קליי שירקי
קליי שירקי (באנגלית: Clay Shirky; נולד ב-1964) הוא חוקר מוביל בתחום הרשתות החברתיות המקוונות והשפעותיהן הארגוניות, העסקיות והפוליטיות. שירקי כותב בנושאי אינטרנט מאז 1996. בסיסו האקדמי הוא אוניברסיטת ניו יורק. כמו כן הוא כותב בניו יורק טיימס, וב-Wired, ומייעץ לארגונים גדולים. שירקי חבר בוועדה המייעצת של קרן ויקימדיה.
.jpg) | |
| לידה |
1964 (בן 60 בערך) קולומביה, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי |
תרבות האינטרנט |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת ניו יורק |
|
www | |
  | |
קורות חייו
עריכהלאחר סיום תואר ראשון באוניברסיטת ייל בשנת 1986 עבר להתגורר בניו-יורק. שירקי היה לפרופסור הראשון בתחום המדיה החדשה במחלקה לתקשורת במכללת האנטר, שם פיתח תוכנית לימודים לתואר שני באומנויות בשילוב עם טכנולוגיות האינטרנט.
רעיונותיו
עריכהספרו החשוב ביותר פורסם בשנת 2008 ונקרא "הנה באים כולם: ארגונים ללא ארגונים". שירקי מציג עמדה אופטימית מאוד בנוגע לפוטנציאל של הרשת לשנות מציאות פוליטית. הוא טוען, כי מאז שהופיעו כלי תקשורת המונים כמו גוגל, ויקיפדיה ופייסבוק, ההמונים מדברים עם ההמונים, מתארגנים, ויוצאים לפעולה בשטח. זאת ועוד, בזכות רשתות חברתיות עלות שיתוף הפעולה בין בני אדם רבים נעשתה זולה יותר ביחס לעלות התקשורת של ממשלות וארגונים. הירידה בעלות השיתוף והמהירות בה אנשים מתארגנים באמצעות הרשתות החברתיות הדירה את רגליהם של המבנים הארגוניים המסורתיים. שירקי מסביר כיצד שיטות של מיקור המונים ושיתוף פעולה בין חברי רשת חברתית, תוך שימוש בכלי שיתוף ובטכנולוגיות אינטרנט, יכולים לקדם מטרות חברתיות. הוא מצביע על ארבעה שלבי מפתח, על מנת להוציא פרויקט באשר הוא לפועל: שיתוף, שיחה, שיתוף פעולה ופעולה קולקטיבית.
ספרו השני "עודף קוגניטיבי", שיצא לאור בשנת 2010, מהווה המשך לרעיונות אותם ביטא בספר "הנה באים כולם". בספר זה מסביר שירקי, כיצד שעות הפנאי של המערב נוצלו לרב לצפייה בטלוויזיה, אלא שעם פריצתו של האינטרנט אנשים החליפו את מסך הטלוויזיה במסך המחשב - שינוי שהוביל לניצול הזמן הפנוי לטובת פרויקטים משותפים כדוגמת מיזם ויקיפדיה, הפרויקט הקנייתי Ushahidi ועוד.
שירקי מגלה כי, אנשים לא היו מכורים לטלוויזיה בגלל שהם אהבו זאת, אלא בגלל שזו הייתה ההזדמנות היחידה שניתנה להם. בעידן האינטרנט, כך מתברר, גילו האנשים את אהבתם לשני דברים: ליצור ולשתף. השיתוף, לדבריו של שירקי, אינו מתבטא רק בתמונות מצחיקות שאנשים שולחים זה לזה, אלא מביא עמו שיתוף של מאמצים וידע תוך כדי שימוש בטכנולוגיה וברשתות חברתיות, על מנת לבנות פרויקטים שיקדמו את האדם והחברה.
חילוקי דעות
עריכהכמה חודשים לפני שפרצה המהפכה במצרים טען מלקולם גלדוול, כתב השבועון "הניו יורקר", שכל הדיבורים על אודות פייסבוק כמחוללת מהפכות חברתיות אינם נכונים. ה"אקטיביזם בפייסבוק לא מגביר את המוטיבציה בקרב אנשים שנדרשים להקריב קורבן אמיתי, אלא מגביר את המוטיבציה לעשות דברים שאנשים עושים כאשר אין להם מספיק מוטיבציה כדי להקריב קורבן אמיתי". מהפכות אמיתיות זקוקות להיררכיה, ארגון וחלוקת משימות ואלו בדיוק מסוג הדברים שרשתות חברתיות, דוגמת פייסבוק, אינן טובות בהן, שכן הן מייצרות מבנה חברתי שטוח: אין מנהיגות מרכזית, אין סמכות ולכן קשה להגיע לקונצנזוס. גלדוול הגיע למסקנה שכדי שאנשים ייצאו לרחוב ויסתכנו במגע עם שוטרים עוינים, במעצר או באלימות, צריך קשרים חזקים – קשרי ידידות של ממש. את הקשרים שיוצרים באמצעות רשתות חברתיות הוא הגדיר כקשרים חלשים. להערכתו, אנשים לא ייצאו לרחוב רק כי מישהו שהם הכירו בפייסבוק אמר להם לעשות את זה. שירקי דחה את הטענות של גלדוול. הוא הסביר כי ישנם גם אנשים שרוח המהפכה מפעמת בלבם והם מוכנים להקריב. מעבר לכך, הדבר המרכזי שפייסבוק מעניקה לאזרחים היא תשתית להתארגנות: היא מאפשרת להמון להיות מתואם.
יבגני מורוזוב, עיתונאי בלארוסי, הביע ספק רב באשר ליכולתה של רשת האינטרנט להשפיע על תהליכי דמוקרטיזציה במדינות דיקטטוריות. יתר על כן, מורוזוב מזהיר מפני השימוש שעלולים לעשות מנהיגים עריצים בטכנולוגיות האינטרנט החדשות על מנת להפיץ תעמולה קיצונית ולרדוף את מתנגדי הממשל, כשם שהדבר נעשה באיראן בזמן "המהפכה הירוקה". בספרו "אשליית הרשת: הצד האפל של חירות האינטרנט", שיצא לאור ב-2011, טוען מורוזוב, כי רשתות חברתיות יוצרות אשליה של חירות, שכן דווקא באמצעותם יכול משטר רודני לטפטף ביתר קלות אידאולוגיה קיצונית. הוא טבע את המונח "ספינטרנט" (Spinternet) כדי לבטא את הספין שממשלות שמתחילות לשלוט באינטרנט עושות לכלי הזה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קליי שירקי
קליי שירקי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קליי שירקי, ברשת החברתית Goodreads- קליי שירקי ב-TED, כיצד עודף תודעתי ישנה את העולם?
- שיזף רפאלי, נבואת הנחמה, באתר כלכליסט, 5 באוגוסט 2010
- יובל דרור, "אפקט הפייסבוק: מבט מבפנים על החברה שמחברת את העולם" מאת דייוויד קירקפטריק, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2011
- יוסי גורביץ, דו"ח טכנולוגי: אם גוגל+ כל כך מצליחה, מה היא עושה בטלוויזיה?, באתר כלכליסט, 28 בדצמבר 2011
- ניו יורק טיימס, סקוט שיין, המרחב הספינטרנטי: גם לדיקטטורים יש טוויטר, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
- יבגני מרוזוב ב-TED, האם האינטרנט הוא הדבר ממנו חשש ארוול?
- Morozov & Shirky: An Edge Conversation
