויות בקילוואה.
התפרצות מאונה אואלו, 1969–1974
עריכההתפרצות מאונה אולו של קילוואה החלה ב-24 במאי 1969 והסתיימה ב-22 ביולי 1974. בזמנה הייתה זו ההתפרצות הצדית הממושכת ביותר של איזשהו הר געש בהוואי מאז הוחל בתיעוד ההתפרצויות. ההתפרצות יצרה לוע חדש, כיסתה שטחים נרחבים בלבה והרחיבה את שטח האי.
התפרצות מאונה אולו החלה תחילה כסדק שנפער בין שני מכתשי שקיעה, אלואי (ʻĀloʻi) ואלאה (ʻAlae), שממנה נוצר חרוט המגן של מאונה אולו. הן לבת טרשים (אָאָ) והן לבת מקלעות (פָּהוֹיהוֹי) נפלטו מהחרוט. קודם לכך נפלטו מהר הגעש מזרקות של לבה שהגיעו לגובה של 540 מטרים. בתחילת 1973 התרחשה רעידת אדמה שגרמה להפסקת פליטת הלבה בסמוך לאתר המקורי של מאונה אולו והיא החלה התפרץ בסמוך למכתשים פאואהי (Pauahi) והיאיאקה (Hiʻiaka). עם זאת תוך זמן קצר חזרה ההתפרצות לאתר ההתפרצות הקודם.
ההתפרצות הנמשכת מ-1983
עריכה
ההתפרצות הנוכחית של קילוואה החלה ב-3 בינואר 1983, לאורך רצועת הבקעים המזרחית משני אתרים: לוע פּוּאוּ אוֹאוֹ וכן מלוע קופאינהה (Kūpaʻianahā). לבה הזורמת למרחק של 11 עד 12 קילומטרים מלועות אלו דרך מערכת של צינורות לבה נשפכת לים בשני אתרים: ואהאולה (Wahaula) וקמוקונה (Kamokuna).[9] התפרצות זו כיסתה 117 קמ"ר בחלקו הדרומי של קילוואה והוסיפה לאי 2 קמ"ר של אדמה על חשבון הים. מאז 1983 נפלטו מההר יותר מ-2.7 קילומטרים מעוקבים של לבה, ההתפרצות הגדולה ביותר בהיסטוריה הידועה של קילוואה. 189 מבנים נהרסו. בתחילת שנות ה-80 היה קילוואה ידוע כהר הגעש שניתן להגיע אליו בנסיעה ברכב. כל אחד היה יכול להגיע ולראות את מזרקות הלבה, חלק שהגיעו לגובה של 300 מטרים, מתוך מכוניתו.
ב-1987 קברו זרמי הלבה את מרבית אזור רויאל גרדנס (Royal Gardens), שהיה בסמוך לגבול הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי. זרמי הלבה של 1990 ידועים לשמצה במיוחד בשל ההרס שגרמו; העיירות קלפנה (Kalapana) וקאימו (Kaimu) נהרסו כליל, כמו גם מפרץ קאימו וחוף החול השחור של קלפנה, וקטע גדול מכביש מספר 130, שכיום הוא חסום בזרמי הלבה שנקרשו.
התפרצות לוע הפסגה ב-2008
עריכה
בשעות הבוקר המוקדמות של 19 במרץ 2008 התרחשה ההתפרצות הראשונה של לוע האלמאומאו מאז 1924 וההתפרצות הראשונה בקלדרה שבפסגת קילוואה מאז ספטמבר 1982. לוע קיטור שנפתח קרוב לאזור המצפה התפוצץ, גרם לרעידת אדמה בעוצמה של 3.7, ופיזר סלעים על שטח בגודל של 750 דונם. יישוב סמוך דיווח גם על כמות קטנה של אפר שניתכה עליו. השברים מהפיצוץ כיסו חלקים מהדרך המקיפה את שולי הקלדרה וגרמו נזק למצפה האלמאומאו. מהתפרצות זו לא נפלטה לבה, מה שמעיד לדברי המדענים שמקורה הידרותרמי או מגזים.[10] לאחר אירוע התפרצות התגברה כמות הגופרית הדו-חמצנית שנפלטה מהלוע לרמות מסוכנות שחייבו את סגירת כל הדרכים המובילות ללוע וסביבו.
בשעות הבוקר המוקדמות של 24 במרץ 2008 השתנתה הפליטה מהלוע מגז לבן לאפר חום-אפור, וחלקיקי לבה ניתזו מהלוע, כשהם יוצרים דמעות פלה ושערות פלה (טיפות לבה שחורות בעלות מבנה אווירודינמי או סיבים שנוצרו מטיפות לבה שהועפו באוויר ונמתחו, קרויות על שם אלת האש והרי הגעש של הוואי) ונתזים בקוטר של 10 ס"מ סביב הלוע. היה זה הפעם הראשונה מ-1982 שלבה התפרצה בלוע.
החל בשנים 2008 והלאה התגברה הפעילות ההרסנית של הלבה וביולי 2010 היא קברה בניינים נטושים בקלפנה גרדנס (Kalapana Gardens).
בספטמבר 2014 הוכרז מצב חירום באי הגדול בשל קילוח לבה מקילוואה שהגיע למרחק של קילומטר וחצי מיישוב באי.[11]
ההתפרצות ב-2018
עריכה
בתחילת מאי 2018 התרחשו באזור רצועת הבקעים המזרחית מאות רעידות אדמה קטנות. בעקבות הרעידות הוחלט על פינוי האזור מחשש להתפרצות קרובה. ב-3 במאי החלה התפרצות מרכס פונה שכללה זרמי לבה, מזרקות לבה ופליטת גזים כמו גופרית דו-חמצנית. ב-4 במאי התרחשה באזור רעידת אדמה חזקה בעוצמה 6.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט אשר גרמה לסדקים בכבישים, הרס מבנים ומפולות. זרם הלבה המשיך להתקדם ופגע בבתים בראשונה בעיירה הסמוכה לילאני אסטייטס.
הפעילות של הר הגעש נפסקה רק בחודש אוגוסט 2018. כ-700 בתים נהרסו כתוצאה מזרם הלבה או משריפות.
ההתפרצות שינתה את פני הנוף, החוקרים מעריכים כי נפח הלבה שזרמה מתוך ההר היה כ-320 אלף בריכות שחייה אולימפיות. לאור זאת החוקרים מעריכים כי מדובר באחת ההתפרצויות הגדולות בהיסטוריה.[4][12]
עתיד ההר
עריכהעוצמת מחדרי הדייקים, הנקבוביות והחדירות של המאגמה, התגברות השינוי בפעילות ההידרותרמית ככל שהעומק גדל (כפי שנתגלה בקידוחים), והידע שהצטבר על הפעילות הגעשית והסייסמית בעבר של הר הגעש מעידים כי מאגמה ממשיכה להיות מסופקת לתאי המאגמה העמוקים והרדודים שמתחת להר. מכאן מסיקים כי הפעילות הגעשית והסייסמית בהר עתידה להימשך במשך אלפי שנים בעתיד.
קילוואה במיתולוגיה המקומית
עריכהבמיתולוגיה של ילידי הוואי שוכנת בקילוואה פלה אלת האש והרי הגעש של הוואי. כמה תצורות מיוחדות של לבה קרויות על שמה, כולל דמעות פלה (טיפות קטנות של לבה שמתקררות באוויר ושומרת על צורת הדמעה) ושערות פלה (סיבי זכוכית געשית דקים ופריכים שנוצרים לעיתים קרובות במהלך התפוצצויות הנגרמות מכניסת לבה לאוקיינוס).
במיתולוגיה של הוואי התרחש בקילוואה מרבית העימות בין פלה ואל הגשם, קמפפואה (Kamapua'a). מקור השם האלמאומאו, "בית שרך האמאומאו" (שרך מהסוג Sadleria), במאבק הסופי בין שני האלים. מכיוון שקמפפואה נלחץ מיכולתה של פלה לגרום לקילוחי לבה להיפלט מהאדמה כרצונה, הוא כיסה מקום זה, שהיה משכנה החביב של פלה, בעלי שרכים. הדבר הוציא את פלה מרבצה כשהיא נחנקת מהעשן שלא היה לו לאן להתפזר יותר. כאשר הבינו כי כל אחד מהם יכול להביא את חורבנו של השני החליטו שני האלים להסכים לתיקו בקרב ביניהם, וחילקו את האי ביניהם. קמפפואה קיבל את חלקו הצפון מזרחי הפונה לרוח, ופלה קיבלה את קונה (הצד המוגן מהרוח) הצחיח יותר. האגדה טוענת כי צורתם החלודה והצרובה של עלים צעירים של שרך הSadleria הם תוצאה של מאבק אגדי זה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Hawaii: Geology, Plate Tectonics/Hot Spot הסברים ותמונות רבות (באנגלית)
Rivers of molten lava high up Pulama Pali – Kilauea Volcano, סרטון באתר יוטיוב
הניו יורק טיימס, הר הגעש הפסיק להתפרץ, ובמקום הלבה הופיעו בריכות ירוקות, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2019- קילוואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הניו יורק טיימס, מה עושים כשהר געש מתפרץ? קילוואה שינה את הכללים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ Global Volcanism Program
- ^ Juvik, Sonia P. (1998) Atlas of Hawaii, University of Hawaii Press, ISBN 978-0-8248-2125-8, p. 45.
- ^ "Interesting Facts". Edu. Oracle Foundation.
- ^ 1 2 ניו יורק טיימס, הר הגעש הכי מסוכן באמריקה התפרץ שוב. ואז הוא התפרץ שוב. ושוב, באתר הארץ, 16 בינואר 2019
- ^ "Hawai'i Volcanoes National Park: Geologic Resources Inventory Report" (PDF). Gov. The National Park Service, Natural Resource Program Center.
- ^ 1 2 Richard B. Moore and Frank A. Trusdell, Geology of kilauea volcano
- ^ Swanson, D. A.; Rausch, J. (December 2008). "Human Footprints in Relation to the 1790 Eruption of Kīlauea". American Geophysical Union Swanson, D. A.; Rausch, J., American Geophysical Union.
- ^ Kilauea explosions
- ^ USGS Hawaiian Volcano Observatory
- ^ "Halema’uma’u Eruption Reaches Five-Year Anniversary"
- ^ Hawaii volcano lava threatens homes From the BBC
- ^ Andrews, Robin George (2018-12-12). "America’s Most Hazardous Volcano Erupted This Year. Then It Erupted and Erupted". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.