קלמנס השלישי
האפיפיור קלמנס השלישי (בלטינית: Clemens III; 1130 – 20 במרץ 1191), נולד בשם פאולינו (או פאולו) סקולארי,[1] שלט מ-19 בדצמבר 1187 עד מותו.
 | |||||
| לידה |
1130 רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 במרץ 1191 (בגיל 61 בערך) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
סקולארי נולד בשנת 1130 למשפחה רומאית, האפיפיור אלכסנדר השלישי מינה אותו לראש בזיליקת סנטה מריה מג'ורה, הקרדינל-דיקון של סרג'י באקו, ולבסוף לקרדינל בישוף של פלסטרינה בדצמבר 1180. הוא מופיע כחתום על הבולות האפיפיוריות שהונפקו בין 15 באוקטובר 1179 ו-11 בדצמבר 1187.
זמן קצר לאחר מינויו כאפיפיור לאחר הבחירות בדצמבר 1187, קלמנס הצליח לפתור את הסכסוך אשר היה קיים במשך חצי מאה בין האפיפיורים ובין האזרחים של רומא, עם הסכם שבו האזרחים היו רשאים לבחור את שופטי השלום, ואילו המינוי של מושל העיר נותר בידי האפיפיור. ב-31 במאי 1188, הוא חתם על ברית עם הרומאים, אשר הסירה קשיים ממושכים, ובכך החזיר את האפיפיורות לרומא.[2][3]
קלמנס ירש גם מועצת חשמנים מדודלדת, בהיקף של לא יותר מעשרים חשמנים. הוא ארגן שלוש סדרות של מינויים (מרץ 1188, מאי 1189 ואוקטובר 1190) שהביא למינויים של מעל שלושים קרדינלים חדשים.[4]
הוא דחף את הנרי השני, מלך אנגליה, ואת פיליפ השני, מלך צרפת לצאת למסע הצלב השלישי.[5] באפריל 1189, קלמנס עשה שלום עם הקיסר פרידריך ברברוסה.
הוא יישב את המחלוקת עם המלך ויליאם הראשון, מלך סקוטלנד לגבי הבחירה של הארכיבישוף של סנט אנדרוס, וב-13 במרץ 1188 הסיר את הכנסייה הסקוטית מתחום השיפוט של הארכיבישוף מיורק, ובכך הפך אותה לעצמאית כלפי רומא.[2][6]
אף על פי שהסכים להכתיר את היינריך השישי לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, קלמנס הכעיס אותו על ידי הענקת סיציליה לטנקרד, מלך סיציליה, בנו של רוג'ר השלישי, דוכס אפוליה.[7] המשבר היה חריף, והיה בעיצומו כאשר האפיפיור מת ב-20 במרץ 1191.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- קלמנס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Cheetham, Nicolas, Keepers of the Keys, (Charles Scribner's Sons, 1982), 325.
- ^ 1 2 3 Rockwell 1911.
- ^ Luscombe, David; Riley-Smith, Jonathan, eds. (2004). The New Cambridge Medieval History. Vol. 1. Cambridge University Press. p. 402.
- ^ Robinson, Ian Stuart, The papacy 1073–1198: continuity and innovation, (Cambridge University Press, 1990), 55.
- ^ Reston, James, Warriors of God: Richard the Lionheart and Saladin in the Third Crusade, (Random House Inc., 2001), 106.
- ^ Blair, D. Oswald Hunter, History of the Catholic Church of Scotland, (Willian Blackwood and Sons, 1887), 329.
- ^ Benson, Robert Louis and Robert Charles Figueira, Plenitude of power: the doctrines and exercise of authority in the Middle Ages, (Ashgate Publishing Ltd, 2006), 40.
| הקודם: גרגוריוס השמיני |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סלסטינוס השלישי |