קמרובו (מחוז)
מחוז קמרובו (ברוסית: Кемеровская область; בתעתיק: קמרובסקאיה אובלסט; ידוע גם בשם קוזבאס – Кузба́сс) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי הסיבירי.
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של סיביר | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | סרגיי ציווילוב | ||
| בירת האובלסט | קמרובו | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 26 בינואר 1943 | ||
| שטח | 95,725 קמ"ר (דירוג: 34) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 2,633,446 (נכון ל־1 בינואר 2021) (דירוג: 17) | ||
| ‑ צפיפות | 27.5 נפש לקמ"ר (2021) | ||
| קואורדינטות | 54°56′00″N 87°14′00″E / 54.933333333333°N 87.233333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +7 | ||
| www.ako.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת מחוז קמרובו רגילה)   פרוקופייבסק לנינסק-קוזנצקי קיסליובסק יורגה אנז'רו-סודז'נסק בלובו בריוזובסקי מחוז קמרובו | |||
  | |||
המחוז הוקם ב-26 בינואר 1943 תוך הפרדתו ממחוז נובוסיבירסק.
המחוז מחולק ל-18 אזורים מוניציפליים ו-16 אזורים עירוניים.[דרושה הבהרה]
היסטוריהעריכה
התושבים המקוריים של האזור הם שורי וטלאוטים. התיישבות רוסית החלה בשנת 1618. בשנת 1721 התגלו מרבצי פחם באזור העיר קמרובו. בתחילת המאה ה-20 החל פיתוח מואץ של תעשיית הפחם והפלדה באזור.
דמוגרפיהעריכה
כ-87% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. רוב תושבי המחוז הם רוסים (92%), אך קיימות גם קהילות גדולות של שורים, טטרים, אוקראינים, צ'ובשים וגרמנים. הערים הגדולות הן נובוקוזנצק (כ-560 אלף תושבים) וקמרובו (כ-520 אלף תושבים).
בעקבות גירוש גרמנים לחלקים אחרים של ברית המועצות, במחוז הייתה אוכלוסייה גרמנית משמעותית שהצטמצמה לכ-23 אלף בשנת 2021.
כלכלהעריכה
תעשיית הפחם מהווה חלק מרכזי בכלכלת המחוז. מכרות הפחם פזורים למעשה בכל שטחי המחוז ותוצרתם מהווה כ-56% מסך הפחם המופק ברוסיה.
בנוסף לכך יש לציין מפעלים גדולים לייצור פלדה, אלומיניום ואבץ שנבנו בתקופה הסובייטית.
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קמרובו (ברוסית)- קמרובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
