קמרים
קמרים (בקמרית: ខ្មែរ - קמר), חמרים (תעתיק שגוי נפוץ) או קמבודים היא הקבוצה האתנית העיקרית בקמבודיה, המהווה בסביבות 90% מ-14.8 מיליון התושבים במדינה. בנוסף, כיש קבוצות מיעוט קמרית של 1.4 מיליון בצפון-מזרח תאילנד (בייחוד במחוזות סורין, בורירם וסי-סקט) ו-1.3 מיליון בדרום וייטנאם - אזורים אשר היו בעבר חלק מקמבודיה.
 ג'איאווארמן ה-VII, נורודום סיהאנוק | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 16,000,000 (2008) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 קמבודיה: 14,200,000 תאילנד: 1,400,000 וייטנאם: 1,300,000 ארצות הברית: 241,025 צרפת: 68,000 אוסטרליה: 25,710 קנדה: 25,000 מלזיה: 11,381 קוריאה הדרומית: 10,000 ניו זילנד: 6,918 טאיוון: 5,219 לאוס: 5,200 בלגיה: 3,500 גרמניה: 3,000 יפן: 331 רוסיה: 110 | |
| שפות | |
| קמרית | |
| דת | |
| טהרוואדה | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| מון, וייטנאמים, ועשרות קבוצות אתניות קטנות בווייטנאם, תאילנד, לאוס, קמבודיה, מלזיה והודו. |
הקמר מדברים בשפה הקמרית, שהיא חלק ממשפחת השפות האוסטרו-אסייאתיות הכוללת גם את הווייטנאמית וכן עשרות שפות של קבוצות אתניות קטנות בקמבודיה, וייטנאם, תאילנד, לאוס, מלזיה והודו.
מרבית הקמרים מאמינים בבודהיזם מסוג טהרוואדה שמקורו בסרי לנקה, כשגם מנהגים מממערכות אמונה קדומות יותר בקמבודיה - הינדואיזם, אנימיזם ופולחן מתים עדיין שזורים באופן אינטגרלי בתוך התרבות. בנוסף, בעקבות הגירה מסיבית של גברים סינים מדרום סין לקמבודיה במאה ה-19 (נשים לא הורשו להגר מסין בתקופה הזו), חלק ניכר מהקמרים הם בעלי שורשים חלקיים מסין, וחוגגים גם את החגים הסינים.
הערה: בעברית השתרשה השגיאה של תעתוק שם הקבוצה האתנית ושפתה כחְמֶר. זוהי שגיאה הנובעת מהיות התעתיק בכתב לטיני Khmer מקור התעתיק לעברית, ומאי הבנת התעתוק הקמרי לכתב לטיני - ע"פ התעתוק המקובל בקמבודיה, האות ក (עיצור וילוני, סותם, אטום - כמו ה-כּ במילה "הַכּוֹל" במבטא ישראלי סטנדרטי) מתועתקת לכתב לטיני כ-K ואילו האות ខ (Kʰ מנושפת - כמו ה-כּ במילה "כַּׁמָּה" במבטא ישראלי סטנדרטי) מתועתקת כ-KH. הבלבול נובע מכך שבעברית (וכן בשפות סלאביות) הצירוף KH משמש לעיתים קרובות לתעתוק האות ח'.
היסטוריה
עריכההקמר החלו להתיישב בדרום-מזרח אסיה, תוך שהם נודדים מאזורים צפוניים לשם, עוד בתקופות מוקדמות של ההיסטוריה. מרבית המלומדים סבורים כי תחילת התיישבותם באזור דרום-מזרח אסיה אירעה עוד לפני כ-3,000 שנה, ומוקדם בהרבה לפני התיישבותו באזור של העם התאילנדי שכיום מאכלס את מה שהייתה הטריטוריה האוסטרו-אסיאתית. קיימת מחלוקת באשר לסיבה להגעתם לדרום-מזרח אסיה, אך הסברה הנפוצה היא כי הם נדחקו לאזור זה לאור פלישתם של עמים סינו-טיבטיים מהצפון, מה שנתמך באוצר מילים אוסטרו-אסייאיתי הקיים בשפה הסינית, או לחלופין שהיו אלה מטרות חקלאיות שהביאו לנדידתם, מה שנתמך במסלול נדידתם המתפרש לאורך נהרות מרכזיים. הקמר קרובים לאוכלוסיית המון אשר התיישבה מערבה מהם.
לאחר התיישבותם בדרום-מזרח אסיה, ההיסטוריה של הקמר מקבילה למעשה להיסטוריה של קמבודיה. כמו עמים אחרים בסביבתם, גם הקמר היו מושפעים מסוחרים ומלומדים הודים וסרי-לנקים, תוך אימוץ חלקים נרחבים מהדת, המדע, המנהגים והשפה שלהם. הקמר אימצו גם את האלים ההינדואים ואת הקונספט של המקדש הגדול כמעין 'הר קדוש'. אף על פי שהממלכות הקמבודיות עלו ונפלו לסירוגין ואף נעלמו לבסוף, מקדשים קמבודיים עתיקים עדיין קיימים בגלל הבנייה באבן.
המלך ג'איאווארמן השני (802–830), היה זה שהביא את קמבודיה לגדולתה והניח את היסודות לאימפריה האנגקורית, תוך הקמת שלוש ערי בירה שונות: אינדרפורה, הריאלאיה ומחנדרפרווטה – אשר השרידים הארכאולוגיים שלהן מגלים רבות על תקופתו. המלך סוריאווארמן הראשון (שלט בשנים 1002–1050) ניצח במלחמת אזרחים ארוכה, ולאחריה הפנה את כוחותיו מזרחה ושעבד את ממלכת הדוורווטי, של אנשי המון, (היכן שהיום נמצאת ממלכת תאילנד). כפועל יוצא מכך, הוא שלט על חלקים נרחבים ממה שהיום הן תאילנד ולאוס, כמו גם חלקו הצפוני של חצי האי המלאי. תקופה זו, במהלכה הוקם גם מקדש אנגקור וואט נחשבת לשיאה של תרבות הקמר.
תרבות
עריכהתרבותם האתנית של הקמר אחידה למדי באופיה על פני כל מקומות התיישבותם. קיימים אומנם ניבים שונים של שפת הקמר, אך לא כאלה שמעוררים בעיות הבנה בין אוכלוסיית הקמר לבין עצמה. קיימים ניבים נוספים לשפה, אשר ייחודיים לחמר החיים באזורים הסמוכים לתאילנד, כגון ניב הקמר הצפוני, המדובר על ידי הקמר החיים בתאילנד, וניב הקמר קרום (תחתון), המדובר על ידי הקמר הגרים בווייטנאם, בדלתה של נהר המקונג.
אוכלוסיית הקמר המודרנית מזהה באופן חזק את הזהות האתנית שלה, וגאה מאד במורשת האימפריה הקמרית. 700 השנים האחרונות מאופיינות במלחמות חוזרות ונשנות עם הווייטנאמים במזרח והתאילנדים במערב, והתפישה העצמית היא של עם עתיק שירד מגדולתו ושנדרש לשמר את עצמאותו כנגד שני שכניו הגדולים ממנו בהרבה.
כ-75% מהקמר חיים בכפרים, ועוסקים בגידול אורז או בדיג, וחייהם נסובים סביב המקדש וסביב טקסים דתיים בודהיסטים למיניהם החלים במהלך השנה. אם מישהו מהם נעשה חולה, הם יביאו אותו אל השאמאן, אשר רבים מהם מאמינים כי יוכל לזהות את הרוחות הרעות אשר גרמו לחולי, וכך יוכל בהתאם להציע מסלול שבו ינוחמו אותן רוחות, ותתרפא המחלה.
בקמבודיה יש סגנון ריקוד מסורתי מקומי (אנ') סגנון מוזיקלי מסורתי מקומי (אנ') לצד מוזיקת פופ אסייתי והיפ-הופ.
לצד החקלאות המסורתית, מתפתחים בשנים האחרונות ענפי כלכלה של חקלאות תעשייתית בקנה מידה גדול, מפעלי טקסטיל, וכן תיירות. בעיר הבירה פנום פן קיימת תעשיית היי טק קטנה וקהילה גדולה של נוודים דיגיטליים מכל העולם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- קמרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חמרים, דף שער בספרייה הלאומית
